עידן כרטיסי הנייר באגד עבר מהעולם. בעצם התהליך הזה של נטישת כרטיסי הנייר והקרטון לטובת כרטיסי הפלסטיק - "רב קו" נמשך כבר מספר שנים. אבל בימים אלה בערב ראש השנה תשע"ז בוצעה באגד הפעילות המוזכרת בתפילת "מוסף" לראש השנה ובתפילת "ונתנה תוקף" של יום הכיפורים: כרטיסי הנייר הפכו משולים "לחרס הנשבר", "לחציר יבש", ל"ציץ נובל" ול"צל עובר וכענן כלה, כרוח הנושבת וכאבק פורח- וכחלום יעוף"...
אז תם עידן כרטיסי הנייר- וקדימה לעידן הדיגיטאלי. מעתה ואילך אין יותר כרטיסי נסיעה העשויים נייר בין כותלי האגודה ומי שהיה- הפך בדיוק כמו בתפילה לאבק פורח שכחלום יעוף. הם פשוט נגרסים נדחסים לגושי נייר והולכים למיחזור...
כל אזרח בישראל שנסע אי פעם בתחבורה הציבורית מיום הקמת המדינה ועד ימינו מכיר את הנוהל שבו משלמים לנהג את תעריף הנסיעה ליעד ומקבלים ממנו בתמורה כרטיס נסיעה בודד נייר, או כרטיסיה מקרטון דק, או עד לא מזמן את שובר הקרטון שקראנו לו "חופשי חודשי" טרם עידן הכרטיס הדיגיטלי הקרוי "רב-קו".
העולם עובר לדיגיטלי
בעידן החדש כרטיס הנסיעה - "הרב קו"- העשוי פלסטיק מונפק ממכשיר כרטוס אוטומטי הפועל באמצעות מחשב חכם ששולט בין היתר גם על מערכות האוטובוס - שילוט אלקטרוני, זיהוי נהג, תקלות ברכב וכד'. אז כשם שעובר מהעולם השימוש בכרטיסי טיסה עשויים נייר או ואוצ'רים מנייר לבתי מלון וכשם שאינכם מדפיסים תמונות שצילמתם בסמרטפון שלכם ואתם מתעדכנים במה שקורה סביבכם ובעולם באמצעות אתרי האינטרנט ואת ברכת השנה הטובה שפעם שלחתם באמצעות כרטיס ברכה ומעטפה עם בול - תמירו בהודעת מייל או ס.מ.ס – כך גם כרטיסי הנייר ששימשו לנסיעה בתחבורה הציבורית- הופכים לחלק מההיסטוריה של התחבורה הציבורית במדינת ישראל. במילים אחרות הם הופכים למוצג מוזיאוני. ואם יש לכם עדיין כרטיסים כאלה, שמעו לנו, כדאי שתשמרו אותם. לבטח יהיה ערך היסטורי בעוד כמה שנים...
ומאחר שגם אנחנו באגד שותפים לקידמה ולעידן הדיגיטלי וצועדים קדימה לעבר הטכנולוגיה המתקדמת תוך שמירה על איכות הסביבה הוזמנתי קצת לפני ראש השנה למפעל הייצור מכללים באזור, למקום שבו שכנו בעבר הלא רחוק בית הדפוס המרכזי ומחסן הכרטיסים המרכזי של אגד, על מנת לתעד את סוף תקופת הנייר- סוף עידן הכרטיסים.
פחית כרטיסי הנהג המיתולוגית
במשך שנים כל נהג חדש שנקלט לעבודה באגד חתם בין היתר על ערכת "תיק נהג" שכללה את פחית הכרטיסים המיתולוגית העשויה פח וברזל, צבת נהג, מכשיר אוטומטי לפריטת מטבעות הקרוי: "הפורט" וספינת הדגל: המפרעה הידועה (אותו סכום כסף מטעם האגודה) ששימש כל נהג לרכישת כרטיסים בהתאם לאופי עבודתו.
