בתאריך 26.8.1985 הגיעה לארץ אוניית גלנוע של ''צים'' שפרקה בנמל אשדוד אוטובוס דו- קומתי מדגם ניאופלאן שהגיע לארץ לתקופת ניסוי. מטרת הניסוי שנערך באוטובוס הדו-קומתי, שמשך הפעלתו החזויה הוגדר כ-12 שנה, הייתה לבחון את שילובו בקווי השרות הבין עירוניים כאמצעי להולכת נוסעים ובחינתו בנושא הכלכלי, המשקי והלוגסטי.
האוטובוס הוצג בפני שר התחבורה דאז חיים קורפו ונערכה לו נסיעת מבחן באוטובוס בנסיעה בין עירונית למשכן הכנסת. משך הזמן בו שהה האוטובוס בנסיעות מבחן באגודה היו שמונה חודשים וחצי שבמהלכם גמא האוטובוס 195583 קילומטרים וביצע 434 נסיעות ב-9 קווי שירות שונים. עם סיום הניסויים הוחזר האוטובוס ליצרן, הממצאים שהתקבלו מניסוי זה היו שלאוטובוס כמעט ולא אובחנו מגבלות תנועתיות למעט מגבלות הנובעות מגובהו. בכל קווי השרות שנבדק לא אובחנו בעיות בביצוע הנסיעות. הפעלת האוטובוס הדו-קומתי נמצאה יעילה יותר ככל שמספר התחנות לאורך הקו קטן וככל שמשך השימוש באוטובוס במהלך היממה ארוך. כמו כן, האוטובוס נמצא מתאים לעבודה בתיירות ובנסיעות מיוחדות.
מסקנות נוספות שהוסקו מנסיעות המבחן היו הצורך בשינוי המבנה הפנימי של האוטובוס על מנת לאפשר קליטת נוסעים טובה, שיפור תאי המטען ושינוי במבנה התחנות המרכזיות במקום שיש הפרעה לכניסתו של האוטובוס לרציף. הומלץ לרכז את תחזוקתו במספר קטן של מוסכים שיותאמו לגובה האוטובוס והוכשרו מכונאים וחשמלאים שיטפלו ברכב. למנהלי המשק היה ברור שזמן שהייתו של הרכב הדו-קומתי במוסך יהיה גבוה יותר מזה של אוטובוס רגיל.
מהבחינה הכלכלית נקבע שיש צורך לרכוש לפחות 75 אוטובוסים, על מנת לתת מענה כלכלי להפעלת האוטובוס, ובמידה ויוחלט בעתיד לרוכשו יהיה צורך לבחון מחדש את הכמות המדוייקת. נושא רכישת האוטובוסים הדו-קומתיים נעצר יחד עם רכש אוטובוסים רגילים בשל העדר הסכם תפעולי עם הממשלה, שלא בא על פתרונו במשך שלוש שנים. בשנת 1988 נחתם שוב הסכם תפעולי חדש עם הממשלה שבעקבותיו החלו להגיע לאגד אוטובוסים חדישים מסוג ''מרצדס'' וביניהם גם אוטובוס דו-קומתי ראשון שהגיע במהלך שנת 1989, לאחריו הגיעו 20 אוטובוסים נוספים וברכש נוסף במהלך שנת 92-91 נרכשו עוד 30 אוטובוסים, בסה''כ נרכשו 51 אוטובוסים דו-קומתיים. הפעלתם נעשתה בקווי שירות הבין עירוניים תל אביב - ירושלים, תל אביב - חיפה, תל אביב - באר שבע ובקווי אילת.
לכל רכב צוותו נהגים ומחליפים קבועים, אוטובוסים אלה היו מאוד אטרקטיביים לציבור הנוסעים וההתלהבות מהם בתחילת הפעלתם הייתה גדולה. בחודש אוגוסט 1994 הובא לארץ לניסוי אוטובוס דו-קומתי עם סרן קידמי ואחורי כפולים, בעל יכולת הסעת נוסעים גדולה יותר, הרכב נלקח לנסיעות מבחן ונמצא כלא מתאים לעבודה באגודה.
עם הזמן החלו לצוץ התקלות, ברכב הותקנו מסכי ווידאו שבהם יכלו הנוסעים לצפות בסרטונים, חידוש מרענן בנוף התחבורה הציבורית, אולם במרוצת הזמן גרמו לציבור החרדי להביע את הסתייגותו והפעלתם בוטלה. בהמשך החלו לצוץ תקלות שנבעו מחוסר התאמה בין תיבת ההילוכים למנוע. תקלות אלו גרמו לעצירות בדרכים ולשהייה ארוכה במוסכים. לקראת סוף שנות ה-90 הוחלפו הרכבים הדו קומתיים בקו-480 ירושלים תל אביב ברכב רגיל מסוג מרצדס 404 שנקרא ישיר הבירה.
האוטובוסים הדו-קומתיים הועברו בהדרגה מקו-405 להפעלה בקווי השרות שבאזורי השפלה, עד להשבתתם ואחסנתם בחניון ארז בתחילת שנות ה-2000. לרכב שאוחסן חיפשו קונים ואלה נמצאו בירדן שממנה הגיעו סוכני רכב שרכשו מספר רב של אוטובוסים אותם מכרו ללקוחות בעירק ובמדינות המפרץ הפרסי.
בשנת 2004 הוחלט לחזור ולהפעיל 3 אוטובוסים דו-קומתיים בקו התיירות 99 שבירושלים. על מנת להיערך לכך הוצאו ממגרש המושבתים שבמוסך ארז 7 אוטובוסים שמהם הצליחו לשקם 3 אוטובוסים ששופצו במוסך עטרות בירושלים. אוטובוסים אלו הופעלו בקו 99 החל מאוגוסט 2005 ועד להוצאתו הסופית של הניאופלאן האחרון ששרד בקו הזה בפברואר 2013. בכך למעשה בא לסיומו פרק ההפעלה של הניאופלאן הדו-קומתי באגד.
מאת: צבי ויינשטוק.