מאת בני ברק
אגד נתפסה מאז ומתמיד, הן בעיני הציבור הישראלי ולא פחות בעיני האויבים שלנו - כאחד מסמלי השלטון המובהקים של מדינת ישראל – מעין סמל לאומי. אז מעבר לעובדה שיש לראות בהכרה הזו מחמאה לאגד - היו לסטטוס הזה שניתן לאגד, גם השלכות שליליות, בעיקר בקרב אויבנו: פגיעה באגד ובאוטובוסים שלנו נתפסה בעיניהם כפגיעה ישירה בממשלת ישראל ובישות הציונית.
אגד חוותה, וחובה מידי יום עשרות רבות של ניסיונות פגיעת סייבר, ועד היום - האוטובוסים של אגד הם יעד מועדף לטרור, החל מיידוי אבנים ובקבוקי תבערה, וירי לעבר אוטובוסים וכלה בהטמנת מטעני נפץ או מחבלים מתאבדים באוטובוסים. באירועי הטרור האלה שכוונו נגד "סמלי הממשל" - האוטובוסים בכלל, ושל אגד במיוחד, קיפחו רבים את חייהם, ואחרים ש"רק נפצעו" - נושאים עמם עד היום את הצלקות שמסרבות להגליד מאותם אירועים.
ני מרחב: מתופת לצמיחה
בימים אלה יצא לאור ספר חדש, בשם "קו 7 – מתופת לצמיחה" שנכתב על ידי ניר מרחב, מי שהיה עד לפני חצי שנה מנהל אשכול השרון הצפוני וכיום מנהל תיקי לקוחות בחברת אגד הסעים ותיירות".
הספר של ניר מגולל את סיפורו כנהג שנפגע קשה בפיצוץ מכונית תופת שנצמדה לאוטובוס שלו בחדרה (בתחנה של קו 7), וכיצד הצליח להחלים ולשקם את עצמו מהפוסט טראומה שנגרמה לו בעקבות האירוע הזה, ואירוע טרור נוסף שבו היה מעורב, ליד קיבוץ מצר, כשנה לאחר האירוע הראשון - והחריף מאוד את הפוסט טראומה שלו.
בשנת 2000 היה ניר נהג בקו 7 בחדרה. ב-22 בנובמבר באותה שנה, בהיותו בן 30 ביצע ניר נסיעה בקו. כשעצר בתחנה שליד הפיצרייה "קאסה דל פפה" – ארע פיצוץ אדיר, ומסדרון של אש התפשט בחלל האוטובוס. ניר איבד את הכרתו ובפעם הבאה שהתעורר מצא עצמו שרוע על הכביש, במרחק רב מהאוטובוס שלו כשהוא שותת דם. האוטובוס עצמו "חנה" בתוך מאפיית בונז'ור"...בדיעבד התברר לו שכאשר עצר בתחנה - נצמדה לאוטובוס מכונית מיצובישי, כשבתא המטען שלה היו 400 ק"ג של חומר נפץ. המטען הופעל בשלט רחוק. באירוע קיפחו את חייהם שני נוסעים ו-30 אחרים ובהם ניר נפצעו. ניר שהיה פצוע קשה (ראש ועיניים) - הועבר לבית החולים הלל יפה. הוא כמעט איבד את ראייתו וסבל מפגיעת ראש קשה.
ניר מספר בספרו כיצד הצליח להתגבר על הפציעות הפיזיות אבל סבל מתופעת פוסט טראומה קשה ונדרש לשיקום ארוך. אחד מאמצעי הריפוי היה בילוי בחברת בעלי חיים. מונית הייתה אוספת אותו, ומסיעה אותו לפינת החי בקיבוץ מצר הסמוך לחדרה, אבל גם לבאקה אל גרביה ובקעה א שרקייה. והטיפול הזה – כמעט וגרם לו בפעם השנייה לאבד את חייו: כשיצא מהקיבוץ במונית שלקחה אותו לטיפולים, הוא היה עד לפיגוע נוסף, שבו מחבל חמוש פתח בירי לעבר משאית צבאית שחנתה ליד קיבוץ מצר. המחבל הרג את נהג המשאית, וכשהבחין במונית- הוא הפנה את קנה כלי הנשק שלו לעברו של ניר שישב ליד נהג המונית. "ראיתי כבר את המוות מול עיני" מספר ניר, "אבל ברגע האחרון חזר בו המחבל מהכוונה לירות בי. עד היום איני יודע למה וחיי ניצלו."
הפעם ניר אמנם לא נפגע פיזית - אבל הפגיעה הפוסט טראומטית שממנה סבל מאז הפיגוע בחדרה החמירה.
