מאת צביקה וינשטוק ובני ברק
לפני 60 שנה בדיוק בחודש אפריל 1959 חנכה אגד (איך לא...) את קו השירות הסדיר שחיבר את קיבוץ עין גדי, אז ישוב מבודד ומבודד שהוקם לחופו של ים המלח - לציביליזציה.
קיבוץ עין גדי עלה לקרקע כהיאחזות נח''ל שש שנים קודם לכן, בשנת 1953. למי שאינו מכיר ויודע ואין כיום רבים כאלה – עין גדי שוכנת צפונית לסדום, סמוך מאוד לגבול עם ירדן שעבר במקום לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בסיומה של מלחמת העצמאות. אל היישוב שהוקם בנקודה מבודדת נסללה "דרך" אלא שהיא אפשרה להגיע ליישוב רק באמצעות קומנדקרים שהיוו את הקשר היבשתי היחיד עם סדום ועין גדי. מאוחר יותר התפתח קשר לנקודה המבודדת הזאת גם דרך ים המלח.
בעת הקמת היישוב, בשנת 1953 ניתנה הוראה באגד שאסור להיכנס עם אוטובוס לכיוון הישוב החדש עקב תנאי השטח הקשים. אבל היו מבין חברי אגד, שהיו ידועים בעיקשותם – וכך באחת הנסיעות לאזור החליט נהג אגד על דעת עצמו – לשבור את האיסור ולהעלות גם את עין גדי- הישוב שזה עתה הוקם- על המפה של אגד. ההצלחה הייתה בשעור של 50 אחוז בלבד: האוטובוס אמנם הצליח להגיע לישוב, אבל בדרך חזרה - שוד ושבר: האוטובוס שקע בחול והיה צורך לחלצו בעזרת משאית גרר....
במהלך השנים תוקנה הדרך לא דרך הזו ולמקום החלו להגיע מטיילים באוטובוסים של אגד והמקשר – אבל רק בנסיעות מיוחדות שיעדן היה מצדה ומעיינות עין גדי.
בשנת 1956 אוזרחה היאחזות הנח''ל בעין גדי והפכה ליישוב קבע. המקום החל להתפתח כשתיירים ומטיילים, בעיקר חברי תנועות הנוער החלו לפקוד את המקומות שנחשבו למרוחקים ממרכז הארץ במיוחד את מצדה שהייתה סמל לגבורה היהודית בתקופת בית שני.
דרך העפר מסדום לעין גדי שאורכה 48 ק"מ
הביקוש לתחבורה ציבורית סדירה למקום הלך וגבר ובמהלך שנת 1958 החלה המועצה האזורית תמר בסלילת דרך עפר שאורכה 48 קילומטרים מסדום לעין גדי. מיד עם סיום סלילת הדרך הזו, לקראת סוף אותה שנה החלה אגד לבצע נסיעות מבחן בקו חדש לעין גדי. הקו פעל אחת לשבוע ויצא מתל אביב לעין גדי וחזרה.
חוזרים לג'י.אמ.סי
נסיעות המבחן הוכיחו שיש הצדקה לקיומו של קו סדיר לעין גדי ובחודש אפריל 1959 נחנך הקו הסדיר לעין גדי בטקס מכובד שנערך במקום. לנסיעת הבכורה הוזמנו גם עיתונאים וצלמים. האוטובוס שחנך את הקו היה ליילנד מארק 2 חדש שאמור היה להיות האוטובוס שיפעל בקו הזה. אבל מהר מאוד התברר לצוות הטכני של אגד כי למרות שדרך העפר הורחבה לקראת הפעלת הקו באמצעות אוטובוסים מודרניים – הליילנד מארק 2 שמנועו היה ממוקם במרכז השילדה - לא התאים למשימה.
