העסקה, שהיקפה הכספי היה 3.5 מיליארד לירות (דאז), כללה 400 אוטובוסים עירוניים, מחציתם מוגמרים ומחציתם שלדות שייבנו במפעלי ההרכבה בישראל; 200 אוטובוסים בינעירוניים מוגמרים מדגם "303" ו-450 אוטובוסים רב-תכליתיים מדגם "303", שמיועדים לשימוש בינעירוני או עירוני לפי הצורך. באוטובוסים אלה השינוי העיקרי היה דלת רחבה לקליטת הנוסעים ורחבת עמידה ליד מושב הנהג. 250 מהאוטובוסים הרב-תכליתיים הגיעו מוגמרים מהמפעל במנהיים שבגרמניה ו-200 נבנו במפעלי ההרכבה בישראל. כן הזמינה האגודה באותה עסקה 100 אוטובוסים מפוארים וממוזגים לתיירות מדגם "303" ו-15 אוטובוסים מדגמים שונים לניסויי התאמה לעבודה בתנאי הארץ.
תכנית חומש להצטיידות
לקראת אמצע שנות השבעים גיבשה מזכירות האגודה תכנית חומש להצטיידות, שבמסגרתה היה אמור כל צי הרכב של "אגד" להתחדש בהדרגה. אגף המשק נצטווה לחפש תחליף לאוטובוסים מסוג "ליילנד" הישנים, שהיוו את עמוד השדרה של צי האוטובוסים ב"אגד" עד אז. במסגרת החיפוש הובאו לניסוי בשירות פעיל דגמים שונים של אוטובוסים מרחבי העולם: "ברמודה", "וולוו", "מאן", "מרצדס 302" ו"סקאניה". דגמי אוטובוסים אלה לא הוכיחו את עצמם בתנאי האקלים הקשים של הארץ ובדרכים המדבריות שבמרחבים הגדולים של חצי האי סיני (שהיה אז בידי ישראל) והערבה. בתום סדרת הבדיקות וסיורים שערכו מומחי משק האגודה במפעלי הייצור של יצרנים אירופיים שונים נותרו בחשבון שלושה יצרנים בלבד: "ליילנד" הבריטית, שהיוותה את עמוד השדרה של צי הרכב של "אגד" עד אז, "מאן" הגרמנית ו"מרצדס".
שתי הראשונות נשרו משום של"ליילנד" ול"מאן" הייתה אפשרות להציע באותו זמן רק אוטובוס עירוני מתקדם שעמד בדרישות האגודה והדגם הבינעירוני שלהן היה בשלבי ניסוי, או לא התאים לדרישות "אגד". נותרה איפוא רק "מרצדס" שהציעה את דגם "303" אשר הוכיח את עצמו בארצות שונות בעולם וכ-10,000 אוטובוסים כאלה כבר נעו על הכבישים, ודגם עירוני חדיש - ה"305". יתר על כן, החברה הייתה מוכנה להתחייב לספק את מלוא ההזמנה הגדולה בתקופה של שנה אחת, החל בחודש דצמבר 1979, ובתנאי מימון ואחריות משופרים ביותר. כך, למשל, נתנה החברה אחריות למכללים העיקריים ל-200,000 קילומטרים (כ-24 חודשי תפעול) וגם התחייבה להחליף על חשבונה מכללים אשר יתגלה בהם פגם סדרתי.
"מאולץ" או "ממוזג" ואוטומטי
האוטובוסים החדישים מדגמי "מרצדס "303 ו"מרצדס 305" החלו לזרום ארצה בקצב מהיר והחליפו בהדרגה את האוטובוסים המיושנים. האוטובוסים המוגמרים מדגם 303 היו משוכללים ומפוארים ונבנו בשני מפרטים שונים: "מאולץ", כלומר דגם שהותקן בו מפוחי אוויר ויועד לקווי השירות הפרברי, ו"ממוזג" עם 51 או 55 מקומות ישיבה, שבו הותקן מיזוג אוויר והוא יועד לשירות הבינעירוני ולתיירות. השלדות הבינעירוניות נשלחו למפעל "הארגז", שם נבנו עליהן מרכבים עם מפוחי אוויר, והעירוניות מדגם 305 נשלחו למפעל "מרכבים".
