רבות נכתב על מלחמת ששת הימים – מלחמה שאת תוצאותיה אנו מרגישים עד היום למרות שחלפו 50 שנה מאז שפרצה. במהלך השנים התפרסמו הרבה מאד סיפורים ממלחמה זאת, ומידי פעם צצים ועולים סיפורים ופרשיות עלומות מאותה מלחמה, מה שקדם לה ומה שארע אחרי. עם זאת, רוב מהלכיה של המלחמה הזאת הם נחלת כלל הציבור.
כלי התקשורת לא חסכו מילים וצילומים מאותה מלחמה שבה הביס צהל את צבאות האויב תבוסה ניצחת. לאגד היה חלק לא מבוטל באותה מלחמה, החל בגיוס האוטובוסים להבאת חיילי הסדיר וכוחות המילואים לימחים ולשטחי הכינוס והערכות, דרך ההסעות של החיילים להסתערות מתוך האוטובוס על מתחמי אויב במיוחד בסיני וכלה בהפעלת קווי שרות בסיני ובשטחי הגדה ירושלים ורמת הגולן.
מי שהנציח את הפעילות של אגד בתקופה הזו מבית- היה פנחס אורן, מי שהיה אז מייסד ועורך העיתונים הפנימיים של אגד ("ביננו" ו"לחברינו" שהיו החלוצים שלפני המחנה של בטאון "דרייבר"). אורן, כיום גמלאי של האגודה ערך את הביטאונים של אגד בין השנים 1965 ועד 1974 והוא הנציח את אגד והקשר שלו למלחמת ששת הימים בכתיבה ובצילומים..
צביקה וינשטוק, מנהל הארכיון של אגד וחבר מערכת "דרייבר" פגש את פנחס אורן בארכיון אגד בתחנה המרכזית בירושלים.
לפגישה הגיע פנחס שכשהוא מצויד במספר עיתונים מאותה תקופה. צביקה פותח בפניו את גנוזות הארכיון ופנחס מתחיל להעלות זיכרונות מהתקופה ההיא, כאילו הדברים קרו רק אתמול.
"במהלך המלחמה הייתי חייל בדרגת רב סמל גדודי, והשתתפתי בכיבוש אום כתף, אל-עריש ועוד. לא היתה לי מצלמה, וכמובן שלא צלמתי שום דבר, אבל עם סיום המלחמה מיד כשחזרתי הביתה התחלתי לכתוב ולצלם עבור הביטאונים הפנימיים שלנו – "בינינו" ו"לחברינו", כי זה היה תפקידי. אני הייתי הכתב, העורך, הצלם, המביא לבית הדפוס והמגיה...
חברינו כחיילי מילואים
בחוברת "לחברינו", המוקדשת למלחמת ששת הימים, מופיעה כתבה "חברינו כחיילי מילואים" (מתוך החוברת למלחמת ששת הימים, עמ' 11), המתבססת על ראיונות ועל דברים כתובים שנשלחו אלינו על ידי חברים לפי בקשתנו, וחלקם נכתב על-ידי. בנוסף לכך פניתי לסניפי אגד וביקשתי שישלחו אלי תמונות שצילמו הנהגים שלנו לפני המלחמה ולאחריה"- מספר פנחס:
"בהמשך, הוצאתי חוברת לזכרם של חברי אגד שנפלו בקרבות בששת הימים. כתיבת החוברת חייבה ביקור אצל כל משפחות הנופלים, ישבתי עם האלמנות והן סיפרו לי - בדרך כלל מתוך בכי והתרגשות – על יקירן שנפל. ביקשנו גם מחברים של הנופלים שיכתבו לזכרם וכך הצטברה אצלי כמות גדולה של חומר תיעודי להנצחת זכרם"..
תוך כדי עיון בחומר שמצא בארכיון - נזכר פנחס כ"כמעט תאונה" שארעה לו: "אחרי שכל החומר הזה, שהיה יקר מפז, היה ברשותי, הוא כמעט הלך לאיבוד. נסעתי אתו לירושלים, במטרה לצלם בחניון של אגד אוטובוסים או משהו יוצא דופן. את התיק עם החומר שנשאתי אתי הנחתי על פגוש של אחד האוטובוסים, ועליתי על גגו של אוטובוס אחר כדי לצלם משם את מה שרציתי. כשירדתי נדהמתי לגלות שהאוטובוס שעל הפגוש שלו הנחתי את התיק נעלם מהחניון עם התיק ובו כל החומר שאספתי. הייתי המום בתחילה, אבל מיד התעשתי והתחלתי במלאכת בילוש והתברר לי שהאוטובוס נסע למוסך. רצתי לשם כל עוד נפשי בי, ולשמחתי איתרתי שם את האוטובוס. התיק נשאר במקום שבו הנחתי אותו...אנחת רווחה גדולה פרצה מגרוני", מספר פנחס.