צביקה וינשטוק מנהל הארכיון ההיסטורי של אגד וכותב כתבה זו מצא בארכיון התייחסות של מזכירות אגד באותם ימים לנושא הפעלת הקו באוטובוסים מסוג ליילנד מארק 2 "מאחר שהדרך הזאת ליישוב אינה במצב תקין" נאמר בישיבת מזכירות אגד חודש לאחר חנוכת הקו, "הוחלט להטיל על אגף התנועה ואגף המשק לבדוק ולהחליט סופית בדבר הנסיעות באוטובוסים חדישים בקו הנ''ל"....
ואכן בסוף חודש מאי 1959 הוחלט להפסיק את הנסיעות לעין גדי ומצדה באוטובוסים חדישים ולהמשיך ולנסוע בקו הזה באוטובוס מסוג גי אם סי. בארכיון ההיסטורי לא מצוין מתי חודשה הפעלה סדירה של אוטובוסים חדישים ויתכן שזה נעשה רק בשנת 1962 לאחר שדרך העפר זכתה לריבוד של אספלט.
באותם ימים החלו לפעול קווי שירות נוספים שיצאו מתל אביב ומירושלים לסדום ומבאר שבע לסדום ובמהלך השנים כשהמקום החל להתפתח תדירות האוטובוס בקווי השירות השתפרה.
הדחיפה העיקרית לפיתוח קווי התחבורה הציבורית לעין גדי וסדום באה בעקבות מלחמת ששת הימים. עד אז ניתן היה להגיע לסדום ולעין גדי רק מכיוון ערד. אבל אחרי המלחמה נסלל כביש חדש מירושלים לאורך חופו המערבי של ים המלח והוא חיבר בין עין פשחה לעין גדי. הכביש הזה נחנך בשנת 1968 והוא קיצר משמעותית את משך הנסיעה ממרכז הארץ לעין גדי.
מחליפים את הליילנד בג'י.אמ.סי
אחד מנהגי האוטובוס שהסיע את העיתונאים לטכס חנוכת הקו באוטובוס ליילנד מארק 2 היה חבר האגודה באותם ימים ארמנדו סבאג שהחל את עבודתו בסניף אגד בראשון לציון בשנת 1956.
ארמנדו נבחר לביצוע המשימה משום שהכיר היטב את האזור: "לפני שהתחלתי לעבוד באגד הייתי נהג משאיות בדרכי המדבר של חברת ההובלות "טיטניק", סיפר ארמנדו. "הנסיעה באוטובוס לא הזכירה במאומה את הקשיים שאותם חוויתי כשעבדתי לפני כניסתי לאגד בחברת ההובלה שהסיעה מטענים לסדום ולאילת. באותם ימים הדרך לסדום ועין גדי לא הייתה סלולה וזה אילץ אותנו לנסוע קרוב מאוד לשפת הים עם שני צמיגים שהיו נוגעים במים ושניים על היבשה. ככה הצלחנו להגיע ליישוב... תמיד נסענו בקבוצות של ארבע משאיות על מנת שנוכל לעזור אחד לשני להתגבר על תלאות הדרך שעיקרם היה פיצוצי צמיגים. ביציאה לנסיעות הארוכות האלה הצטיידנו בחלקי צמיגים למקרה של פנצ'ר בדרך, וכאלה היו הרבה... לכן הנסיעה ארכה שלושה ימים בהלוך ושלושה ימים בחזור. פיתחנו אומנות של תיקון תקרים באמצעות חלקי הצמיגים שבהם הצטיידנו: היינו מחברים למקום הפיצוץ באמצעות אומים וברגים את חלקי הצמיגים, כל זאת לאחר שהחלפנו את האבוב. את הצמיגים ניפחנו באמצעות המדחס של המשאית".
