האנשים שלנו

החבורה הזו, עם גאוות יחידה שלא פחותה מזו של יוצאי יחידה מובחרת בצה"ל – היא של מורי הנהיגה הוותיקים מבית הספר לנהיגה של אגד בתל אביב, שהתכנסו אחרי 20 שנה למפגש מרגש. "אנחנו היחידה המובחרת של אגד, חוד החנית של הארגון הזה", הם אומרים בלי להניד עפעף... "אנחנו אלה שאפשרו לאגד לצאת בסיסמה "טוב שההגה בידיים של אגד" ולהכשיר, כך לפחות הם מאמינים, (ומי אנחנו שנחלוק עליהם) - את נהגי האוטובוסים הטובים ביותר בין כל חברות התחבורה. ואם צריך הוכחה לכך - אחרי כל נהג אגד שיוצא לגמלאות יש מצוד של חברות התחבורה האחרות, לא פחות מאשר על יוצאי יחידת 8200 בתחום ההייטק, כדי לצרפם לצי הנהגים שלהן, בידיעה כי אלה הם הטובים ביותר.

הגעגועים גברו

אז למה נזכרנו בהם פתאום? התשובה היא שלא אנחנו נזכרנו בהם. הם נזכרו בעצמם... איך הם אומרים: "הגעגועים גברו והחלטנו להיפגש".

מי שיזם את מפגש מורי הנהיגה הוותיקים היה דווקא הינוקא שבחבורה, אודי לנדסמן "בשנות ה-70 לחיי", כפי שהוא מגדיר את גילו. אודי הוא תושב רחובות, והיה אחד ממורי הנהיגה של בית הספר לנהיגה של אגד בתל אביב בין השנים 1978 ועד 1989. אודי דווקא היה אחד הבודדים שפרש מאגד עוד בטרם הגיע לגמלאות. "בשלב מסוים החלטתי שמיציתי את עצמי באגד והחלטתי לפרוש. מאחר שבצעירותי למדתי דפוס- החלטתי להקים בית דפוס ולשמחתי הרבה - זו הייתה החלטה כלכלית נכונה. אבל התחום של לימוד נהיגה לנהגי התחבורה הציבורית מעולם לא הרפה ממני. השנים הרבות שביליתי בבית הספר לנהיגה של אגד והצוות המופלא שלצידו עבדתי - הם, במחשבה לאחור, הימים היפים ביותר שידעתי.

וכשהגעגועים לחברים של פעם גברו מחליט אודי לקיים מפגש של ותיקי מורי הנהיגה. "בפעם האחרונה שנערך כנס של כל מורי הנהיגה של אגד מכל רחבי הארץ היה בדצמבר שנת 2000. הכנס נערך בבית אגד בתל אביב והשתתפו בו 200 איש. מי שיזם אז את הכנס היה דני ארצי, מי שהיה מורה ובוחן נהגיה ובמשך שנים רבות קצין הבטיחות הארצי של אגד. אז החלטתי שהגיע הזמן לפגוש את החברים מאז, אחרי שלא התראינו במשך יותר מ-20 שנה".

ואצל אודי – התוכניות הופכות לבנות ביצוע מהר מאוד. הוא מרים טלפונים לדן ארצי ולרמי שלום (אביו של יניב שלום, כיום מנהל אשכול מטרופולין גוש דן) ומספר להם על הרעיון לקיים מפגש של ותיקי מורי הנהיגה. החבר'ה נדבקים בהתלהבות וכך בחודש יולי האחרון מתקיים מפגש נוסטלגי, בביתו של אודי, בהשתתפותם של 10 מורי נהיגה ותיקים של בית הספר ללימוד נהיגה בתל אביב. את המפגש סיכם רמי שלום: "הגעגועים גברו והחלטנו להיפגש. נפגשנו בביתו של אודי לנדסמן, וחגגנו את ההיסטוריה שלנו .היה נפלא ומרגש מאוד לפגוש אנשים שלא ראינו שנים רבות".

הדרן למפגש המקורי

והדיה של אותה פגישה הגיעו אלינו והחלטנו שכדאי ושווה לעשות "הדרן" למפגש הזה ולשמוע קצת סיפורי עבר. התקשרנו לרמי שלום ולדן ארצי ששמחו לארגן לנו מפגש, נוסף, מצומצם אמנם (5 משתתפים). הפגישה נקבעה לקפה ארומה בקניון 7 הכוכבים בהרצליה.