"הייתי על סף איבוד שפיות הדעת. נדרשתי לתקופת אשפוז וטיפול תרופתי נוסף ולאחר ששוחררתי מבית החולים - הסתגרתי בביתי למשך חודשים ארוכים, כשאני חושש מכל דפיקה בדלת שמא המחבלים מגיעים לביתי כדי לסגור ענין..." הוא מספר. "פיגוע הירי הזה הציף בעוצמה את טראומת הפיגוע הראשון. שקעתי בחרדה וישנתי רוב שעות היממה. בתי הבכורה נולדה בתקופה הזו ולא הייתי נוכח בשום דבר שקשור בה. ישנתי רוב הזמן או הייתי בטיפולים אגרסיביים. בפיגוע הראשון הייתי מחוסר הכרה. כאן ראיתי הכול. ניסיתי כל טיפול מקבוצות תמיכה דרך טיפולים ניסיוניים, ניסיתי גם שיחות וטיפולים עם בעלי חיים ואחת לשבוע אשפוז יום בהלל יפה לשיחות.
במשך שלוש שנים לא עבדתי ורק אחרי אינסוף טיפולים חזרתי לעבודה. אבי ז"ל, שמואל מרחב, תמיד אמר לי 'אתה תחזור לעבודה. אתה לא תשב בבית כמו מומיה' הוא לא ויתר לי. יכולתי להיכנע לטראומה ולחרדה ולהיות נתמך, בזכות הטיפולים, הדחיפה של אבי ז"ל ואשתי הגיבורה שהכילה את מצבי, חזרתי לשגרה ולעבודה".
"בחרתי לשקם את עצמי במקום להמשיך ולהידרדר"
"עמדו בפני שתי אפשרויות – להמשיך להידרדר - ולהגיע לאשפוז מה שאומר שלא אראה את אשתי ובתי - או לקחת את עצמי בידיים ולהיאבק כדי לשקם את עצמי. בחרתי בדרך השנייה, והצלחתי לשקם את עצמי באמצעות טכניקות טיפול שונות שפיתחתי. ומאז אני מקדיש חלק ניכר מחיי כדי לעזור לנפגעי פוסט טראומה, ומנסה ללמד אותם על שיטות טיפול שמאפשרות לצאת מהמצב הנפשי הקשה הזה ולהמשיך בחיים", אומר ניר.
ניר חזר לעבוד באגד. אמנם רישיון הנהיגה לאוטובוס ולרכב ציבורי נשלל ממנו עקב פגיעה קשה בעיניו. "באחת מעיני נותרה לי ראיה של 5% בלבד", הוא אומר, אבל זה לא מנע ממנו להתקדם בסולם התפקידים והוא מונה למנהל סניף חדרה ואחר כך למנהל סניף השרון הצפוני (סניף מאוחד של חדרה ונתניה שהיה החלוץ במיזוג סניפים בעקבות הפרטת קווים של אגד למפעילים אחרים על ידי הרגולטור). לפני כחצי שנה הוא הושאל "לאגד הסעים" שם הוא משמש כמנהל תיקי לקוחות. אבל בנוסף לעבודתו באגד, הוא החליט להקדיש את חייו לטיפול בנפגעי פוסט טראומה והפך למטפל גוף ונפש. ניר מקיים קורסים והרצאות בנושאי טיפולי הילינג, דמיון מודרך, וקלפים מטאפוריים טיפוליים - כדי לסייע לנפגעים להיחלץ ממצב הפוסט טראומה. את כל הפעילות הזאת הוא מנהל בשעות ערב בקליניקה שפתח בביתו או - בימי חופשה שהוא לוקח – אם מדובר בהרצאות שניתנו בשעות העבודה הרגילות.
החשיפה העצמית בספר - הייתה תהליך קשה
לפחות על "שריטה" פוסט טראומטית אחת הוא לא הצליח להתגבר עד היום: "אני לא מסוגל לעלות על תחבורה ציבורית. עד עצם היום הזה"... הוא אומר.
ניר מספר שההחלטה שלו לפרסם ספר על תהליך ההחלמה שלו היה צעד אמיץ מצידו. "עשיתי זאת בעיקר כדי שמסע הריפוי שלי יעניק תקווה והשראה לנפגעי טראומה אחרים. אני בקשר עם נפגעי פיגועים מעפולה, חדרה ונתניה, ולצערי רבים מהם נכנסים ויוצאים ממוסדות בריאות הנפש. רבים לא הצליחו לנצח את טראומות העבר. לא פשוט לי להיחשף, אף פעם לא דיברתי על זה מחשש שירחמו עליי, אבל כיום אני מסתכל על החשיפה יותר בכיוון של העצמה. אני רוצה לספר את הסיפור שלי, כדי שאנשים יידעו שאפשרי לצאת מזה.
