השלדות הארוכות של דגמים אלה אפשרו בניית מרכב ארוך יותר כך שתכולת מקומות הישיבה עמדה על 51 מושבים ולא כפי שהיה נהוג בשנות ה-40 כשצי האוטובוסים התבסס על שלדות של משאיות אשר הוסבו לאוטובוסים עם מנוע שממוקם בחזית הרכב. בבטאון אגד "לחברינו" משנת 1954 נכתב: "בימים אלה אנו מקבלים את 54 השלדות לאוטובוסים מסוג רויאל טייגר תוצרת אנגליה ומתחילה בניית מרכבים עליהן על מנת להספיק להכניסם לעבודה בימי החופש הגדול ולקראת תקופת החגים".
עם מסירתם של האוטובוסים לחברים הוברר, כי אינם מתאימים לנסיעה בדרך הררית וסובלים מהתחממות וממערכת בלימה חלשה. יתרונם הבולט היה בקיבולת הנוסעים הגדולה ונסיעה חלקה במישור. תקלות אלה חייבו מתן פתרונות על ידי חברת "ליילנד" האנגלית שהמליצה בפני אנשי הרכש של אגד להמתין בהמשך ההצטיידות עד לצאתו של דגם משופר שסימונו היה מארק 2.
הפתרונות שעליהם שקדו אנשי המשק באגד היו החלפת המנוע מ-125 כ''ס למנוע בעל 150 כ''ס ללא חגורות שמתאים לדרך הררית ומישורית, סרן אחורי חזק, קירור טוב יותר למנוע, בלמים משופרים, הגה קל יותר וידית משופרת לתיבת ההילוכים. כל השיפורים האלה הושגו עם הגעתן של שלדות ה"ליילנד" מארק 2.
רכישת השלדות, הבאתן לארץ ובניית האוטובוסים סוקרו בהרחבה בגליונות ''לחברינו'' ובאחד מהם, מאוגוסט 1959, תוארה הגעת השלדות לנמל חיפה: "שלדות הטייגרים החדשות שהגיעו לנמל חיפה יהוו ללא ספק תוספת כוח רצינית לצי האוטובוסים של 'אגד' העומד יום יום ושעה שעה בפני הלחץ הבלתי פוסק של הצריכה הגוברת. פריקת השלדות נעשתה באמצעות הסווארים של הנמל, רובם הגדול יוצאי סלוניקי, העבודה נעשתה ברובה בידיים ובעזרת מנופים".
שיח הסווארים משולב אף הוא בעיתון: "...הי, מושיקו, קח מנוף קסת ימינה!! חיימיקו, אל תרים כל כך מהר את הטרומביל. אתה תיכף חותך ראש שלי! שאג נצר מגזע של ימאי סלוניקי, שטרח בפיקוד על קבוצת עובדיו בעליזות רועשת מלאת חיים וביטחון. בעוד רב הסווארים מזרז את צוותו להחיש את הקצב אגב אזהרות חמורות מלוות גידופים עסיסיים, שלא לגרום לשרטת קטנה שבקטנות, בסיפון כבר ניצבו שני אנשים אשר מפני שיפוטם ועינם הפקוחה חשש רב הסווארים לא פחות מאשר חששו אנשי צוותו מפניו. היו אלה נציג החברה הימית המאוחדת, אשר נטלה על עצמה את האחריות להובלת השלדות מאנגליה לארץ יחד עם החבר אללוף, נציג אגד ממוסך המפרץ. שניהם חשו עצמם, ובצדק, כחתניו של אירוע חגיגי ביותר".
האוטובוסים מתוצרת "ליילנד" היו הרכישה הטובה ביותר שיכול הקואופרטיב להשיג באותם ימים, לאחר מאמצי קנייה לא קלים וקבלת אישור לקניית כמות מוגדרת של שלדות בכל שנה. התהליך ההדרגתי שלכניסת הרכב החדש ובמקביל הוצאתו מהשירות של רכב ישן ממונע בבנזין, נמשך זמן רב ונשלם רק לקראת 1966 עם השבתתם של אחרוני רכבי הבנזין. חברת "ליילנד" הכניסה שיפורים משמעותיים בדגמי הרכב שנשלחו לארץ ואף הגדילה את הספק המנוע. בנוסף לכך נרכשו בשנות ה-60 לצורך מבחן מספר שלדות מסוג "אטלנטין" ו"פנתר" עם מנוע המורכב בחלקן האחורי. שלדות אלה לא הוכיחו את עצמן בעבודה והקואופרטיב התמקד ברכש שלדות רגילות.
לאחר מלחמת ששת הימים, עקב הצורך להגדיל משמעותית את צי הרכב של אגד וחוסר יכולתן של חברות ההרכבה בארץ לענות על הביקושים הגואים לרכב חדש, ניתן אישור ממשלתי להרכיב כמות של אוטובוסים במפעלי מרכבים בהולנד וביוון. בשנות ה-70 הפעיל אגד אלפי אוטובוסים מסוג "ליילנד" מארק 2 מה שלא מנע מהקואופרטיב להתחיל לחפש אוטובוס חלופי שישרת את הקואופרטיב בשנים הבאות. לחיפוש החלופות גרמו מספר סיבות שחברו להן יחדי: משברי ניהול בחברה הבריטית שגרמו לשביתות ואי עמידה במועדי האספקה השוטפת. חוסר תכנון של דגם עתידי לשנים הבאות. כניעה לחרם הערבי שגרמה להפסקת משלוח של חלקי חילוף לישראל. בשל סיבות אלה הופסק הקשר העסקי בין הקואופרטיב ל"ליילנד".
אוטובוסי מארק 2 שירתו את חברות התחבורה הציבורית ארבעה עשורים והאחרונים שבהם הוצאו מן השירות בתחילת שנות ה-90. עשרות בודדות של אוטובוסים מדגם זה נמכרו לאחר ההשבתה לארצות שונות באפריקה ולבורמה, שם המשיכו לקיים תחבורה ציבורית כשבמקרים רבים עדיין סמלי אגד והמדבקות העבריות עדיין מופיעים עליהם.