אלו היו כלי העבודה העיקריים של הנהג. הוא ישב בכיסא הנהג מולו היו פרוסים הכרטיסים בערכים נקובים שונים- שהתאימו למחיר הנסיעה במסלול הקו שלו. כל נוסע שעלה לאוטובוס ושילם לנהג- קיבל ממנו בתמורה כרטיס נסיעה קטן עשוי נייר ובו נקוב סכום התשלום. הנהג היה תולש את הכרטיס הנדרש מתוך "פחית הכרטיסים". בפחית היה מקום רב ונהגים יכלו להחזיק כמות עצומה של כרטיסים וכרטיסיות בקודים ובמחירים שונים, כך שיתאימו בכרטיס בודד או בצרוף של כמה כרטיסים יחד לעלות הנסיעה. עם תחילת השימוש במכשירי הכרטוס החדשים (בסוף שנות ה-90) ולאחרונה במכשירי הכרטוס החדישים עוד יותר, הלך ודעך עד שהופסק כליל השימוש בכרטיסי הנסיעה המיתולוגיים שמוכרים לרובנו מנוף ילדותנו.
השלישיה המנצחת
לנוכח הכניסה לעידן הדיגיטלי גם במכירת כרטיסי נסיעה מנייר דיגיטלי ממוחזר המונפק ממערכת כרטוס מודרנית בלחיצת כפתור ובמקביל המעבר של ציבור הנוסעים בתחבורה הציבורית בישראל (בשילוב אוטובוסים ורכבות) לאמצעי כרטוס חדשים וחכמים כמו כרטיס הרב-קו העשוי פלסטיק- הטילה מזכירות אגד על וועדת הפיקוח של האגודה לנהל פרוייקט של השמדת כרטיסי הנייר הקיימים שלא נמכרו לנהגים ולקופאים (שכן יש להם ערך כספי) באמצעות גריסתם עד דק שמא מישהו עלול לחמוד אותם...
על המלאכה הופקד מנהל משרד ועדת הפיקוח בני קוזניץ וכעזר נגדו, קיבל את בועז היימן - מנהל מחסן הכרטיסים הארצי ואת דוד עטיה המנהל המקצועי של בית הדפוס בעשרות השנים האחרונות. אני מביא בפניכם את סיפורם האישי והקשר המיוחד שלהם ל"עולם הכרטיסים" של אגד ממקור ראשון. את בני קוזניץ המכהן 5 שנים כמנהל משרד ועדת הפיקוח – פגשתי במרתף מינוס 2 של מפעל הייצור לבוש בגדים אזרחיים וזהו סיפורו:
"ועדת הפיקוח לדורותיה הייתה הגוף המפקח על תהליך הדפסת והנפקת הכרטיסים, כולל סימני זיהוי מיוחדים, סוג הנייר וצבע הכרטיסים. מתוקף תפקידי הוטלה עלי המשימה ללוות את תהליך סיום והשמדת כרטיסי הנייר באגד. הכוונה לכרטיסי נהג, כרטיסי קופה, כרטיסיות וכרטיסי חופשי חודשי שעדיין נשארו במלאי במתקני האגודה. אני אוסף אותם, מבצע רישום ותיעוד מדוייק ומכין לקראת גריסה והשמדה. זוהי דרכם האחרונה" אומר בני . "מלבד מספר כרטיסים בודדים שימצאו את דרכם למוזיאון ההיסטורי, ולארכיון כדי שתישאר מזכרת מהעידן הזה- כל היתר יושמדו. אני רוצה לציין ש-95% מכרטיסי הנייר שתם זמנם כבר הושמדו ונשארו מעטים בתצורת כרטיסי תלמיד, כרטיסי משרד הביטחון בקווי הערבה ומעט "חופשי-חודשי". המטרה שלנו לסיים את ההשמדה עד תחילת שנת 2017 בהתאם לתהליך ההטמעה של אמצעי הכרטוס החדשים באגד ובענף כולו".
בני ניראה עייף ובגדיו אינם שיא הניקיון בלשון המעטה, בוודאי לא כפי שהוא ניראה ברוב ימות השנה במשרדו הממוזג בבית אגד בבית דגן. וכשאני שואל אותו לפשר המראה המרושל הוא עונה: "אני עובד עכשיו במחסנים ומרים קרטונים ישנים ומעופשים במה שהיה קרוי פעם: מחסן הכרטיסים. "אין פה מיזוג אויר ולא ממש נעים להימצא כאן. בימי הקיץ החמים והלחים האלה"- מחזק את דבריו דוד עטיה. מפעל הייצור יש מקלחת טובה ובסוף יום העבודה בני מוזמן בכבוד להתקלח ולהחליף בגדים", מוסיף עטייה.