לא פשוט לי "להתפשט".
חברים מקבוצת תמיכה שואלים "איך הצלחת לצאת מזה", וכואב לי לשמוע שהם עדיין שם. משפחות מתפרקות, נפשות מתרסקות. התגברתי על הקושי שבחשיפה כדי להראות שלמרות הקושי הגדול זה אפשרי.
אני רוצה להחזיר לחברה על מה שעשתה בשבילי. החלטתי ללמוד להיות מטפל ובמכללת כרכור למדתי רכיבה טיפולית, פרחי באך, דמיון מודרך, הילינג, עיסוי רפואי, פסיכותרפיה, קלפים טיפוליים ותקשור. לפני שנתיים פתחתי את הקליניקה 'ניר מרחב גוף ונפש' בכרכור וכשאני מטפל בנפגעי טראומה, אני מכיר ממקור ראשון את חוויותיהם. את הספר כתבתי כדי לספר על הדרך שעברתי, להראות שלמרות הקושי הגדול זה אפשרי. רק צריך לבחור בחיים".
אמנם לעולם לא אוכל להוציא ממני את זיכרון הטראומה אבל היום אני יודע להתמודד גם אם אני צריך להתרחק ממקום מסוים או להשבית מהר התקף חרדה. את הכוח הזה אני רוצה להעביר למטופלים שלי ולקוראים בספר".
בוקסה
ניר מרחב על הספר: לתת תקווה לנפגעים
כשהתחלתי לכתוב את הספר, חשבתי שאני עושה את זה כחלק ממסע הריפוי שלי, כדי לעבד את החוויות. אבל תוך כדי כתיבה, וכשנתתי לאנשים לקרוא קטעים ממנו, הבנתי שהמטרה שלי הרבה יותר גדולה. הבנתי שהמסע הזה, והדרך והתובנות שאספתי, יכולים להביא ריפוי ותקווה להרבה אנשים שנמצאים במצב הפוסט טראומטי שאני הייתי בו. היה לי ברור שאם אני אוציא את הספר רק לעצמי ולמעגל הקרוב שלי - לא באמת תהיה לו השפעה.
הבנתי שבאמצעות הספר אני יכול להגיע להרבה הרבה יותר אנשים. אז החלטתי שלמרות הקושי שבחשיפה אני הולך על זה, ובהוצאת הספר לאור, לתת השראה ולחזק את כל מי שעבר חוויות דומות לשלי. המשימה הגדולה של חיי היא להביא למטופלים שלי ולכל אדם שזקוק לכך, את התקווה והאמונה שזה אפשרי. אפשר לצאת מזה, ולחיות. החלטתי לכתוב ספר כי זאת הדרך הכי אותנטית שמצאתי, להגיד לכל מי שנמצא שם – אתם יכולים. כמוני. אפשר להתגבר על פוסט טראומה ולחיות לצידה חיים מלאים וטובים.
וכן, אני יודע כמה קטן המרחק מאיבוד השפיות.
וכן אני יודע כמה כוחות צריך לגייס כדי לחיות.
וכן, זה אפשרי!
הספר הזה הוא הדרך שלי לשתף אחרים בניסיון ובכלים שצברתי בדרך להחלמה.
כולי תקווה שהוא יהיה מקור השראה ותמיכה לכל איש ואישה שרוצים לצאת מהתופת -לצמיחה.
טל גולדברג: פצוע קל בינוני - אבל עם פוסט טראומה קשה
ניר מרחב אינו היחיד שסבל מפוסט טראומה בגלל פיגוע באוטובוס שבו נהג.
טל גולדברג, אז נהג צעיר ונמרץ בקו 823 מנצרת לתל אביב וכיום מנהל מכירות ארצי באגד הסעים, לא ישכח לעולם את מה שהוא מגדיר כ"אותו יום ארור" - ה-29 בנובמבר בשנת 2001 כאשר מחבל פלסטיני, נושא מטען נפץ על גופו, עלה לאוטובוס בו נהג ופוצץ את עצמו.
"בפיגוע קיפחו את חייהם שלושה אנשים חפים מפשע ונפצעו שמונה מלבדי. אני הוגדרתי על ידי רופאי בית החולים הלל יפה בחדרה שאליו פוניתי כפצוע באופן "קל-בינוני". אך הפציעה הייתה משמעותית יותר בהרבה מובנים עם השלכות לטווח ארוך", אומר טל. "זה היה היום המכונן בחיי" הוא אומר בראיון ל"דרייבר" 20 שנה אחרי. "מה שקרה באותו יום השפיע באופן ישיר על כל מה שקרה, קורה ויקרה בחיים שלי".
