היו זמנים

מאת בני ברק

"חורבן בית ראשון" – זוהי ההגדרה הקולעת ביותר לתחושות של ותיקי אגד כשביקשנו לשמוע את תגובותיהם לתמונות של "כלי המשחית" שהסתערו על מה שהיה פעם אחד מבנייני המשרדים הבולטים של העיר תל אביב – "בית אגד", שניצב עד לפני שבועות מספר בצומת הרחובות דרך בגין-מוזס. למרות שרובם של הבכירים שאליהם פנינו עזבו את אגד לפני שנים רבות, ורובם היום "גמלאים ותיקים במשרה מלאה" - מראה החורבן של הבניין שבו בילו שנים רבות מחייהם, שהפך לתל חורבות - צורב בגרון ואפילו מעלה לחלוחית בזווית העין...

"אם אנחנו, הוותיקים, אומרים שאפילו באגד אין כבר חברים - מאז שאגד הפכה מקואופרטיב לחברה, הרי שעכשיו, עם הריסתו של הבית הזה, שהיה עבורנו יותר מבית - ממש סמל להזדהות אתו ועם המבנה הקואופרטיבי של אגד - ברור לכולם שעבורנו הוותיקים - תם עידן", אמר לי אחד הוותיקים. "מי יזכור בעוד כמה שנים, כשבמקום יעמוד בגאווה בניין משרדים בנוי מתכת וזכוכית, שבמקום הזה בדיוק עמד בניין, בן 8 קומות, שבו התקבלו החלטות גורליות לגבי תפקודה של התחבורה הציבורית בישראל, כולל במלחמות. כאן נכתבה היסטוריה. הבניין הזה נקרא בפי החברים "הקרמלין", בגלל ההחלטות החשובות שהתקבלו בו. ובמקום לשמר את הבניין כחלק מהמורשת של התחבורה הציבורית בישראל - מחקו אותו מהמפה כדי להקים במקומו גורד שחקים שיצטרף לשדרת המגדלים שהולכת ובנית על האיילון", הוסיף אותו ותיק בצער.

לא שיא היופי - אבל בנין עם "אישיות"

אז קצת היסטוריה: בית אגד הוקם בשנת 1968, כבנין משרדים מודרני בן 8 קומות ושני מרתפים גדולים ונחשב בזמנו לאחד משיאיה של האדריכלות הישראלית של אותן שנים. הבניין תוכנן על ידי אחד ממשרדי האדריכלים המפורסמים של אותן שנים, משרד "נדלר, נדלר, ביקסון". המשרד נבחר לתכנן את בית אגד לאחר תחרות אדריכלים שערכה אגד.
משרד נדלר הקפיד להעניק לבניין "אישיות" משלו, הן בהיבט החזותי והן בחללים הפנימיים שבו תוך מתן תשומת לב גם לפרטים הקטנים ביותר.

נכון, הבניין הזה לא היה שיא היופי. הוא ניראה כבניין משרדים סטנדרטי למדי כפי חוץ, אבל יחודו היה במה שהסתתר בחלקו הפנימי, שם תוכננו חצרות פנימיות החוצות את כל קומות המשרדים ומאפשרות קשר עין ואפשרות לתקשורת בלתי אמצעית בין העובדים, מעין אפשרות ליצירת קהילת עובדים, וזאת מתוך נקודת פתיחה אנושית וליבראלית, כפי שהגדירו את הבינין אדריכלים מתקופות מאוחרות יותר. בגלל חזותו הדי משמימה, בחרה הנהלת אגד, באמצע שנות השבעים, לשבור קצת את הבנאליות של המבנה ולהזמין מהפסל משה שטרנשוס עבודת מתכת ששולבה בחזית המערבית של הבניין שפנתה לדרך פתח תקווה (דרך בגין כיום).

לחברי אגד הוקצו מניות בבית אגד

פורמלית היה בית אגד בבעלותה של חברת נצב"א - אז חברת הנכסים של חברי אגד, ואגד שכרה ממנה את הבניין. אבל חלק ממניותיו (54%) הוחזק בידי חברי אגד, בעקבות הקצאת מניות בערך נקוב של 50 לירות למניה, שנעשתה לחברי אגד עוד לפני השלמת הבניין (ב-1964). אלא שמניות אלה היו נחותות מבחינת זכויות ההצבעה שלהן ולא הקנו לבעלי המניות ייצוג בדירקטוריון של בית אגד.