"זמן קצר אחרי המלחמה נקרא הגדוד שלי לשירות מילואים בעזה. התמקמנו בבנין בית ספר במרכז העיר, ובתיאום עם מפקד הגדוד קיבלתי אישור לצאת פעמיים בשבוע לתל אביב כדי לטפל בהוצאה השוטפת של "בינינו", שהופיע אז בתדירות של אחת לשבועיים. הייתי יוצא מעזה בשעה 5 בבוקר לבית אגד בתל אביב, וממשיך לסניפים ולמוסכים כדי לצלם ולאסוף חומר לעיתון הקרוב. כך המשיך העיתון להופיע בזמנו, וללא הפוגה", הוא מוסיף.
העיר שחוברה לה יחדיו
"ההתמקדות באותן שנים היתה בעיקר בירושלים - "העיר שחוברה לה יחדיו". למרות שמעולם לא למדתי צילום- נטלתי אתי מצלמה והסתובבתי בעיר. צילמתי כל מה שנראה לי במשך שעות ארוכות. בין היתר צילמתי את התחנה המרכזית של הירדנים מול שער שכם, ובה כל סוגי האוטובוסים שהיו עדיין עם לוחיות זיהוי ירדניות.
בביקורי בירושלים צלמתי גם את האוטובוס שנסע בסמטאות העיר העתיקה, לאחר שהתאימו את האוטובוסים לרוחב ולגובה של הקשתות: פירקו את הגלריה למעלה והקטינו את הקוטר של הצמיגים. האוטובוסים האלה נסעו בקו מס' 1, שקישר את הכותל עם קו אחר, שהיה מחוץ לעיר העתיקה.
ליל הסדר בסיני
לשאלתי "איפה צילמת בסיני?" מספר פנחס: "אחרי המלחמה הגעתי לשארם א-שייך, גם כאיש אגד וגם כחייל מילואים. כאשר הייתי שם במילואים, כעשרה חודשים אחרי המלחמה, הטילו עלי לארגן ליל סדר לכל הפלוגה שהיתה בשארם. חיל האויר הביא את משפחות החיילים שהיו שם. זו היתה חוויה יוצאת מן הכלל. היו כמה צריפים, שהמשפחות גרו בהם, והשאר גרו באוהלים בחולות. למחרת הסדר נערכו טיולים בסביבה.
הגענו, בין השאר, לראס נצרני, למקום שבו היו ממוקמים התותחים המצרים עוד מתקופת מבצע סיני. זו היתה הנקודה הכי קרובה לאיי טיראן וסנפיר, מקום בו נתיב השייט צר מאד. כזכור נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל-נאצר, סגר אותו למעבר ספינות ישראליות, סגירה שהיתה הסיבה העיקרית לפרוץ המלחמה ב- 5.6.1967.
היות שאגד פתח קווי שרות חדשים בסיני, התלוויתי לאוטובוס שנסע לאבו רודס, ולנתי שם. פרסמתי כתבה מצולמת על אבו רודס ופעילות אגד בסיני. הכתבה התמקדה בפעילות של אגד בסיני- כיצד הצלחנו תוך זמן קצר לגבש ולמסד את כל שירותי האוטובוסים בסיני.
כתבה נוספת שכתבתי היתה "סתם יום של אגד ברצועת עזה". לצורך הכנת הכתבה התלוויתי לפקח של אגד שיצא לשטח ב-3 בלילה. התלווה אלינו צלם, בחור צעיר בשם חץ, שהצטרף אלי לבקשתו של דובר אגד, דאז, מוטק'ה שיפמן, והוא זה שצילם את התמונות".
אז במלאת 50 שנה למלחמה ששת הימים - הנה לפניכם חלק מאותן תמונות שצולמו אז ופורסמו בבטאונים של אגד.
מאת: צביקה וינשטוק