אבל בשונה מניר מרחב - טל התמודד, וממשיך להתמודד עם הפוסט טראומה שלו בדרך שונה: האירוע הזה שינה אותי, אבל למדתי להתמודד אתו בדרכי שלי. אני לא מרבה לדבר על מה שעבר עלי ולא רבים יודעים שהייתי מעורב בפיגוע. אני לא עוסק בזה ביום יום, וזה אינו הנושא המרכזי בחיי. בניתי לעצמי אישות חדשה קשוחה יותר. אני ממוקד מטרה ושואף תמיד גבוה על מנת להגשים ולהשיג כל דבר שאני מסמן ללא כל דחיית סיפוקים ואני חושב שגם סביבתי מבחינה בכך".
שיטות הריפוי של ניר מרחב - אינן מדברות אלי
טל אומר בגילוי לב: "אני יודע שניר מקדיש את חייו לאירוע ולטראומה הזו במטרה לסייע לאחרים להתגבר על מצבים כאלה ולחזור לחיים נורמליים ככל האפשר. אני יודע שהוא עומד לפרסם ספר בנושא. אבל אם לא הייתי מכיר אישית את ניר - לא הייתי קורא את הספר הזה. השיטות שלו להתגבר על הפוסט טראומה - אינן מדברות אלי. אני גם לא מתכוון להשתתף בהרצאות שלו או בקורסים שהוא עורך. איני מאמין בשיטות האלה. מצאתי לעצמי דרכים אחרות להתמודד עם המצב ואני לגמרי שבע רצון מהתוצאות.
אחרי האירוע, בשנת 2002, חזרתי לנהוג - אמנם לא בקווי השירות אלא רק בויזות. במשך חמש שנים, הייתי נהג ההסעות של עובדי אל על. אחר כך התקדמתי בתפקידים – עד לתפקיד הנוכחי של מנהל מכירות ארצי של "אגד הסעים", חברת הבת של אגד שאליה אני מושאל מאז שנת 2011.
אני זוכר היטב את ההתרגשות שאחזה בי כשחזרתי בפעם הראשונה לשבת ליד הגה האוטובוס. למיטב זכרוני מישהו - חונך או מורה נהיגה, הצטרף אלי לנהיגה הראשונה. אבל מאז בכל פעם שעליתי לאוטובוס והתיישבתי ליד ההגה – חשתי מעין מלחמה נפשית. זה מלווה אותי גם היום, אבל כפי שאמרתי עיני נשואות לעתיד ולא לעבר.
להסתכל רק על העתיד ולא על העבר
אני חייב להודות לשני אנשים סייעו לי מאוד להתמודד עם הפוסט טראומה: הראשון הוא פיני רוזנברג המופלא שהיה העובד הסוציאלי של אגד ותמך כי בכל התקופה הקשה. השני הוא אדם יקר, עו"ד Ely Lotan, שבעצתו החלטתי מיד לאחר תהליך השיקום לדהור קדימה ולהסתכל רק על העתיד ולא על העבר. בעצתו החלטתי להילחם- ולהתגבר בכל יום מחדש. הפיגוע והשלכותיו הנפשיות העצומות הפכו אותי להיות אדם עצבני יותר, רגיש יותר ממה שאני זוכר את עצמי לפני אותו אירוע, אבל גם אדם מאמין יותר, שלא מקבל כל דבר כפשוטו ואני מאמין שלכל דבר שקורה בחיינו יש סיבה".
למרות שהוא משתדל לא להתייחס לעבר – כשלוחצים עליו הוא מוכן לחזור גם לעבר: "
אני זוכר שזאת הייתה תקופה מאוד מתוחה וכל נסיעה שעשינו אז הייתה מלווה בחששות. את יום האירוע אני זוכר היטב. אני זוכר את הנסיעה, אני זוכר את המחבל, אני זוכר את שולחיו, אני זוכר את מה שאירע במהלך אותו היום ואני זוכר את רגע הפיגוע. אני זוכר את הרעש החזק, את האור הלבן אשר מציף את עיניי ואת הרגע שבו התעוררתי שכוב על רצפת האוטובוס עם בגדים מפויחים, נוטף דם. אני זוכר שניסיתי להציל וניסיתי לטפל ללא הצלחה במי שאיבד את חייו, אני זוכר את השקט ואת ריח הבשר החרוך ומבין היטב היכן אני נמצא ומה קרה לפני דקות אחדות. בתוך תוכי ידעתי, והרגשתי שאירוע כזה אמור לפגוש אותי בדרכי.