ארמנדו מספר שלאחר תקופה בסניף ראשון לציון הוא עבר לעבוד בסניף אגד בבאר שבע. "כשהחלו נסיעות מבחן לקיבוץ עין גדי יצא לי לנסוע למקום, היינו מבצעים את הנסיעה באוטובוס ג'י.אמ.סי שהיה גבוה ובעל יכולת עבירות טובה בגלל מיקום המנוע. לטכס חנוכת הקו שבו השתתפתי נסענו באוטובוס מארק 2 אבל מהר מאוד הבנו שרק הג'י.אמ.סי יכול לנסוע בדרך הקשה הזו.
כשחנכו את הקו מתל אביב לעין גדי היה האוטובוס יוצא כל יום שישי בשעה 12.00 מתל אביב ומגיע לבאר שבע. שם היו הנוסעים יורדים מהליילנד ועוברים לג'י.אמ.סי שבו נהגתי. הייתי יוצא בשעה 14.00 מהתחנה בבאר שבע ונוסע לכיוון סדום וממשיך בדרך העפר עד לקיבוץ עין גדי - נסיעה שנמשכה בדרך כלל, אם לא היו תקלות, כשלוש וחצי שעות. הייתי מגיע לקיבוץ ונשאר יחד עם האוטובוס עד יום ראשון בבוקר. שעת היציאה הייתה 06.00 . היינו נוסעים שוב לבאר שבע מחליפים אוטובוס - וממשיכים לתל אביב.
במהלך התקופה שופרה תדירות הנסיעות בקו ובשנת 1962 ולאחר שהדרך רובדה באספלט - הוכנסו לשימוש בקו אוטובוסים מודרניים יותר ואם היו חסימות ועיכובים הם נבעו בדרך כלל משיטפונות והצפות בנחלים בחודשי החורף שסחפו אבנים ובוץ לכביש בדרכם לים המלח.ומה מספרים הנהגים של היום?
קובי בן נון, נהג יחיד קבוע בקו 487 - קו שרות "מעין אישי"
קובי בן נון (42) משמש מזה 3 שנים כנהג היחיד בקו 487 – קו השרות שבין ירושלים לקיבוץ עין גדי.
קובי מתגורר בעין גדי, בדירה שאגד שוכר עבור הנהג שלה בקו הזה.
"הקו הזה פועל פעמיים ביום. הוא יוצא בשעה 6.15 בבוקר מהקיבוץ לכיוון ירושלים ואוסף בדרך נוסעים בישובים הסמוכים אבנת ואלמוג שאליהם הוא נכנס. בסך הכל יש לו 32 תחנות בדרך. הנסיעה הבאה של הקו היא בשעה 20.40 אז יוצא האוטובוס ממרכזית ירושלים לעין גדי. ביום שישי יוצא האוטובוס מירושלים בשעה 14.25 ובמוצאי שבת הוא יוצא מירושלים בשעה 21.30.
באגד בדקו ומצאו שזול יותר לשכור עבור הנהג בקו הזה דירה בעין גדי כך שהאוטובוס יוכל לצאת בשעת בוקר מוקדמת מהקיבוץ עם נהג רענן, מאשר להחזיר את האוטובוס בשעת לילה בנסיעה ריקה לירושלים ולהקפיץ אותו לקיבוץ בבוקר מוקדם לאסף נוסעים בקיבוצים", מסביר קובי את הרציונל של שכירת הדירה בקיבוץ.
הסידור הזה שהוא טוב לאגד ולנוסעים בעייתי לגבי הנהגים בקו. "זה אינו סידור שמתאים לנהג בעל משפחה. לי זה התאים כי אני גרוש - אז אין לי בעיה להעדר מהבית בכל ימות השבוע - כך שהשידוך הזה יצא טוב", הוא מוסיף.
