"השריונים יצאו (מאגד) בחריקת שרשרת"

במהלך שנת 2017 יצאו מאגד אחרוני האוטובוסים ממוגני הירי ובכך ירד המסך על תקופה בת 22 שנים שבהם הפעילה אגד את האוטובוסים ממוגני הירי בקווי יו"ש וחבל עזה. ראשוני הממוגנים היו דגמי מרצדס 303. המיגון הכבד פתר אולי את בעיית הביטחון - אבל גרם לבעיות בטיחות רבות ולצורך לרענן את צי האוטובוסים. למרות הבעייתיות - אין ספק כיום שהמיגון חסך הרבה חיי אדם וכרגיל אגד במשימות לאומיות היה החלוץ לפני המחנה גם בנושא המיגון.

גלריית תמונות

מאת צבי וינשטוק ובני ברק

במהלך שנת 2017 יצאו מאגד קווי השרות שבהם פעלו "המשוריינים" של העידן החדש - האוטובוסים ממוגני הירי, שהיה דור ההמשך של המשוריינים מתקופת מלחמת העצמאות. אז פרצו המשוריינים את הדרך לירושלים הנצורה ואפשרו תנועה בערים המעורבות כמו ירושלים וחיפה או בקווים שעברו באזורים מאוכלסים בערבים כמו הנסיעה מירושלים לחברון ולגוש עציון.

גם הדור החדש של ממוגני הירי שהפעלתו החלה בשנת 1995 נועד לאפשר קשר תחבורה בטוח עם תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה מאותה סיבה: התנכלויות מארבים, ירי וידוי בקבוקי תבערה לעבר אוטובוסים שנסעו בכבישים שעוברים באזורי שבהם יש ישובים ערבים. וכרגיל כשיש משימה לאומית - פונים לאגד. וכך במשך 22 שנה הפעיל אגד שרות של אוטובוסים ממוגנים לטובת תושבי יו"ש וחבל עזה - עד שבמסגרת מדיניות הפרטת קווי התחבורה הציבורית הועבר בשנת 2017 אשכול קווי יו"ש מאגד לחברת "אגד תעבורה" ובכך ירד המסך על תקופת פעילות שנמשכה 22 שנה.

פיגועי ירי בכבישי יו"ש

סיפורם של האוטובוסים ממוגני הירי באגד מתחיל עוד בשנת 1994. במערכת הביטחון מחליטים שיש צורך למגן אוטובוסים שפועלים בקו 160 היוצא מירושלים לחברון וקריית ארבע. ההחלטה התקבלה משום שלאחר חתימת הסכמי אוסלו שבהם נמסרו אזורים לשליטת הרשות - החלו להתבצע באזור חברון של פיגועי ירי שכוונו נגד כלי רכב ישראלים כולל אוטובוסים שנסעו בכבישי האזור. הפיגועים האלה יצרו את הצורך לאבטח את התושבים היהודים הנוסעים בציר ירושלים- חברון וקריית ארבע, קו 160 שחלק גדול מהמסלול שלו עובר באזור שבו יש ישובים ערבים רבים.

בחודש אפריל 1994 נשלח מכתב מיועץ ראש הממשלה תא''ל יגאל פרסלר למנהל המשק באגד באותם ימים מנחם ניוביץ ובו בקשה למגן 5 אוטובוסים נגד ירי. יועץ ראש הממשלה ציין במכתבו שגורמי הצבא הם אלו אשר הכינו מפרט שישמש בסיס לביצוע המיגון. לאחר שיושלם ולאחר שימוגן האוטובוס הראשון (אב טיפוס) הוא יועבר לגורמי הצבא כדי לבדוק את איכות ההרכבה שלו ואת רמת הבטיחות שלו. לאחר הסקת המסקנות מהאב טיפוס הראשון ימוגנו גם ארבעת האוטובוסים הנותרים.