למפגש מגיעים יוסי גרינברג, זקן החבורה (87.5), זאב ריכטר (תכתוב "צמח", אף אחד לא מכיר אותי בשם זאב ריכטר..) בן (81), רמי שלום (79), דן (דני) ארצי (73), ואודי לנדסמן ("בשנות ה-70 לחיי"...).

והמפגש - כאילו לא נפגשו רק לפני כחודש אצל אודי... שוב התרגשות ושוב מחליפים זיכרונות וחוויות. פשוט חבל לי להפסיק אותם ולנווט את השיחה לאפיקים הנחוצים לצורך הכנת הכתבה. באוויר עפים שמות כמו פרוייקה, משה בלוך, יצחק הדר, ג'קי כהן, שאול אפגין ושלמה סגל, שלי אמנם אינם אומרים דבר, אבל מעוררים זיכרונות וסיפורים בקרב החבורה.

אחרי שההתרגשות נרגעת מעט אני פונה ליוסי גרינברג, זקן החבורה כדי לשמוע את סיפורו: "הצטרפתי לאגד בשנת 1957", הוא מספר. הייתי נהג בסניף הרצליה. הרציף של האוטובוס להרצליה, היה אז ברחוב יסוד המעלה, סמוך לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. יום אחד כשאני ממתין בתחנה לאיסוף נוסעים אני מבחין באוטובוס אדום עם "ל" עליו. לאגד לא היה באותם ימים בית ספר לנהיגה משלה. זה הדליק לי בראש רעיון: צריך להקים בית ספר לנהיגה משלנו. באתי עם הרעיון הזה ליצחק הדר. אלי הצטרפו שאול אפגין ושלמה סגל והצענו להקים בית ספר כזה.

יוסי גרינברג: כולם היו תלמידי...

הרעיון התקבל ונשלחנו לקורס מורי נהיגה. כך התחיל בית הספר לנהיגה של אגד בתל אביב. זה היה בשנת 1964", הוא אומר. קיבלנו היתר מיוחד ללמד נהיגה עוד לפני שסיימנו את קורס מורי הנהיגה נזכר יוסי, ושולח מבט מחויך לעבר החברים בשולחן: אודי, רמי וצמח היו חניכים שלי בבית הספר... אני מוכרח לספר לכם שבכל שנותיי כמורה נהיגה באגד לא פגשתי תלמיד כמו צמח. אחרי שהוא סיים את בית הספר לנהיגה ואמור היה לקבל את ההסמכה כנהג אוטובוס - הוא פנה אלי ואמר לי: יוסי, אני לא מרגיש מספיק בטוח. אני מבקש שתתן לי עוד כמה שעורי נהיגה כדי לחזק לי את הבטחון... לימים צמח מתמנה לתפקיד מנהל בית הספר לנהיגה של אגד בתל אביב...

"זה סיפור אמיתי מתפרץ צמח לדבריו של יוסי", המורה שלו. למרות שפורמלית יכולתי כבר לקבל רישיון, עדיין לא חשתי בטוח בעצמי וביקשתי מיוסי עוד כמה שעורים כי לחזק את הבטחון. כך נהגתי לכל אורך הקריירה שלי כמורה לנהיגה, ולאחר מכן כמנהל בית הספר לנהיגה. תמיד היו לנגד עיני הילדים שלנו, שלי ושל חברי באגד. שאלתי את עצמי - האם אני מוכן שפלוני או אלמוני שמקבל ממני רישיון נהיגה לאוטובוס - יסיע את הילדים שלנו לטיול או לכל יעד אחר? אם לא הייתי בטוח לכך - הבחור לא קיבל רישיון..."

יוסי אגב הוא היחידי מבין מורי הנהיגה במפגש שלנו שהספיק ללמד נהיגה באוטובוס עם גיר ידני. "התחלנו עם אוטובוס פורד קומט, בעל תיבת הילוכים ידנית וקלץ' ("מצמד" לטובת אלה שלא מכירים את המילה הזאת..). כדי להוריד הילוך באוטובוס הזה צריך היה לעשות "צווישנגז" או גז ביניים בעברית תקנית, אחרת אי אפשר היה להוריד הילוך. וגם ככה החלפת ההילוכים הייתה מלווה בחריקות לא נעימות. "אני עד היום מחליף הילוכים ברכב שלי עם גז ביניים. התרגלתי לזה אז ואני לא מצליח להיגמל מההרגל הזה - נכנס אודי לדבריו של יוסי, שמקשיב ומחייך. "האוטובוס הזה היה גם מתחמם במהלך שעורי הנהיגה ואז מצאנו פטנט: היינו פותחים מעט את מכסה המנוע מכניסים קרש כדי שלא ייסגר וכך הוא קיבל יותר אוויר מה שמנע במעט את ההתחממות מוסיף יוסי.