לקו 487 יש "אח כמעט תאום": 486 שגם הוא יוצא מירושלים אבל הוא אינו נכנס לקיבוץ. הוא עובר דרך שפך זוהר וממשיך למלונות. זה קו מאוד עמוס שבו נוסעים כל סוגי האוכלוסייה: תיירים, חרדים וסתם ישראלים שבאים לנפוש באזור. החרדים משתמשים בקו הזה משום שהוא מגיע לחוף רחצה שיש בו הפרדה בין נשים וגברים. הוא מגיע גם לאזור בתי המלון. אני יודע שאגד ביקש אישור לתגבר את הקו הזה, ומקווה שהבקשה תענה בחיוב. האוטובוס הראשון בקו הזה יוצא בשעה 8 בבוקר מירושלים והאחרון בשעה 16.45 אחרי הצהרים. הקו שלי (487) מוכר כקו הקיבוצים ורוב נוסעיו הם תושבי האזור. הנוסעים הרגילים תיירים וקייטנים מעדיפים את 486 משום שמשך הנסיעה שלו קצר יותר מאחר שהוא אינו נכנס לקיבוצים.
קובי מספר שבבוקר הוא מתחיל בדרך כלל את הקו עם בערך 10 נוסעים חברי קיבץ עין גדי, ואוסף בדרך בישובים הסמוכים שאליהם הוא נכנס עוד כ-15 נוסעים. בימי שלישי ובימי חמישי הקו עמוס יותר שכן בעין גדי פועלת מכינה קדם צבאית בשם "מלח הארץ" של בנים (מעורבת של חילוניים, מסורתיים וחרדים) וכשחבריה יוצאים למשימות או לחופשה האוטובוס מתמלא בנוסעים כ-40 איש - כבר בקיבוץ עצמו.
"אין ספק" אומר קובי שהקו הזה 487 הוא קו ייחודי. אני מכיר אישית את כל הנוסעים שלי והם מכירים אותי. לכולם יש את מספר הטלפון שלי והוא זמין. לעיתים קורה שמישהו מהנוסעים לא יכול להגיע ממש בזמן ואז הוא מצלצל אלי ומבקש שאמתין לו כי הוא מגיע מעט באיחור. זה מעין קו שרות אישי של הנוסעים - מסביר קובי את יחודו של הקו.
משך הנסיעה בקו 487 מעין גדי לירושלים נמשכת בבוקר כשעתיים בגלל העומס בכניסות לירושלים. בלילה הנסיעה "קצרה יותר" ונמשכת כשעה וארבעים דקות.
אריה מורד, נהג בקו 421 מתל אביב למעיינות עין גדי - הרכב הנוסעים משתנה לפי עונות השנה
אריה מורד, בן 52 תושב אשקלון נוהג מזה 4 שנים בקו 421 מתל אביב לעין גדי.
הוא נוהג בקו 3 פעמים בשבוע (בימים ראשון, שליש וחמישי).
"האוטובוס יוצא מהתחנה המרכזית בתל אביב בשעה 9 בבוקר ולאחר 3 שעות של נסיעה, כולל הפסקה בדרך - הוא מגיע עם הנוסעים שלו עד למעיינות עין גדי, לספא".
שלא כמו האוטובוס של קובי בן נון (487) שמגיע מירושלים ונכנס לקיבוץ - הקו שבו נוהג אריה מגיע עד למעיינות עין גדי - מרחק של כ-5 ק"מ מהקיבוץ. רוב הנוסעים בקו שלי יורדים באוזר המלונות - עין בוקק. אם אני יוצא עם אוטובוס מלא נוסעים מתל אביב (כדי לנסוע הקו הזה צריך להזמין מקום מראש), אני מגיע למעיינות עין גדי, תחנתי האחרונה בקו לאחר 3 שעות של נסיעה עם 5 – 6 נוסעים בלבד. רוב הנוסעים יורדים במלונות ובחופי הרחצה של ים המלח, אומר אריה. לטובת הנוסעים שרוצים להגיע לקיבוץ עצמו - יש שרות שאטלים שמפעיל קיבוץ עין גדי בתדירות די גבוהה והוא אוסף חברי קיבוץ או תיירים ונופשים שרוצים להגיע למלון בקבוץ או לבית ספר שדה.