דוד עטיה מנהל הדפוס המקצועי משך 34 שנים – מתקשה להסתיר את עיניו הדומעות. מה זה בשבילך שאין יותר בית דפוס באגד אני שואל אותו?
תראה משיב לי דוד, 34 שנים עבדתי בבית הדפוס והדפסנו כאן כל מה שאתה רק יכול לחלום עליו. מכרטיסי נהג, דרך כרטיסי קופה, כרטיסי חופשי חודשי, טפסים, כרטיסי ברכה, מודעות אבל, כרטיסיות ומה לא? ועכשיו בית הדפוס סגור כבר למעלה משנתיים וזה צובט בלב. המכונות הענקיות נמכרו ויצאו לגמלא, האולם ריק והפך להיות מחסן לכל דיכפין.
מה זה עושה לך ברמה האישית?
כל האקשן שהיה מאוד חסר לי, שלא לדבר על החברים והקולגות שהתפזרו באגד וחלקם יצאו לפנסיה. נדמה לי שאני "אחרון המוהיקנים", זה שנשאר כדי לספר את סיפורו של הדפוס המפואר שהיה כאן...
איך הגעת בכלל לעבוד בדפוס?- אני לא מרפה מדוד.
בשנת 1982 הציע לי גיסי שהיה חבר אגד לבוא לעבוד בבית הדפוס של אגד. הגעתי לפגישה אצל המנהל המיתולוגי אריה שמש (תשאל את הוותיקים שמכירים..) הוא נדלק עלי ויגייס אותי מיידית לעבודה. היה ביננו חיבור אישי טוב, הפכנו לחברים בלב ובנפש וכל השאר היסטוריה. אני רוצה לספר לך אולי בפעם הראשונה והאחרונה על תהליך העבודה על כרטיס בודד וגם על מבצעי העלאות המחירים באגד שעברנו בלי סוף, אומר דוד:
"כל התהליך מתחיל בבחירה נכונה של גיליון נייר מתאים לסוג הכרטיס, כזה שעליו מודפס קודם לכן הרקע המתאים לסוג הכרטיס. (נהג, קופה,כרטיסייה וכד') מתאימים את הנייר לערך הנקוב (מחיר הכרטיס) כולל סימני הזיהוי הייחודיים לאגד ומשייכים למספר הסדרה ומספר הנומרטור. לאחר מכן מבצעים בדיקה של גיליון ראשון וגיליון אחרון בכדי לוודא שבאמצע אין טעויות במספור. הגיליונות הללו תמיד יישארו לביקורת ומעקב בבית הדפוס. יש לציין כי התהליך נעשה באופן ידני ורק לאחר מכן עוברים לשלב החיתוך, ההדבקה והאריזה ומשם למשלוח למחסן הכרטיסים שהוא הלקוח העיקרי. אני מציע לך לדבר עם בועז היימן שיספר לך יותר.
מה ההבדל בין בית הדפוס שהכרת בשנותייך הראשונות לזה של השנים האחרונות?
כשהגעתי לעבודה הכל היה ידני ופשוט עבדנו עם עופרת במכונות. בהמשך התפתחה הגרפיקה הממוחשבת ומאז התחום הדיגיטלי רק צבר תאוצה לרמת היי-טק. אני מדבר על הדפסה המונית במינימום זמן. מבצעים מחירים של העלאת תעריפים בהעלאות תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית עבדנו סביב השעון. היו פעמים שבהתראה של שבוע החלפנו את כל הכרטיסים באגד וזה אומר שהצוות מתארגן במהירות לשנות את לוחות ההדפסה ולהספיק לעמוד בזמנים ולספק כרטיסים מעודכנים למחסן הכרטיסים שהרי זה "מחזור הדם" של אגד. אני מדבר על כמות 30 מיליון כרטיסי נהג שסופקו כל חודש ועכשיו לך תחשב לבד.. אבל היה צוות מקצועי מדהים והייתה אחריות אישית ומשמעת של כל עובד וביחד היינו ממש משפחה שידעה לתת תוצרת מקצועית לכל הדרישות של אגד ובכל רגע נתון, כולל לחברות הבנות. עבדתי עם 10 מנהלי בית הדפוס החל מאריה שמש ועד האחרון עמי רוטמן בשנת 2014.
ומה בהמשך?
אני עדיין אוהב את העבודה ועובד גם בנהיגה בסניף חולון. אני בן 63 ומתכוון לצאת לגמלאות ולא לעבוד יותר. רק לטייל ולעזור לילדים.