נותרתי עם צלקות נפשיות - אבל למדתי להיות ממוקד מטרה
הפיגוע השאיר בליבי ובנפשי צלקות רבות אשר משפיעות על התפקוד שלי באופן יומיומי לטוב ולרע. למדתי להעריך כל רגע בחיי, להוקיר את הדברים הטובים ולדעת שגם אם לפעמים קשה ונראה שהמצב לא טוב - עדיין יש תקווה. באמונה ובהתמדה בדרך הנכונה - אפשר לעשות את הדברים הנכונים על מנת להשפיע על סביבתך. אירוע טראומתי שכזה יכול למשוך אותך לתהומות ולגרום לך להיות נטל על סביבתך לשנים רבות תוך הישאבות לדיכאונות ומחשבות לא טובות. אבל למרות שהדרך למטה מאוד קלה ומהירה, הדרך למעלה הרבה יותר מאתגרת וגם אם היא רצופה מכשולים רבים – הם מחשלים אותנו באופן משמעותי יותר.
אני בחרתי לא להידרדר כלפי מטה. בחרתי באופציה של להיות ממוקד מטרה ושואף תמיד גבוה - על מנת להגשים ולהשיג כל דבר שאני מסמן ללא כל דחיית סיפוקים ואני חושב שגם סביבתי מבחינה בכך. אין ספק שהפכתי להיות אדם מורכב ולא פשוט אשר לא תמיד קל להיות בחברתו אך יחד עם זאת אני חושב שלמדתי לקבל גם את המגרעות שלי ואני מנסה בכל יום מחדש לשלב בין כל הדברים אשר למדתי בתהליך ארוך של שיקום, על מנת להפיק את המיטב בכל רגע על מנת להיות מי שאני כיום ובכדי להיות דמות חיובית ככל שניתן בחיי האנשים אשר סובבים אותי.
אני חב תודות רבות למי שהיה ועדיין נמצא בחיי ועזר לי להתמודד עם כל הקשיים, הטראומות והמכשולים על מנת שאוכל להגיע למה שאני היום ולהגשים את כל משאלותיי ומטרותיי: תודה ענקית לאשתי היקרה, רעות, שמלווה ומכילה אותי מאז באהבה אין סופית, בסבלנות לא פשוטה ולא מתייאשת לרגע מכל השיגעונות שלי. תודה לילדיי היקרים, עמית, נועם ורוני שבשבילם אני קם כל בוקר מחדש ומודה להוריי היקרים ומשפחתי היקרה שתמכו, ומלווים אותי בדרך לא פשוטה.
וכמובן תודה גדולה להנהלת אגד אשר לא עזבה אותי ולא הפסיקה להאמין בי מאז ועד היום ונתנה לי את הכלים להתמודדות יומיומית באמצעות המדור הרפואי של אגד, לפיני רוזנברג, העו"ס של אגד דאז וכמובן לכל האנשים המשמעותיים, חבריי היקרים שעברו במסלול חיי אשר מאז אותו אירוע השאירו בי חותם בדרך.
אסיים בדברי אלברט איינשטיין: "החיים הם כמו רכיבה על אופניים, כדי לשמור על איזון, חייבים להמשיך לנוע".
טל גולדברג כיום
טל משמש כיום כמנהל מכירות ארצי של "אגד הסעים". במסגרת תפקידו הוא מנהל את כל פעילות הנמל"ק והנמ"ק של אגד הסעים באמצעות מנהלי תיקי לקוחות. תחת האחריות שלו נמצאת פעילות תיירות הפנים, התיירות הנכנסת, פרויקטים של תחבורה, תנועות נוער, אירועים משפחתיים, חברות הפקה ועוד. כמו כן הוא מרכז את כל תחום המכרזים לפעילות הנ"ל.
"אפשר להגיד שכל נסיעה אשר מוזמנת מאגד הסעים אשר אינה תח"צ או ויזה צבאית, בדרך כזאת או אחרת מנוהלת ע"י המחלקה שלי למעט איסופים / פיזורים של עובדי אגד", הוא מסכם, ומוסיף: "הפעילות שלנו חוותה משבר עמוק בשנת 2020 בגלל הקורונה אבל אנו צופים התאוששות רבה בענף בשנת 2022.
אני יודע שהפכתי לאדם מורכב יותר. אבל אני מנסה להפיק את המיטב מכל רגע", מסכם טל את הליך השיקום שעבר מאז אותה תופת שחווה.