מוסך ''המקשר''
עם הקמתם של הקואופרטיבים ''המקשר'' (בשנת-1931) ו''אגד'' (בשנת-1933) הוקמו בצמוד להם המוסכים הראשונים, היו אילו האחים קמר שהצטרפו ל ''המקשר'' והעמידו לרשות הקואופרטיב את המוסך שלהם שהיה מול המגרש ב''אבו-בסל'' וניהלו אותו משנת -1939-1931 בעיתון ''המקשר'' משנת 1935 כותב דוד קמר שהמוסך היה מעין חצר פתוחה מכל כיווניו ובלי מחסה וגג, ותקוותו שהנהלת ''המקשר'' תמצא מקום חליפי למוסך יותר משוכלל ואכן, בתאריך 7.5.1939 במעמד אורחים ונציג של הנציב העליון בארץ, נחנך המוסך בקריית משה שהיה בזמנו מהגדולים במזרח התיכון. הוא נבנה בצורת מבצר עם חרכי ירי בגגותיו ועמדת שמירה בצידו המזרחי שצפתה אל הכפר הערבי שיח באדר ששכן במעלה הגבעה.
במוסך היו יותר מעשרים תאי עבודה למכונות והמוסך שימש כמקום חניה לאוטובוסים בגמר עבודתם היומית ובימי שבת וחג. עם חנוכתו של המוסך נוספה לו מחלקת מרכב בראשותו של גדליה איילון שהחלה לבנות מרכבים חדשים לאוטובוסים שמרכביהם היו עשויים מעץ. לפני פרוץ הקרבות בעיר ותחילתו של המצור בשנת-1948 הצליח אהרון פרירה להעלות לעיר מיכל דלק גדול שהוטמן בחצר המוסך ושימש מאגר דלק לשעת חירום כך שלא היה מחסור בדלק למפעלים חיוניים ולכוחות הבטחון בזמן הקרבות בעיר והתארגנות זו של קואופרטיב ''המקשר'' זכתה לשבחים מצד פרנסי העיר.
המוסך שימש את קואופרטיב ''המקשר'' עד לאיחוד עם ''אגד'' כאשר החצר מסביבו הורחבה והפכה להיות החניון של הקואופרטיב עם הגידול במספר האוטובוסים והגעת ''הטייגרים'' בשנות ה-50. לאחר האיחוד ''אגד'' ''המקשר'' בסוף-1966 והעברת כל התיקונים באוטובוסים של סניף ''אגד'' ממוסך רוממה למוסך קריית משה הוא הפך להיות מוסך מרכזי של ''אגד'' בבירה, עד להקמת מוסכים נוספים ברחבי העיר ירושלים שהוקמו בסוף שנות ה-70 בתלפיות ובתחילת שנות ה-80 בעטרות וגבעת שאול. כיום אין זכר למוסך הוא נהרס עד היסוד ובמקומו נחצבו המנהרות בדרך בגין.
מוסך ''אגד''
בשנת-1933, עם הקמת ''אגד'', הוקם בחצר התחנה ברחוב יפו מוסך קטן עם מחסן לחלקי חילוף לצורך טיפול במכוניות של ''אגד'' בירושלים וברכבי האגודה שהגיעו לעיר בקווים הבין עירוניים. המוסך היה אחד מרשת המוסכים של האגודה שנפרשו באזורים ש''אגד'' נתן שירותי תחבורה .מנהלו הדומיננטי של המוסך היה מקס הלר שניהל אותו משנת-1935 ועד למותו בשנת-1945. המוסך ביצע תיקונים יסודיים והוציא לפועל את שיטת ההידוקים והכיוונים לאוטובוסים, צוות המוסך בשנים ההם מנה 10 עובדים שטיפלו ב-16 מכוניות של הסניף הירושלמי.
בזמן מלחמת העצמאות-1948 שותקה כמעט לחלוטין העבודה במוסך בגלל המצור ובאחת ההפגזות נפגעו שלושה אוטובוסים שהיו בחניון ונשרפו. עם שוך הקרבות והסרת המצור מעל העיר חזר, המוסך לתפקוד מלא כאשר מצב האוטובוסים היה טוב הודות לשיטת הבדיקות התקופתיות שהונהגה בסניף וסוגי הרכב שהיו בו מדגם ''סופר-וויט'' ו''פרגו'', דבר שהקל על תחזוקתם. מצב זה נמשך עד לבואם של אוטובוסים חדשים לאגודה ובאמצע שנות ה-50 הפכה התחנה המרכזית להיות צפופה עם בואם של ה''טייגרים'' וחוסר יכולת של המוסך המקומי לתת שירות לאוטובוסים אלו, למעט טיפולי עזרה ראשונה, כאשר התיקונים הגדולים מתבצעים במוסכי ''אגד'' בשפלה.
הדיבורים על מעבר אפשרי של התחנה המרכזית והמוסך בירושלים למקום חליפי החלו באמצע שנות ה-50 ורק בתחילת שנות ה60 אותר שטח לבניית תחנה זמנית. לאחר שריפה שפרצה במוסך והשביתה את פעולתו הוחל בהכשרת שטח בכניסה לעיר ממערב (הכניסה היחידה לעיר מכיוון תל אביב בתקופה ההיא העיר הייתה עדיין חצוייה) המוסך שנבנה בשכונת רוממה נחנך בתאריך 18.9.1962 במעמד שר התחבורה בכירי משרדו ומזכירות ''אגד''.
המוסך היה גדול ומרווח עם 8 תאי עבודה,מסגריה, חשמליה, מחסן צמיגים ומחסן חלקים. מוסך זה שירת את ''אגד'' עד לאיחוד עם ''המקשר'' ב-1966 ולאחר האיחוד הפך למוסך משני שטיפל באוטובוסים של סניף התחנה המרכזית ובסוגי אוטובוסים מסוג ''סקניה'', עד להוצאתם מירושלים, ובאוטובוסים מסוג מרצדס-303. באמצע שנות ה-90 נסגר מוסך זה ועובדיו עברו למוסך חדש שנפתח בגבעת שאול, המבנה שלו נהרס ועל שטחו הוקם בית יהב.
מאת צבי ויינשטוק