ספר משהו שאנחנו לא יודעים עליך ועל בית הדפוס
אספר לך על הוויכוחים שלא נגמרו עם בועז היימן – מנהל מחסן הכרטיסים הארצי שהוא היה הלקוח המרכזי שלנו ותמיד דרש ודרש בשם הקופאים, אבל תמיד נשארנו חברים טובים. ואולי עוד משהו... הייתי המומחה לדפוס מטעם וועדת הפיקוח שהעסיקה אותי לא מעט כפוסק מקצועי בדבר כרטיסים חשודים לנהגים שגרמו בגין אי יושר נזק לאגודה ולא אפרט.. אבל בתקופת אברהם חסיד ואבישי בנדור ממש לא היה משעמם תרתי משמע.
בועז היימן מנהל את מחסן הכרטיסים הארצי מזה 19 שנים. "אני רוצה שתבין" אומר לי בועז, "שמחסן הכרטיסים הארצי בראשו עמדתי הוא הגורם העיקרי המזמין את הכרטיסים מבית הדפוס. פיתחנו שיטה של בדיקת ממוצעי המכירות של הכרטיסים בקופות בכל הארץ והגענו למספר שהוא המלאי הנדרש בכל עת. תפקידו של המחסן המרכזי היה לספק כרטיסים לקופות ומוסדות ובתקופת השיא הועסקו במחסן 10 עובדים יחד.
ומה השתנה בשנים האחרונות?
כמות הקופאים ירדה באופן משמעותי וכך גם תצרוכת הכרטיסים באגד עקב המעבר למכשירי כרטוס דיגיטליים. בזה אחר זה נסגרו מחסני הכרטיסים האזוריים ונשאר רק המרכזי פה במפעל הייצור. בתקופה של העלאות מחירים עבדנו משך ימים ארוכים ע"מ לספק את צורכי אגד ובית הדפוס הצמוד אלינו פעל ביעילות ובמהירות. אני בעד קידמה, מוסיף בועז, וברור היה לכולנו שאנחנו מתקרבים לסוף הדרך. היו שנים יפות ומאתגרות ובעידן הנוכחי הטכנולוגיה התפתחה בקצב מהיר. תם עידן כרטיסי הנייר....
"גם אתה השתנית" אני מנסה לאתגר את בועז.
"נכון" הוא משיב "גם אני השתניתי ולאחר 41 שנים בארגון אפרוש בקרוב לגמלאות ואקדיש את זמני למשפחה ולחופש מוחלט. בהמשך אמצא עבודה מעניינת בחצי משרה ואוריד הילוך לאחר שנות העבודה הרבות באגד.
ואיך נפרדים ממחסן הכרטיסים המיתולוגי?
אני ביחד עם בני קוזניץ עושים ספירת מלאי של הקיים, מבצעים רישום ותיעוד, אורזים לקראת השמדה ויאללה לגריסה. באופן אישי זה צובט לי בלב אבל זה מחויב המציאות ויש כבר הפנמה שתם עידן. יצא לי כך שאני והמחסן שלי מסיימים את הקריירה יחד! אני מאוד אוהב את אגד ושמח בחלקי. כשהגעתי למחלקה לא היו עדיין מחשבים והכל נעשה בטפסים ידניים ובכרטיסיות מיוחדות. המחשב הגיע רק בהמשך וכמובן הקל על תהליך העבודה. תכתוב שאני כבר מתגעגע... מחוץ למחסן אני מבחין במשאית הגריסה שמתקרבת והולכת להעמיס, לגרוס ולדחוס את כל כמויות כרטיסי הנייר שעדיין נשארו שם.
כך חולפת לה תהילת עולם, כך נפרדת אגד מסימן ההיכר המשמעותי ביותר שלה במשך עשורים ארוכים. כך נפרדים ממנקבי הכרטיסים, מלוח הכרטיסים שהיו סמל מסחרי של אגד. שלום לסדרה של 5.90 ₪ וגם לכרטיסיות הנוער האדומות בערך 59 ₪ שלום ולא להתראות לכרטיסי הערבה ותעודות התלמיד וכרטיסי החופשי-חודשי ברוך בואך כרטיס הרב-קו בעל ערך צבור... אתה המלך החדש!
כתב וצילם עידן יגודה