 למכרז לביצוע המיגון שפרסם משרד הביטחון ניגשו מספר חברות שעסקו בתחום המיגון. לאחר שנבדקו ההצעות- הוחלט למסור את הפרויקט למפעל הנגררים של קיבוץ בית אלפא. תאריך היעד שהוצב להשלמת בנייתו של האבטיפוס היה סוף חודש יולי 1994, אם כי היה ברור מראש שלוח הזמנים הזה ייהנה מגמישות בשל מורכבות הפרויקט. מערכת הביטחון דרשה מאגד להעביר אוטובוסים כשירים לנסיעה למקום ההתקנה ולהסתייע ביעוץ הטכני שלה במהלך העבודות.

בעיות טכניות

אבל לאחר שהושלמה הרכבת המיגון על האוטובוס (מרצדס 303) והוא נבדק - התגלו בו בעיות טכניות לא מעטות: כך למשל התברר שתוספת המשקל של לוחות הפלדה שהותקנו בדפנותיו, גרמה לעומס יתר על הסרן הקדמי. דלתות האוטובוס שמוגנו גם הן – זכו לתוספת מכובדת של משקל מה שפגע ביעילות תפעולן.

מהירות הנסיעה של האוטובוס הממוגן הוגבלה ל- 80 קמ''ש, ומספר הנוסעים שניתן היה להסיע בו היה 46 איש בלבד בישיבה, עקב ביטול חמישה מהמושבים האחוריים ואיסור על הסעת נוסעים בעמידה.
התגלו גם בעיות בטיחות שנבעו משימוש במראות צד ומיגון החלונות של הנהג ברשת ברזל שנועדה למנוע את ניפוצם מיידוי אבנים. הרשת שהותקנה בחזית ובצד הנהג הפכה דווקא את האוטובוס הזה למטרה מועדפת לפיגועים....

בשל הצורך לתקן את הליקויים שהתגלו בבניית האב טיפוס – נכנס האוטובוס הממוגן הראשון לשרות רק במהלך שנת 1995 ושולב מיד בקו 160. חסרונות אלה שלא כולם תוקנו - לא מנעו את המשך פרויקט המיגון. מיגון האוטובוסים נעשה כאמור על דגמי המרצדס 303 שהיו אז בשרות אגד. ההנחיה היתה למגן רק אוטובוסים חדשים יחסית ששנת הייצור שלהם היא 1992 ומעלה. האוטובוסים שנבחרו למיגון היו חייבים להיות כעלי חלונות פתיחה צרים הנפתחים רק בחלקו העליון של חלון הנוסעים (מה שהתברר מאוחר יותר כנקודת תורפה) ועם דלת כנף אחת הנפתחת החוצה.

בשנים הראשונות כאמור הותקנו רשתות ברזל גם בחלון הקידמי של האוטובוסים כדי להגן על הנהגים, אבל בהמשך הוסרו הרשתות הללו כדי לאפשר לנהגים שדה ראיה טוב יותר.

60 מרצדסים ממוגנים

עם הכנסתם לשימוש של חמשה האוטובוסים הראשונים והניסיון החיובי שנצבר אתם בהגנה על הנוסעים - הוחלט על הגדלת כמות האוטובוסים שימוגנו ל-39. החלטה שנועדה לאפשר להפעיל אותם בקווים נוספים.  אולם, כפי שקורה אצלנו – ההחלטות אינן מחזיקות מים לתקופה ארוכה, ועוד בטרם החל יישומה של ההחלטה- התקבלה ההחלטה שלא ליישם את ההחלטה הקודמת לבניית האוטובוסים הנוספים הללו... הנימוק היה דווקא הגיוני: מאחר שהנסיעה בכבישי יו"ש ועזה הפכה מסוכנת יותר וכלי רכב רבים יותר הותקפו – הוחלט שצריך למגן כמות גדולה יותר של אוטובוסים. בהתאם להחלטה החדשה- מוגנו גם אוטובוסים קשישים יותר- משנת ייצור 1990 ומעלה ובסך הכל מוגנו למעלה מ-60 אוטובוסים מדגם מרצדס.