קו 421 פועל ברוב ימות השבוע בתדירות של שני אוטובוסים ביום: האוטובוס יוצא מתל אביב בשעות 9 ו-12. בימי ראשון מופעל אוטובוס נוסף בשעה 9.30 ובימי שישי יש רק אוטובוס אחד בשעה 9 בבוקר מוסיף מורד.
"בעבר היינו נוסעים בקו הזה דרך ירושלים", מספר אריה מורד, ואז האוטובוס היה נכנס לקיבוץ. אבל מאז שנפתח כביש 6 אנו נוסעים דרכו ולא נכנסים לקיבוץ. את הדרך בחזרה לתל אביב מתחיל אריה בשעה 13.30 והיא "ארוכה" יותר: נמשכת כ-20 דקות עד חצי שעה יותר בגלל הפקקים בכניסות לתל-אביב בשעות האלה (16.30).
אריה מספר שחתך הנוסעים בקו משתנה לפי עונות השנה. "בחודשי החורף רוב הנוסעים שלי הם אנשים מבוגרים, גילאי 70 פלוס. חלקם מגיע למלונות ים המלח כדי לקבל טיפולים. יש כאלה שנשארים במלונות שלושה ימים, אבל יש כאלה שחוזרים עוד באותו יום. אני מגיע לאזור המלונות בסביבות 12 ואפילו קצת קודם, ואני אוסף אותם בחזרה כבר בשעה 13.40 - 13.45.
מחיר נסיעה כזו למבוגרים בעלי כרטיס יומי הוא רק 18.5 שקל הלוך ושוב. אבל רוב הנוסעים המבוגרים נשארים במקום 3 ימים. יש לי נוסעים קבועים שנוסעים איתי למלונות אחת לשבועיים. צריך לדעת איך להתנהג עם הנוסעים המבוגרים. זה מחייב אותי לעיתים קרובות לבצע עצירות לא מתוכננות בדרך כדי לאפשר להם להתפנות, ואני עושה זאת באדיבות רבה. אני מקבל מכתבי שבח רבים מהנוסעים שלי על הסיוע שהם מקבלים ממני לאורך כל הנסיעה ופריקת מזוודות מהאוטובוס.
בחודשי הקיץ משתנה חתך הנוסעים לטובת תיירים וצעירים שיורדים לים המלח לבילוי או לטיולים למצדה. יש גם הרבה נוסעים חרדים שמגיעים לחופי הרחצה הנפרדים בים המלח. בחודשים הללו יש בין הנוסעים הרבה ילדים- וגם להם יש צרכים מיוחדים, שאני משתדל להיעתר להם.
אבל שלא תבינו מכך שאריה "מקטר". להפך. הוא מאוד אוהב את הנסיעה בקו הזה. ומרוצה גם מהאוטובוס שלו- היוטונג הסיני שמאוד נוח ונעים. בעבר נהגנו בקו הזה במרצדס 500 OC אבל מניסיוני אני יכול לומר שאין הבדל גדול בין האוטובוסים ואני מאוד מרוצה מהיוטונג שלי.
אריה נזכר שבאחרונה נתקע עם האוטובוס שהיה כבר עמוס בנוסעים בעין בוקק משום שהכביש נסגר לתנועה על ידי המשטרה. אמרתי לנוסעים שמי שרוצה יכול לרדת, ואני ממתין לקבלת הוראות מהמשטרה ומהריכוז של אגד. לא נעים - אבל הנוסעים קיבלו זאת בהבנה. ראו שאין ברירה.
את סיפורי ההיסטוריה של הקו הזה לעין גדי שנפתח לפני 60 שנה אריה לא ממש מכיר. הוא עדיין לא נולד כשהקו הזה התחיל לפעול... אבל את המשמעות של פיתוח רשת הכבישים הוא מכיר היטב מהימים שהקו עבר דרך ירושלים לעומת המצב הנוכחי שנוסעים דרך כביש 6 הרחב והבטיחותי.