עם השלמת בנייתו בשנת 1968, הועברו אליו משרדי אגד שהיו פזורים במבנים שונים בעיר בעיקר בתחנה המרכזית הישנה ברחוב פין בתל אביב. המעבר לבניין החדש אישר לרכז בו את כל משרדי האגפים של האגודה: הארכיון, מחלקת י.ב.מ., משרדי חברת שרות פרסום בתחבורה, מפעלי תחנות, מרכז הקניות של חברי אגד ובית הספר לנהיגה של האגודה.
הנהלת אגד קיבלה החלטה חשובה לרווחת חבריה, והיא נוצלה על ידי רבים מבין החברים: לאפשר לחברי האגודה לקיים באולם מסיבות פרטיות לרגל נישואים, חגיגות בר מצווה וכו'. התעריף שנקבע לשימוש באולם היה 100 לירות (סכום נמוך גם אז) והתקרובת לאורחים הוגשה בתיאום עם חברת "מסעדות ומזנונים בתחנות בע"מ", שהייתה כמובן חברה נכדה של נצב"א, ועסקה בהכנת ארוחות למסעדות של אגד בתחנות מרכזיות ולחדר האוכל בבית אגד ובמתקנים נוספים של אגד.

המשבר הכספי ומכירת נצב"א

כאמור, בבניין הזה, "בית אגד" - שכנו משרדיה של האגודה במשך 38 שנים עד לחודש יוני 2005. משבר כספי קשה שפקד את אגד באותן שנים גרם למצב שבו קופתה הייתה ריקה, והיא התקשתה בתשלום פדיון המניות לחברים שפרשו. גם חברת נצב"א נקלעה למשבר. הוקמה וועדה של מומחים חיצוניים כדי לדון בדרכים להבראת החברות וההמלצה הייתה למכור את חברת נצב"א, על כל נכסיה, למי שיגיש את ההצעה הטובה ביותר. בסופו של מאבק על רכישת השליטה בחברה - היא נמכרה לאיש העסקים קובי מימון.
הרכישה נעשתה במספר שלבים שהחלו ב-2002 והאחרון בהם הושלם בשנת 2006, באמצעות חברת "אייר פורט סיטי" שבשליטתו. חברי אגד שהחזיקו במניות החברה, שהיו כזכור חסרות כוח הצבעה - ניסו מאוחר יותר לטעון כי נצב"א נמכרה למימון במחיר של נזיד עדשים, וביקשו סיוע מבית המשפט לשערך מחדש את שווי החברה, אבל המאבקים המשפטיים הללו לא הועילו.

אגד המשיכה לשבת בבית אגד והמשיכה לשלם שכירות לבעלי השליטה החדשים בנצב"א, אבל החלה לחפש משרדים זולים יותר מחוץ לעיר. ולכן כשחברת "איירפורט סיטי" של מימון הציעה לאגד לעבור לבניין משרדים שיבנה עבורה במתחם "איירפורט סיטי", בדמי שכירות נמוכים יותר - אגד קיבלה את ההצעה, ובשנת 2005 מועברים משרדי אגד למבנה החדש ב"איירפורט סיטי", במתחם שגם הוא היה בבעלותו של קובי מימון. בית אגד ההיסטורי -"הקרמלין", כפי שהוא נקרא על ידי החברים, או "הבית הראשון", ננטש לטובת המשרדים החדשים.

עם הפינוי, הוכרע למעשה גורלו של "בית אגד". בעלי השליטה החדשים בנצב"א, שלהם אין סנטימנטים לבניין ההיסטורי, מתכוונים להרוס אותו ולהרים במקומו מגדל משרדים בן 65 קומות של שטחי משרד ושטחים מסחריים ושני חניונים תת קרקעיים. אלא שאישור תוכניות הבניה גרם לעיכובים, והבניין הושכר בינתיים למשרד הבטחון שנאלץ לפנות שטחים בקריה וחיפש אלטרנטיבה. אבל לכל דחיה יש סוף. ובימים אלה הולכת ונשלמת הריסת הבניין ההיסטורי הזה לטובת הקמת גורד השחקים המסחרי שגובהו יהיה 245 מטר. אם לא יחול שינוי בתוכניות - המגדל החדש יישא את השם "מגדל אגד".