אין ספק שהפרוייקט הזה של מיגון האוטובוסים חסך חיי אדם: במהלך נסיעתם בקווי השטחים נקלעו אוטובוסים אלה למארבי ירי, מחסומים מאולתרים והושלכו עליהם בקבוקי תבערה. אוטובוסים לא ממוגנים- לא היו יכולים להגן על חיי הנוסעים ואין ספק שהמיגון מילא בכבוד את היעדים שהציבו לעצמם המתכננים: שמירה על חיי אדם. גם במקרים שבהם נפגעו נוסעים- הסיבה לכך היתה בעיקר שחלונות הפתיחה הצרים בחלקו העליון של חלון הנוסעים - לא היו ממוגנים, דבר שהיה ידוע לתוקפים והם ניצלו את נקודת התורפה הזו.

הפעלתם של ממוגני הירי במשך תקופה ארוכה יצרה שחיקה בכלי הרכב כתוצאה מפעילות שוטפת היפגעות מירי, תאונות, שריפות ועומס המיגון על המרכב והמכללים המכניים.

מתרחב מעגל ממוגני הירי

כדאי לרענן את המערך השחוק של צי המרצדסים הממוגנים הוחלט להכניס לשרות המיגון גם שלדות של אוטובוסים מדגמים נוספים שהחלו להיקלט באגד דוגמת וולוו B10B ו-המ.א.ן. כולם ממודל 2001 -2002. הפעם נבנה המרכב מראש כאוטובוס ממוגן. הרכבת המיגון כחלק אינטגרלי מהרכב התבצעה במפעל מרכבים.

ממוגני הירי של אגד התרכזו במספר סניפים טבריה, נתניה, כפר סבא, הרצליה, רמלוד, ירושלים באר שבע ואשקלון . הפריסה הרחבה הזו אפשרה לשרת את תושבי השטחים ואת כוחות הביטחון.  בשנת 2009 נכנס גם מפעל ההרכבה הארגז לפרוייקט המיגון, עם דגמים נוספים של אוטובוסים חדשים: וולוו בעלי סרן אחורי כפול ומיגון שעטף את כל המרכב.

עם כניסתם לשרות של האוטובוסים החדשים הללו - הוחלט להוציא לגמלאות את ממוגני הירי מסוג מרצדס. במשך השנים האחרונות נשאו אוטובוסים אלה בנטל היום יומי והיו חלק מהנוף בכבישי השטחים אליהם התווספו אוטובוסים של המועצות המקומיות של מטה בנימין וגוש עציון שתגברו את קווי השרות של אגד.

עם קבלת ההחלטה להעברת את קווי השרות שבהם פעל אגד עם האוטובוסים ממוגני הירי להפעלת "אגד תעבורה" - הועברו כל האוטובוסים ממוגני הירי שנשארו באגד לחברה זו - ובכך ירד המסך על פרק "המשוריינים" באגד - פרק שהזכיר לוותיקים את השיירות והאוטובוסים הממוגנים של תקופת מלחמת העצמאות.

"הפרידה מממוגני הירי לא לוותה בדמעות ובצער..."

כך מספר לנו רפי אמיתי מראשוני נהגי האוטובוסים הממוגנים של אגד. הם היו אוטובוסים כבדים ומסורבלים שעשו לנו הנהגים הרבה צרות. הגררים של אגד עבדו שעות נוספות בקווי הפעילות שלהם. אבל לזכותם יאמר שהם הצילו ממוות מאות רבות של נוסעים.

רפי אמיתי (61) נפרד מהאוטובוס הממוגן שלו וולוו 12B מספר 843 בחודש ינואר השנה, עם העברת קווי יו"ש לתפעולה של "אגד תעבורה".
"אני זוכר היטב את אותו יום חמישי בינואר 2017. התייצבנו בתחנה בירושלים, מסרנו את האוטובוסים ל"אגד תעבורה", נפרדנו מהם לשלום וקיבלתי סידור עבודה חדש", נזכר רפי..

אם חשבתם שזו היתה פרידה קשה עבור רפי, שנהג בכל סוגי הממוגנים מאז נכנסו לשרות באגד לפני 22 שנה, או שהיא היתה מלווה בבכי ודמעות, ושלרפי היה מאוד קשה להיפרד מבן זוגו- האוטובוס הממוגן- בוודאי תתאכזבו לשמוע שטעיתם. אין לו זכרונות מעוררי געגועים לנהיגה באוטובוסים הממוגנים באגד מלבד תודה "קטנה" לאוטובוסים הללו שהצילו לא אחת את חייו ואת חיי הנוסעים שלו. אבל אהבה גדולה וגעגועים עזים לאוטובוס הזה - ממש שאין לו.
רפי מתגורר כבר שנים רבות בקרית ארבע לשם עבר מהצפון לאחר נישואיו לבינה. הוא אב לארבעה ילדים וסב ל-3 נכדים. באגד הוא עובד כבר 36 שנים, ברובן הוא נהג בקווים שבין ירושלים ליישובי הר חברון (קווים 160 ו-51).