אווירת חג שררה בכל סניפי "אגד" עם קבלת האוטובוסים החדשים והמשוכללים, שבהם הותקנה תיבת הילוכים אוטומטית - דבר שהיה בבחינת חידוש לנהגים. המרכב המוגמר של חברת "מרצדס" שנבנה בגרמניה היה שיא השכלול והנוחיות. שדה הראייה הרחב לנהג, האור שנכנס מהחלונות הגדולים, הבידוד המוצלח שמנע מהנוסעים את רעשי המנוע, תאי המטען הגדולים והגימור הסופי המוקפד הפכו את הנהיגה והנסיעה באוטובוסים אלה לחווייה ייחודית. לנהגים חולקו מפתחות מיוחדים ששימשו להנעה ולאורות, לתאי המטען ולנעילת הדלתות, וגם תיקי נהג חדשים.
בשלושת החודשים הראשונים של 1980 הוכנסו לשירות 300 אוטובוסים מוגמרים שהגיעו מגרמניה בדרך ייחודית: הם נסעו על גלגליהם מן המפעל בגרמניה עד הנמל החופשי בטריאסט, שם הועמסו על אניית גל-נוע והועברו לנמל אשדוד. האוטובוסים שהגיעו שובצו לסניפים ובכל סניף נערכה חגיגה לציון כניסת הרכב החדיש. החל בחודש אוגוסט החלו לצאת לשירות גם אוטובוסים מדגם 303 שמרכביהם נבנו במפעל "הארגז". למרבה הצער, איכותם של האוטובוסים הללו הייתה פחותה מזו של האוטובוסים המוגמרים והדבר בלט מאוד בעיקר לנהגים שקיבלו אותם.
במרוצת הזמן הוכנסו שכלולים במרכבי האוטובוסים שנבנו בארץ והורכבו להם מזגנים. לאחר השלמת העסקה הגדולה, הופסקה - בגלל קשיים תקציבייים – תכנית החומש להצטיידות ונפסקה ההצטיידות באוטובוסי "מרצדס 303" חדשים למעט לצרכי תיירות, לקווי אילת ולהסעות העובדים במפעלי ים המלח. באותו זמן התנהל משא ומתן ממושך עם הממשלה על הסכם תפעול חדש לתקופה של שמונה שנים, שחייב את האגודה לצעדי הבראה קשים, אך כלל בתוכו הסדר לפריסת חובותיה למערכת הבנקאית ולהמשך ההצטיידות.
בשנת 1989 חודשה רכישת שלדות "מרצדס 303" ו"מרצדס 305" שמרכביהן נבנו במפעלי ההרכבה "הארגז" ו"מרכבים". בשלדות אלה הוכנסו שיפורים מהותיים ובטיחותיים, החל במנוע חזק יותר ועד מערכות ABS. גם העיצוב של הדגמים החדשים כלל שיפורים רבים, החל בחזית, בשולחן הנהג, בחלונות, בדלתות, במושבים שרופדו בקטיפה, בשיטת ההרכבה של דפנות האוטובוס (בהדבקה במקום במסמור) ועוד. אגף המשק חידש בהדרגה את ה"מרצדסים" הראשונים וצייד אותם במכללים החדשים. כן התקין מזגנים בכולם. המשאיות והדחפנים של המשק, שהיו עד אז על שלדות "ליילנד", הוצאו מן השירות ובמקומם נבנו חדשים על שלדות 303 שהוצאו מן השירות לאחר תאונה קשה.
איכות גבוהה לאורך שנים
חשוב לציין, כי למרות שאורך החיים הממוצע של אוטובוס, לפי המפרט הגרמני, המחייב הוא בין 8 ל-10 שנים - האוטובוסים שנבנו בעבור "אגד" היו אמורים לשרת 15 שנים ומעלה. בשלבי הייצור של המרכב עברו האוטובוסים תהליך של חיסון מפני חלודה והזרקת פוליאוריטן אל תוך החללים המכוסים של ה"כלוב" האינטגרלי כדי להבטיח אי חדירת אוויר הגורם לחלודה בתהליך התחמצנות. ואכן, בעת פירוקם של אוטובוסי 303 המוגמרים, שהוצאו מן השירות, הופעו המפרקים להיווכח כי חלקי המתכת שלהם נותרו שלמים ונקיים כאילו יצאו לא מכבר מפס הייצור.
ה-303 היה "סוס העבודה" העיקרי של האגודה מספר שנים לא מבוטל והצעיד את "אגד" צעד ענק קדימה. עתה, עם תום עידן ה-"303", משרתים באגודה דגמי "מרצדס" חדשים יותר- ה-"404" (שנכנס לעבודה בשנת 1992) וה-"500"OC (שהוא דגם של שנות האלפיים) - לצד אוטובוסים חדישים ומשוכללים של יצרנים אחרים, כגון: "וולוו", "מאן" ו"דאף".
מאת : דני גולדשמידט