נזכרים בכאב

כאמור, החלטנו לפנות לכמה מוותיקי אגד, כולם גמלאי החברה, שנשאו במשרות בכירות באגד והיו מדיירי הבית הראשון ולשמוע מפיהם על תחושותיהם כשה-D9 הופכים את ביתם לשעבר לתילי חורבות. תחילה פנינו ליושבי הראש לשעבר, (לפי הסדר הכרונולוגי של כהונתם) כדי לשמוע מהם הספדים לבניין שהיה סמל ונעלם:

אמנון (אמל'ה) בוגין (יו"ר מזכירות אגד בין השנים 1975-1980)

הריסת בית אגד מסמלת בעיני סוף עידן שבו השיקולים לא היו רק כספיים
הריסת בית אגד שהיה הסמל של המבנה הקואופרטיבי - מהווה סיומה של תקופה מפוארת בתולדות המדינה. הקואופרטיבים היו חלק בלתי נפרד מהקמתה של מדינת ישראל ושל תקופה מפוארת בה נטלו חברי אגד, שהיו חלוצי התחבורה הציבורית. הם פעלו לחבר בין כל חלקי הארץ, תוך שהם נוטלים סיכון אישי ואינם מהססים להיכנס לאזורים נצורים ולאזורים שבהם פורעים מהכנופיות של הערבים מציבים מארבים ומחסומים במטרה לטבוח בנוסעי האוטובוסים. כך נהגנו באגד בכל השנים ובכל מלחמות ישראל. היכן שנזקקו לנו התייצבנו.
בימי שלום - תמיד היינו אנו, חברי הקואופרטיב הראשונים לפתוח קווי תחבורה חדשים לכל יישוב חדש שהוקם כדי לחבר בין כל יישובי ישראל.
הריסת בית אגד מסמלת בעיני את סיומו של עידן הקואופרטיבים. החברה הישראלית משנה פניה הביחד, התרומה למען המדינה, מפנים מקום לשיקולים כלכליים טהורים. דומה הדבר לגוף שעקרו לו את הלב. כואב הלב על סיומה של תקופה נהדרת על תוכנה וסמליה.

שלמה לוין (יו"ר מזכירות אגד בין השנים 1986-1998)

הבניין שהיה הסמל של אגד - הפך לאיי חורבות
אמנם אני כבר מעל 20 שנה מחוץ לאגד, והזיקה לארגון המפואר הזה קצת נשחקה, אבל למרות זאת כשאני רואה את התמונות של הריסת בית אגד - הלב נצבט.
ביליתי בבית הזה שנים רבות, רוב הזמן בקומה השביעית (קומת ההנהלה) מהן כ-13 שנים בתפקיד יו"ר מזכירות אגד, יותר מכל יו"ר עד כה ("אולי באמת זה היה יותר מדי..."). בבניין הזה עברו עלי שנים טובות ושנים טובות פחות. בבניין הזה קיבלתי החלטות רבות משמעותיות לאגד. אז כשאתה רואה היום כיצד הדחפורים עולים על הבניין שהיה מעין סמל של אגד - אתה מקבל צביטה בלב ולנגד עיניך עוברות תמונות מאותם ימים, כאילו היה זה אתמול.
במבט לאחור - אני לא משוכנע שאגד הייתה חייבת לעזוב את הבית הזה. משמועות שהגיעו אלי, ולמען ההגינות לא בדקתי את אמתותן - השתמע שאפשר היה להגיע להסדר מול רוכשי נצב"א, כך שבית אגד יישאר בבעלות הקואופרטיב. אבל מישהו חשב אחרת...
בית אגד שירת היטב את הקואופרטיב במשך שנים רבות ויכול היה להמשיך ולשרת את אגד במשך שנים רבות נוספות. בכל זאת מדובר בבית שהיה יותר מסתם בנין משרדים. זה היה סמל. ועכשיו הוא הפך לאיי חורבות...