"בהתחלה נהגנו בקווים האלה באוטובוסים רגילים, אבל כשפרצה האינתיפדה הראשונה, שהפתיעה את כולם, התחילו להתנכל לאוטובוסים שלנו. בתגובה התחילו "למגן" את האוטובוסים במגיני פלסטיק שהודבקו לדפנות - אבל הם לא פתרו דבר. בוודאי שלא הגנו נגד ירי. השלב הבא היה מיגון באמצעות ציפוי של פוליקרבונט ורשתות מתכת נגד ידוי אבנים  מה ששיפר את המצב - אבל עדיין לא סיפק מיגון מספיק", נזכר רפי. רק מאוחר היתר החלו למגן את האוטובוסים במיגון רציני יותר נגד ירי - אבל זה היה כרוך בתוספת משקל רצינית לאוטובוסים. הדגמים הראשונים שמוגנו היו דגמי מרצדס 303 . בתחילה עם המיגון "הרך" הם שקלו 22 טון. אחר כך שהעלו את רמת המיגון ללוחות פלדה - עלה משקלם של האוטובוסים ל-27-28 טונות. הם לא היו מתוכננים לשאת משקל כזה וזה גרם לבעיות מכניות טכניות רבות", מספר רפי.

כשאנו מבקשים ממנו להסביר למה הוא מתכוון, הוא מחייך: "הגררים של אגד "טיילו" הלוך ושוב בצירי התנועה של ממוגני הירי ןעבדו שעות נוספות בקו הזה. המשקל העודף של האוטובוסים גרם להתחממות המנועים. כדי להקטין במעט את בעיית המשקל צומצם בהם מספר מקומות הישיבה, אבל זה לא ממש עזר. אני נהגתי לעצור את האוטובוס בתחנות קבועות ולשטוף את המנוע בקיטור כדי לקרר אותו. תיבות הילוכים היו קורסות אחרי 65-80 אלף ק"מ והיה צורך להחליפן. הבלמים היו נשחקים במהירות המוטות המייצבים היו נסדקים ונשברים. היתה בעיה קשה עם צירי הדלתות הממוגנות. אסור היה לפתוח את הדלתות כשהאוטובוס עמד בירידה - כי אז הציר לא היה מסוגל לשאת את המשקל. בקיצור – צרות צרורות.

בגלל שהיה מחסור באוטובוסים ממוגנים, ואלה שהיו בשרות התיישנו, משרד התחבורה נאלץ לאשר את הפעלתם של האוטובוסים המיושנים האלה מעבר לשנות הפעילות הרגילות של אוטובוס בשרות. גם דגמי המאן שהוכנסו לשרות כדי לתגבר את הקווים - לא הצליחו לתת מענה הולם למשקל הכבד של האוטובוס והיו גם הם קליינטים מכובדים של הגררים. אחריהם הוכנסו לשרות דגמי הוולוו 12B שסבלו גם הם בתחילת הדרך מבעיות מכניות- אבל אחר כך נמצא להם פתרון. רק מאוחר יותר הוכנסו לשרות בקווים האלה גם דגמי ה-10B וה-11B החזקים יותר", מוסיף רפי.

נהגים חדשים שהחלו לנהוג באוטובוסים האלה נאלצו להתרגל "תוך כדי תנועה" למגבלות של האוטובוסים. לא עברנו הכשרה מיוחדת לנהיגה בממוגן ירי. רק אמרו לנו שזה אוטובוס כבד יותר ומסורבל יותר ושננהג בהתאם".- מספר רפי. כולנו למדנו על בשרנו את בעיות ההתחממות, את השחיקה המוגברת של הבלמים ואת השימוש המאסיבי בריטרדר ("קרענו לו את הנשמה") כדי להקטין את הצורך להשתמש בבלמים. בקיצור זו היתה חוויה מפוקפקת לנהוג בממוגני הירי. בתחילה גם מיגנו אותם נגד זריקות אבנים באמצעות רשתות ברזל שהותקנו בשמשות הקידמיות כדי להגן על הנהגים. אבל מהר מאוד התברר שהרשתות הללו יוצרות בעיה בטיחותית לנהגים שכן הן פוגעות בשדה הראיה והוחלט להסירן".

