המחסור באוטובוסים בארץ לאחר הקמת המדינה, הוביל את משרד התחבורה יחד עם הסוכנות היהודית והקואופרטיבים לתחבורה לחפש פתרונות מהירים כדי לאפשר הפעלת תחבורה ציבורית סדירה במדינה שעדיין היתה בחיתוליה. עד כדי כך היה הצורך באוטובוסים גדול עד שהוחלט לחפש באירופה ולרכוש אפילו אוטובוסים שיצאו כבר משימוש ואוחסנו במגרשי גרוטאות.
וכך, לקראת סוף שנת 1949 הוחלט בהנהלת ''אגד'' לשגר לאירופה משלחת כדי לבדוק רכש של אוטובוסים משומשים ש"יצאו לפנסיה" (הושבתו) ואשר פעלו בעבר בקווי חברת "לונדון טרנספורט" שבבריטניה. המידע שהגיע לאגד היה על 1,000 אוטובוסים משומשים, אבל היו ספקות לגבי אמיתות המידע בין היתר בשל העדר תקשורת. הודעות שנשלחו לסוכנות הרכב על מנת לקבל פרטים נוספים לא נענו מהסיבה הזאת.
פערי תיווך היו כבר אז..
היו חברים באגודה שהביעו ספק בקיום עסקת רכש, אולם בסופו של דבר הוחלט להרכיב משלחת בה השתתפו החברים בן ציון שוכמן ונחום דוביצקי מ''אגד'' ורוגולסקי מ''דרום יהודה''. המשלחת הגיעה בטיסה ללונדון ושם נפגשה עם הנציג הישראלי שהציע את העסקה ל''אגד'', בפגישה הוברר כי הסוכן הישראלי לא טיפל בנושא רכש האוטובוסים ורק עם בואה של המשלחת הוא החל לטפל בעניין.
לאחר מספר ימים של שהייה בעיר הלונדונית היו אלה דווקא חברי המשלחת שאיתרו את הקבלן שעסק במכירת האוטובוסים המשומשים. הוברר שחברת ''לונדון טרנספורט'' הוציאה משורותיה אוטובוסים ישנים משנת 1934 והלאה אותם רצתה למכור במחיר מופחת מזה שהציע הסוכן הישראלי לאגד... האוטובוסים הללו הועברו על ידי "לונדון טרנספורט" לסוחר רכב שאמור היה לטפל עבורה בנושא המכירה.
אבל לחברי המשלחת התברר כי למרות שהאוטובוסים הועברו לסוחר הרכב המשיכה חברת ''לונדון טרנספורט'' לפרק מכללים מהאוטובוסים המשומשים כל עוד לא נמכרו, ומה שנגלה לעיני חברי המשלחת לא היה מראה מלבב: במגרש ההשבתות ניצבו אוטובוסים מפורקים מדגמים שונים חלקם אוטובוסים קומותיים, ארחים היו אוטובוסים רגילים. חלקם היו עם מנועי אוטובוסים רגילים, בחלק מהם מותקן מנועי בנזין וחלקם עם מנועי דיזל.
ההגה בכל האוטובוסים היה ימני,כמקובל באנגליה, מה שלא התאים לנהיגה בכבישי הארץ. מצבם הירוד של האוטובוסים במגרש ההשבתות שכנע את המשלחת לרדת סופית מהעסקה. חברי המשלחת אף התלוצצו ביניהם ואמרו שלנוכח מצבם של האוטובוסים, או נכון יותר- הגרוטאות שהוצעו לאגד- דווקא אגד היא זו שיכולה למכור לבריטים את הגרוטאות שלה שנמצאות ליד המוסך בכפר סבא, שנראות טוב יותר מהגרוטאות הבריטיות...
גם חברים מקואופרטיב ''המקשר'' ו''שחר'' שהתפתו להגיע למקום בעזרת אותו סוכן ישראלי השתכנעו שהאוטובוסים האלה אינם ראויים לשימוש בקואופרטיבים לתחבורה בארץ.
מכאן המשיכו חברי משלחת הרכש של ''אגד'' ו''דרום יהודה'' למפעל AEC (Automobile Equipment Corporation) שם נפגשו עם נציגי המפעל על מנת לחוות דעה על שני אוטובוסים שהוזמנו לניסיון על ידי המפקח על התעבורה בארץ עבור הקואופרטיבים.
במהלך הביקור במפעל AEC הוברר שהחברה החלה ביצור אוטובוס עם מנוע תת ריצפתי שמורכב באמצע השלדה ואוטובוס ראשון מדגם זה מופעל כבר בחברת הסעות בהולנד. אנשי החברה הסכימו להטיס על חשבונם את חברי המשלחת של אגד להולנד שם הם ראו את האוטובוס והמליצו לבצע בו מספר שינויים כתנאי לרכישתו. הבריטים הסכימו והוחלט על רכש של 4 שלדות כאלה לקואופרטיבים לתחבורה בארץ.
הונחו היסודות לעיסקת ליילנד
ממפעל AEC הגיעו חברי המשלחת למפעל ליילנד שם הם העלו בפני המארחים את טענותיהם לגבי אוטובוס הליילנד טייגר שהגיע לארץ מצוייד בבלמים חלשים, הגה נוקשה, ותיבת הילוכים בעייתית. נציגי החברה הסבירו שבגלל דחיפות האספקה של האוטובוסים לישראל הם שלחו את האוטובוסים האלה ללא כל בדיקה והבטיחו שבמשלוחים הבאים הם יבצעו שיפורים במכללי הרכב.
לחברי המשלחת ניתנה אפשרות לבחון אוטובוס חדש שייצרה אז חברת ליילנד עם מנוע שמורכב במרכז השלדה. המשלחת סיירה במפעל ובפס הייצור שלו והתוצאה של ביקור זה היתה יבוא נסיוני לארץ של מספר שלדות מדגם ליילנד "מארק 1" כדי לבדוק את התאמתם לצרכי הארץ. השלדות הועברו לבניה במפעלי ''הארגז'' ''מרכבים'' ובמוסך ''המקשר'' והחלו לנוע על הכבישים בשנת 1952 . אלה היו היסודות לעיסקת הרכש הראשונה שהתבמעה לאחר מכן לרכישת שלדיות של המארק 1 מחברת לילנד והרכבתם בישראל.
מאת צבי וינשטוק