"אני זוכר גם שבאחת הנסיעות השגרתיות שלי עם האוטובוס בקו, באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, השתחרר אחד הגלגלים ועף מהאוטובוס. בדרך נס איש לא נפגע...
יוסי פרש לגמלאות בשנת 1987 לאחר שפעמיים נחתם עמו חוזה מיוחד להמשך הוראת הנהיגה גם בתל אביב וגם בירושלים.

זה מי זאב ריכטר, מה קרה למינוי של צמח?

צמח, או בשמו הרשמי שאף אחד לא מכיר - זאב ריכטר (81) , התלמיד השקדן של יוסי, הוא כיום תושב גבעתיים, אבל בנעוריו גר בהרצליה. את השם צמח, שבו הוא מוכר, הוא נושא עמו מאז כתה ד'. "באותה שנה התחלתי לפתע לצמוח לגובה, והייתי גבוה מכל ילדי המחזור. אז הדביקו לי את השם "צמח" שמלווה אותי מאז. כשמוניתי בשנת 1981 למנהל בית הספר לנהיגה בתל אביב – יצא פרסום רשמי של המזכירות על המינוי ונכתב בו שזאב ריכטר מונה למנהל בית הספר לנהיגה. כבר באותו יום הוצפתי בשאלות וטלפנים מחברים שביקשו לברר מה קרה שאני, צמח, שהייתי מועמד יחיד לתפקיד - לא קיבלתי את המנוי וקיבל אותו מישהו אחר ולא מוכר בשם זאב ריכטר...

צמח התחיל את הקריירה באגד כנהג בסניף הרצליה. "לתפקיד של מורה נהיגה הגעתי בזכות הכדורגל. הייתי שחקן בקבוצת הפועל הרצליה. פרוייקה (שעמד אז בראש אגף מו"פ שהיה אחראי על בתי הספר לנהיגה) היה אז מנג'ר של הקבוצה. הוא קרא לי והציע לי להצטרף לבית הספר לנהיגה ולעבור הכשרה של מורה נהיגה בקורס מורי נהיגה של משרד העבודה. נעניתי להצעה, וכבר במהלך הקורס קיבלתי היתר זמני לשמש כמורה לנהיגה. זה היה בשנת 1967 אחרי האיחוד של "אגד" ו"המקשר". הייתי מורה נהיגה עד שנת 1981, אז התחולל מהפך שלטוני באגד – פרוייקה נאלץ לעזוב את תפקידו כמנהל אגף מו"פ והחליף אותו בתפקיד משה בלוך. הוא מינה אותי למנהל בית הספר לנהיגה - תפקיד שמילאתי במשך 17 שנה, עד לפרישתי לגמלאות בשנת 1998.
אגב, אומר צמח - אחד מתלמידי בבית הספר לנהיגה היה אבי פרידמן, כיום היו"ר ומנכ"ל אגד...

רמי שלום: אסור שיהיו פשרות במתן רישיון נהיגה לאוטובוס

רמי שלום (79) אביו של יניב שלום מנהל אשכול מטרופולין גוש דן, נמנה גם הוא על חבורת מורי הנהיגה הוותיקים. רמי הצטרף לאגד בשנת 1966 כנהג בסניף הרצליה. "אחרי שנה בסניף פיטרו אותי לחודש. ואחר כך החזירו אותי. המשכתי בסניף עד שנת 1969 ואז ביקשתי להצטרף כחבר. התשובה שקיבלתי הייתה: אם אתה רוצה להיות חבר – תצטרך לצאת "לגלות" בדרום. וכך מצאתי את עצמי "מבלה" בסניפי הדרום של באר שבע, דימונה וירוחם.