גדעון מזרחי (יו"ר מזכירות אגד בין השנים 2007-2013, כיום מנכ"ל אגד תעבורה)

המעבר מבית אגד בתל אביב לאיירפורט סיטי היה צעד הכרחי שחסך הרבה כסף לאגד
למרות שאני חושב שהמעבר של אגד, מהבית ההיסטורי בתל אביב, למשרדים החדשים באיירפורט סיטי, היו צעד שהתחייב בזמנו - הלב נצבט כשאתה עובר בסמוך לבניין ההיסטורי הזה שכלי הצמ"ה הופכים אותו לגל חורבות.
הבניין הזה מילא את תפקידו בכבוד, במשך שנים רבות. אבל לא הייתה כל סיבה להמשיך ולהחזיק בנדל"ן יקר כזה, שמצא את עצמו, במרוצת השנים ושלא ברצונו, ניצב במרכז תל אביב, כאזור פקוק, ולא היה קל להגיע אליו. המבנה של בית אגד כבר לא התאים לצרכים של שנת 2005 (השנה שבה הועברו המשרדים לאיירפורט סיטי). הבניין החדש אליו עברנו נבנה בהתאם לצרכים החדשים שלנו, והיה יותר פונקציונלי, עם גישה נוחה יותר למקום.
ובכל זאת, הלב כואב לראות חלק מההיסטוריה שלך - נמחק מול עיניך. בבית אגד הישן למדתי נהיגה (במגרש החול שהיה מולו ולימים נבנה עליו בית ידיעות אחרונות שגם הוא כבר נמחק מהנוף יחד עם בית אגד), כאן עשיתי את צעדי הראשונים באגד חבילות, כאן חתמתי על מסמכי הקבלה שלי לחברות באגד, ומכאן שלח אותי ישראל ארנון, מנהל אגף הפנים דאז - לעבוד בסניף דימונה. בבניין הזה השתתפי בחגיגות ובאירועים משפחתיים של חברים כמו חתונות וחגיגות בר מצווה של חברים ובני חברים. לכאן הגעתי לכנסים של מנ"סים כשהייתי מנהל סניף רחובות, כאן היינו עורכים מפגשים חברתיים של חברי הסניף, ונהנים מהקייטרינג של המסעדה שפעלה בבניין.

אם קירות הבניין היו יודעים לדבר - הם היו בוודאי מגלים לא מעט סודות על מאבקים פוליטיים שהתבשלו בין קירות הבית הזה, ועל תככים פוליטיים. כאן נערכו הבחירות מידי שנתיים וכאן הוכתרו והודחו יו"ר. לא בחינם זכה הבניין לכינוי "הקרמלין".

מכירת בית אגד כחלק מעסקת מכירת נצב"א לקובי מימון - הייתה מחויבת המציאות באותה תקופה. אגד הגיעה למצב שבו לא היה לה כסף לפדות מניות לחברים שביקשו לפרוש. מכירת נצב"א הצילה אז את אגד. אני יודע שהיו רבים, שבחכמה בדיעבד, טענו שהמחיר היה נמוך מדי. אבל כל הניסיונות לשנות את מחיר העסקה כשלו – ואם המכירה לא הייתה יוצאת לפועל - ספק אם אגד הייתה ממשיכה להתקיים.

המחשבה על מעבר מתל אביב לאזור שבו ערך הקרקע זול יותר - החלה להתגבש מספר שנים לפני המעבר לאייר פורט סיטי. הייתה תכנית לעבור למקום שבו הוקמה בלוד "קריית קשב" - קריית המחשבים של בנק לאומי. אבל זה לא הגיע לכלל ביצוע. המעבר לאיירפורט סיטי היה נכון. הציעו לנו מקום מעולה ובשכר דירה נמוך מזה ששילמנו בתל אביב. אגב: גם המעבר המאוחר יותר, מבית קש"ת באיירפורט סיטי לבית דגן - היה צעד נבון. נוצרה סיטואציה של ניצול מצב שוק, שבו לחברת "אמות" היו משרדים בבניין שהיא הקימה בבית דגן והתקשתה למצוא לו שוכר ובמקביל- דרישה להעלאה משמעותית בשכר הדירה בבית קש"ת. המעבר הזה בשנת 2015 חסך הרבה כסף לאגד כמו גם המעבר מתל אביב לאיירפורט סיטי. אלא שהוא לא לווה בכאב שמלווה אותנו עכשיו בגלל חורבן הבית הראשון - "הקרמלין" של אגד. אבל מה לעשות. זה מחיר הקידמה והשיקולים הכלכליים שקודמים כיום לערכי תרבות ונוסטלגיה. ובכל זאת הלב נצבט על הרס בנין בעל משמעות היסטורית לתולדות התחבורה הציבורית בישראל.

