הוזעקתי להתייצב ברמת הגולן לביצוע נסיעה מיוחדת בטחונית. כאשר הגעתי לבסיס הוברר לי מפי מפקד היחידה כי אני מוצמד ליחידת הנדסה שהמשימה שהוטלה עליה היא פריצת דרכים בלבנון. המשימה הקשה והמסוכנת בוצעה בתנאי חורף קר והאוטובוס הוצמד ליחידה כדי לאפשר לחיילים לצאת לאחר יום העבודה המפרך מלבנון לנוח, להתרענן ולחזור למחרת עם שחר להמשיך בעבודה.
נסענו בשירה לגבול לבנון עד הגדר. שם נפגשנו עם חיילים נוספים שהוצבו לאבטחת העובדים, ושם גם חיכה לנו טרקטור משוריין. השיירה עלתה על גדר המערכת, נכנסה לשטח ללבנון ושם עלינו על כביש צר. כעבור מספר קילומטרים נעצרנו. מנגד הופיעה שיירת חיילים מצבא דרום לבנון ומפקדה המייג'ור חדד. הוחלפו לחיצות ידיים, נאמרו דברי ברכה ולאחר מכן נפרשו מפות והחלו תדריכים. כשהגיע הטרקטור למקום נסענו כברת דרך נוספת והחלו עבודות הכשרת השטח, כמסומן במפות. החיילים התקדמו צעד צעד עם מגלי מוקשים ודוקרנים כשהטרקטור נע מאחור בשטח הקוצי ההררי. בשטח המטוהר נקשרו סרטים בצדדים והטרקטור החל את פריצת הדרך כשמסביב כל העת פרושה אבטחה באמצעות חיילי צבא דרום לבנון.
פריצת הדרכים נמשכה מספר ימים כאשר כל יום עם דמדומים, החזרתי את החיילים לרמת- הגולן, להתרעננות, מנוחה, אכילה ושינה, ולמרת חזרה לשטח. אגב, חבר האגודה אמנון שטיינברג מסניף קריות גוייס ליחידה הנ"ל והשתתף במבצע.
לעיתים נרתמתי אף אני לעזרה ולמדתי ללכת עם דקר יחד עם החיילים. הטרקטור המשוריין עלה פעמיים על מוקש. פעם פרס זחל ובשנייה הושבת והוחלף בטרקטור אחר. גם הג'יפ של היחידה עלה על מוקש בדרך שעברתי בה עם האוטובוס מספר פעמים, ולמשאית ה"ריאו" "נתפס" המנוע. רק האוטובוס האדום שלנו נסע כל העת ללא הפסקה וללא תקלה.
כשנגמרה פריצת הדרכים על ידי חיילי היחידה, הם קיבלו צ'ופר – טיול לדרום לבנון, וכמובן באוטובוס "אגד" מס' 683 – 89. התשתית שהוכנה אז שימשה את צה"ל גם במבצע "שלום הגליל" בשנת 1982 .
מאת: דני גולדשמידט