ובכל זאת למרות כל הביקורת על האוטובוסים הללו - רפי מודה להם על כך שהצילו חיי אדם. "היו לי מאות מקרים של השלכת בקבוקי תבערה ומקרים רבים עוד יותר של יידוי אבנים. חוויתי ירי על האוטובוס שלי ומטעני צד. למרבה המזל ותודות ליושב במרומים,- עברתי את כל ניסיונות הפיגוע האלה בשלום. גם הנוסעים שלי לא נפגעו. אני נזכר איך בהתחלה, שהחלו הפיגועים, ולא ידעו איך לאכול את זה- ציידו אותנו בקסדות ובמשקפי מגן נגד רסיסים. אחר כך הגדילו את מגיני השמש מעל שמשת הנהג כדי שהם יגנו עלינו וציידו אותנו באקדחים– אבל לבסוף החלו למגן את האוטובוסים כשרמת הפיגועים גדלה".
ומה אמרו בני המשפחה על כך שאתה "נהג קמיקזה"- וממשיך לנהוג בקווים האלה למרות הסכנה הגדולה?

רפי: "אף אחד לא התרגש. אנחנו גרים בקרית ארבע ונוסעים כל הזמן בכבישים האלה. גם אשתי נוהגת בכבישים שמוגדרים כמסוכנים. אבל אצלנו זה חלק מהשגרה. גם הילדים שלנו רגילים למציאות הזאת. כשהיו קטנים הם היו נוסעים מידי יום לקייטנות של אגד באוטובוסים ממוגנים. לומדים לחיות עם זה. לצערי זו המציאות שבה אנו חיים. לשמחתי הקדוש ברוך הוא שומר עלינו מלמעלה וצה"ל מלמטה".

האם יצא לך אי פעם לעשות שימוש באקדח שברשותך במהלך הנסיעות?
לצערי כן. היו מקרים שנקלעתי עם האוטובוס למחסומי אבנים על הכביש והתחיל ידוי אבנים מצד פורעים רעולי פנים שהתקרבו לאוטובוס. יריתי באוויר והם ברחו. רק כך יכולתי לעבור את המחסום.

היכן אתה עובד עכשיו אחרי שהאוטובוסים הממוגנים הועברו ל"אגד תעבורה"?
אני עולה כל בוקר בשעה 5 בבוקר בקרית ארבע על אוטובוס (קו שרות) שנוסע לירושלים. שם אני מתייצב לעבודה מקבל אוטובוס ונוסע עמו בקו השרות לקצרין ובחזרה.

ולא מדגדג לך להגיד לפעמים לנהג של האוטובוס הממוגן שאתו אתה נוסע לירושלים בא נתחלף קצת בנהיגה? לא מתגעגע?
ממש לא. זו היתה תקופה בחיים שנגמרה. אני מטבעי מסתגל למציאות ומביט רק קדימה. אמנם הייתי מעדיף שאגד תהיה זו שתמשיך להפעיל את הקווים ליו"ש. אבל לא בגללי, אלא משום שאני סבור שלקיחת קווים מאגד והעברתם למפעילים אחרים זו טעות. אבל מרגע שהוחלט אחרת - קיבלתי זאת ואני נהנה מהנהיגה בקו החדש ובאוטובוס רגיל, מתקדם יותר.

בזמנו היינו קבוצה של 4 נהגים שהגענו מהצפון לקווי יו"ש. כשהחליטו להעביר את הקווים ל"אגד תעבורה" פנו אלינו מהחברה כדי שנעבור אליהם. 3 מחברי נענו לפניה ועברו. אני שקלתי והחלטתי להישאר באגד ואיני מצטער על כך.