נעם בן אור (יו"ר מזכירות אגד בין השנים 2013-2014)

בדיוק בשעה זו, כשאתה פונה אלי ומבקש ממני להתייחס להריסת בית אגד, אני יושב עם קבוצת גמלאים של אגד, בעירנו אשקלון ואנו מדברים על הריסת "הבית הראשון".
אין ספק שלכולנו, ותיקי אגד, זה צובט בלב. מעבר לכך שלחלקנו זה היה מקום העבודה שבו בילינו את מרבית שעות היום - הבית הזה היה סמל. "בית אגד" היה משהו שייצג את העוצמה של הארגון הזה. הבית הזה, שבשונה מהמשכנים האחרים, באיירפורט סיטי וכיום בבית דגן, היה בבעלות חברי אגד שהחזיקו במניות שלו. ולכן גם הקשר הריגשי של הוותיקים לבית הזה - חזק מאוד.
אבל גם לצעירים יותר שבינינו - המראה של סמל היסטורי שנהרס מול העיניים הוא קשה. במיוחד לאלה שבילו בו שנים רבות של עבודה. אגד שכנה בבניין הזה במשך 38 שנים מ-1968 ועד 2005 ובמהלך השנים האלה התחלפו בו הנהלות רבות, ודורות של חברים עבדו בו. חבל שלא נמצאה דרך לשמר את המבנה שהוא חלק מההיסטוריה של התחבורה הציבורית בארצנו ואחרי 52 שנה - נחרץ גורלו - להריסה.
עם זאת אני מבין את ההיגיון להעביר את משרדי אגד ממקום שהפך למרכז העיר, הגישה אליו הייתה פקוקה ועלות השהייה בו הייתה גבוהה - למקום עם גישה נוחה יותר, ואשר הותאם במיוחד לצרכי אגד של שנות המאה ה-21. לי אישית היה נוח יותר להגיע בבקרים מאשקלון למשרדים באיירפורט סיטי, מאשר למשרדים בלב תל אביב. אני מניח שכך היה גם לרבים אחרים. ובכל זאת, קשה לראות את הדחפורים והטרקטורים הורסים את מה שהיה הבית שלנו.

אלחנן ארז (מנהל משרד אגף היו"ר ומזכיר החברה במשך 36 שנים)

הבית הייחודי שידע שמחות וקנוניות - נכנע לקדמה ולממון
"לבית אגד בתל אביב הגעתי לראשונה באמצע שנת 1970, כשנרשמתי לבית הספר לנהיגה שמנהלו המיתולוגי היה פרויקה (אפרים) רמתי", מספר אלחנן ארז (נושק לגיל 71) "ההיסטוריון" של בית אגד ומי שבילה בו כבעל תפקיד יותר שנים מכל אחד אחר. הוא "בילה" בבניין 41 שנים משנת 1975 ועד לפרישתו לגמלאות בסוף שנת 2016 כאשר ברוב השנים הללו הוא מכהן בתפקיד מנהל משרד אגף היו"ר ומזכיר החברה – תפקיד שהוא מילא תחת 6 יו"ר: שלמה עמר, שלמה לוין, אריק פלדמן, גדעון מזרחי, נעם בן אור ואבי פרידמן. "בית הספר לנהיגה היה ממוקם בקומת המרתף וכלל את חדר המנהל, חדר המורים ואולם הרצאות", נזכר אלחנן.

באותם ימים בית אגד היה בנין משרדים מרשים, מתקדם ומודרני ששילב פונקציונליות ויעילות ובאותה מידה שידר שזהו גם מקום של חיבור חברתי. היה בו מרחב פנימי פתוח ששידר חיבור חברתי לצד הפעילות המקצועית. בבניין היו חדרי משרד לבעל תפקיד בודד ובמקביל היו חדרים שהיוו מרחב משותף למספר עובדים ( לדוגמא מחלקת תכנון התנועה).
כשבית אגד הוקם הוא נחשב לייחודי באזור, שבשונה מהיום היה ריק ממבנים גדולים. מצפון לו הייתה מחלבת תנובה, ממול שכן מחנה הקריה, בעל המבנים הישנים והנמוכים, מדרום היה מגרש ריק שהיה בבעלות אגד, נמכר למשפחת מוזס, ולימים נבנה עליו בית ידיעות אחרונות. אחרי המגרש הריק היה חניון משאיות פינוי האשפה של עיריית ת"א (שהיום ניצבים עליו מגדלי עזריאלי). כך שבעת בנייתו וחנוכתו היה בניין בית אגד הבניין הגבוה והמודרני היחיד בסביבה. ברבות השנים ועם הגיל - רבו בו התקלות והיה צורך להשקיע יותר ויותר בתחזוקתו מה שזרז את ההחלטה לאתר בניין חלופי וכשהגיעה הצעה טובה מאיירפורט סיטי - היא התקבלה בזרועות פתוחות.

אני הגעתי כ"תושב" לבניין בנובמבר 1975, אז מוניתי לתפקיד פקיד במחלקת כוח אדם, שנקראה אז מפכ"א). זו הייתה תקופה סוערת באגד שאופיינה במאבק אדיר בין "הסיעה המתקדמת" שעד 1975 שלטה באגד לבין הסיעות ששילבו כוחות, "הקידום" בראשות אבי גולדמן ואמנון בוגין וסיעת "עוז" בראשות שלמה לוין. רוב חברי "עוז" היו חברים שפרשו מהסיעה המתקדמת. המאבקים בין הסיעות יצרו מתח פוליטי עצום. הוא לווה בפניות רבות לבתי המשפט, ולצערנו המאבקים גלשו גם לאירועים אלימים. הגיעו דברים לידי כך שבתקופה מסוימת הוצבו בבניין באופן קבוע שוטרי מג"ב. המצב נרגע ב-1976 כאשר בבחירות שנערכו באותה שנה סיעת "הקידום" הביסה בבחירות את יריבותיה וזכתה בכל המקומות בהנהלה וברוב מוחץ באספת המורשים (נכנסו למורשון רק 11 חברי הסיעה המתקדמת מאזור הצפון בראשות שלמה עמר).

הבניין עצמו, שהיה מרכז הניהול של אגד, הכיל את כל האגפים, למעט אגפי הפנים, צפון וירושלים שהיו כל אחד באזורו (שלאחר מכן נקראו אגפי התפעול). לפני הקמת בית אגד, אגפי האגודה היו ממוקמים במספר בניינים ברחבי תל אביב והקמת הבניין ואכלוסו ריכזה את כל האגפים למקום אחד. בית אגד זכה לכל מיני שמות וכינויים אך הכינוי שתפס חזק היה "הקרמלין".בבניין הייתה כמובן מסעדה שבה הוגשו ארוחות צהרים. ארוחות בוקר הוגשו באמצעות עגלות לחדרים והם כללו סנדביץ בלחמניה, לבן או אשל וכוס שתיה חמה. כמובן שהארוחות היו תמורת תלוש בוקר/צהרים כמקובל בכל סניפי האגודה. בערבים שימש חדר האוכל לחתונות ובר/בת מצוות של בני משפחות החברים והעובדים ושמו של המקום יצא מלפניו בזכות האוכל הטעים והשרות הטוב וכמובן המחיר הנוח למשפחת אגד.

במקום נערכו מעת לעת מסיבות סניפיות. בבניין פעלה גם קפיטריה שהציעה לחובבי המתוקים קינוח אחרי ארוחת הצהרים. היא פעלה בין השעות 12:00 עד 14:00.
במשך השנים הבניין עבר שינויים פנימיים, מחלקות הוזזו ממקום אחד לאחר. חדרים פורקו ושונו, מחלקות הועברו למקומות אחרים. לדעתי חלק מהשינויים שנעשו בבניין פגעו בפונקציונליות שלו... הוא הלך והתבלה עם השנים ותחזוקתו התייקרה והיה גם השיקול הכלכלי שהיה מאוד דומיננטי בשיקולי הנטישה שלו לטובת המשכן החדש באיירפורט סיטי.
ועדיין - זה היה הבית. לא קל לעבור במקום ולראות את בית אגד הולך ונעלם. הלב נחמץ. אבל כנראה שזו דרכו של עולם - ישן בפני חדש תוציאו...

ומה אומרים ותיקי הדוברים של אגד?

ראשון המקוננים מביניהם הוא מרדכי שיפמן (97) שהוא אחד הבודדים שעדיין עמנו (עד מאה ועשרים), שהשתתף לפני 52 שנה במעבר לבית אגד ההיסטורי.

מרדכי שיפמן, (דובר אגד בין השנים 1968-1977)

ביתו של האדם הוא מבצרו
האדם נקשר למקום עבודתו לא פחות מהקשר שהוא בונה עם ביתו. קשה לראות את המקום שאליו הלכת מדי יום לעבודה, נהרס. היה לי העונג לעבוד בבית אגד ברחוב פין. זכור לי הרגע שבו דיווח ישראל מלישקביץ חבר הנהלת אגד ומנהל המשק באותם ימים, לחברי ההנהלה על רכישת בנין ישן ברחוב פין שאליו יועברו משרדי אגד. השמחה הייתה גדולה. באתם ימים כיהנתי בתפקיד מזכיר תנועה דרום.

עברו שנים והייתי לדייר הראשון בבית אגד החדש בדרך פתח תקווה. אז כבר הייתי במעמד דובר אגד. הוקצתה לי לשכה גדולה ויפה ונהניתי לייצג את אגד ממקום נאה זה.  הנדידה של אגד ממקום למקום לא השפיעה על רמת השירות שקיבלו החברים וגם לא המבקרים. את המקום בונים העובדים ונותני השירות. אגד למוד ניסיון במתן שירות. כאמור ביתנו הוא תמיד מבצרנו. בדרך פתח תקווה יקום בנין רב קומות - אבל כל העוברים והשבים ימשיכו להכיר כי "כאן עמד בית אגד".

גדעון טלמור, (דובר אגד בין השנים 1976-1978 ו-1979-1989)

חיתנתי שניים מבני בבית הזה...
גדעון טלמור (84+), כהן כדובר אגד בשתי קדנציות, הראשונה בהן החלה בשנת 1976, 8 שנים אחרי פתיחת בית אגד. "כשאני רואה היום כיצד מכונה מפלצתית שולחת מלתעות פלדה הנוגסת בקירות הבטון של מה שהיה בית אגד, אני חש צביטה כואבת בלב. שהרי במקום זה חוויתי מאות ואלפי אירועים בשנות עבודתי בתפקידי כדובר האגודה, ביניהם: קיום שיחות ואירועים שמחים ונוגים על שלל גווניהם, מקום בו ניסיתי לשמש למתלוננים מהציבור אומבודסמן ולהעניק להם תחושת אמפטיה, במקום שהיא מתבקשת.

זה היה בית שבו עבדתי כתף אל כתף לצד חברים קרובים ויקרים. ובנימה אישית יותר, שניים מילדיי, שהעניקו לי נכדים ונינים, התחתנו בחדר האוכל של בית זה, שהיום עם כל הכאב הולך ונהרס.  אין זה סוד שכמשרתי ציבור שאמורים לספק את שרותיהם בתנאים קשים לעיתים, בגלל צפיפות בדרכים ושלל בעיות אובייקטיביות ששירותים אלו מעוררים, נאלצנו לא אחת  להתמודד עם ביקורת צודקת ואחרת. בגלל ריכוז אגפי הניהול של האגודה בבית אגד (למעט המוסכים) נהגתי לארח בו ולחשוף בפני קבוצות בכירים נבחרות, מצה"ל, משטרת ישראל, רשויות מקומיות, עיתונאים וכו' את אחורי הקלעים של הפרובלמטיקה באספקת תחבורה ציבורית וכיצד אנו פועלים במטרה לספקה ביעילות לאזרחים, לצבא ולמשתמשים בדרכים, בימים רגילים בכלל ובמקרים קשים כמו מלחמות ישראל, בפרט.

הייתי מלא גאווה כאשר אותם בכירים במוסדותיהם הביעו את התפעלותם מהסבריו של רוממיה סגל, מנהל מח' המחשב, שפרש בפניהם את הכלים והדרך כיצד אגד מפנים את עידן המחשוב בשורותיו.  ועכשיו הבית הזה, עם המשמעויות הכול כך רבות עבורי - יעלם מהנוף. הלב דואב.

אז נכון. צביטה בלב יש - אבל את ההיסטוריה המפוארת של אגד, איש לא יצליח למחוק. היא כתובה וחרוטה בתולדות המדינה במעשים ולא בבניין זה או אחר... וכשם שהיינו החלוצים והמובילים בתחבורה הציבורית בישראל מאז יסודה של אגד - כך נמשיך לעשות גם בעתיד, ולא חשוב היכן ימוקמו משרדי ההנהלה שלנו.