תוך כדי תקופת "הגלות" הזו מוציא רמי רישיון של מורה נהיגה. זה לא היה פשוט הוא מספר. הייתי רץ מירוחם, שבה עבדתי באותה תקופה, לתל אביב כדי להשתתף בקורס. רציתי מאוד להיות מורה נהיגה וזה נתן לי את הכוחות לנסיעות המתישות הללו לתל אביב.
כשסיימתי את הקורס הזמין אותי פרוייקה, שהיה אז מנהל בית הספר לנהיגה, לבוא אליו לשבועיים כדי לתגבר את מורי הנהיגה בבית הספר. אבל אחרי השבועיים האלה הוא אמר לי. אתה נשאר כאן. ונשארתי. הייתי מורה נהיגה בבית הספר בין השנים 1972-1987. ואז הציע לי מנחם ניוביץ שהיה אז מנהל אגף המשק, ומנהל התנועה, לשמש כקצין בטיחות בחברת הבת "גת" ולאחר פרוקה - הייתי במשך 3 שנים קצין הבטיחות של "אגד תעבורה".

בשנת 1998 – פורש רמי לגמלאות מאגד, אבל מתמנה לתפקיד קצין בטיחות של "אגד תיור", עד סוף 2019 – ואז הוא "תולה את הנעלים" סופית ופורש. התקופה שבה שימש כמורה לנהיגה והוסמך גם כבוחן נהיגה היו הימים היפים ביותר שלי באגד - הוא מספר. היינו מה שנקרא "צוות לעניין". אנשים אכפתיים שלא היו מוכנים להתפשר על איכות של נהגי אגד. גם כקצין בטיחות יישמתי את מה שהטמעתי בשנותי בבית הספר לנהיגה"- הוא מספר. אצלנו זה היה בבחינת "ייהרג ובל יעבור".

לכולנו, יוצאי "היחידה המובחרת" הזו של מורי הנהיגה הוותיקים, מאוד כאב כששמענו שהמחסור הגדול בנהגים, שמנע מאגד לעמוד בתנאי רישיון מפעיל הקו - חייב את אגד להתפשר על איכות הנהגים שנקלטו בחברה. אני בטוח שאצלנו זה לא היה עובר. אבל שמחנו לשמוע שאגד הצליחה להתגבר על אותו מחסור חמור - ובתי הספר לנהיגה, או המכללות כפי שהן נקראות היום, שוב מקפידות ב"ייצור" הנהגים הטובים ביותר שנקלטים באגד. אנו שמחים לשמוע שהמוניטין שיצרנו בזמנו לבתי הספר שלנו, שוב הפך לשם דבר בענף".
"פעם", נזכר רמי, "שלחו אלי בוחן נהיגה של משרד התחבורה כדי שיצטרף לטסט שעשיתי לשלושה תלמידי נהיגה של בית הספר. לבוחני משרד התחבורה לא היה ניסיון בטסטים לנהגי אוטובוסים - אז שלחו אותם לעבור "סטאז' אצלנו.

ביום המבחן, לאחר שסיימתי לבחון את שלושת הנהגים - שאלתי את הבוחן מה דעתו. האם להעניק לשלושה רישיון נהיגה לאוטובוס. הוא השיב בחיוב. ואז אמרתי לו: אצלי רק שניים עברו. השלישי עדיין לא בשל לקבל אחריות להסיע אוטובוס עם נוסעים. אני לא הייתי מוכן להפקיד בידיו את הילדים שלי... כך היינו. קפדנים מאוד". "נכון מאוד" מוסיף צמח. "יצא לנו מוניטין של בית הספר לנהיגה הטוב ביותר. גם במשרד התחבורה ידעו זאת. פנינה מירון שהייתה בזמנו מנהל אגף הרישוי פנתה אלי וביקשה שאנחנו נעביר הדרכה על לימוד נהיגה ומבחני נהיגה של נהגי אוטובוסים - לבוחנים שלה..."

"אני יכול לזקוף לזכותי רפורמה שהונהגה בלימוד הנהיגה בישראל - מוסיף צמח. "אני מדבר על הנהגת מינימום של 28 שעורי נהיגה, בטרם אפשר להגיש תלמיד נהיגה לטסט ראשון. פעם לא היה מינימום של שעורים וזה פתח פתח ללחצים שהפעילו תלמידי הנהיגה על המורים שלהם, להגיש אותם לטסט כבר אחרי שעורי נהיגה בודדים. לא כל מורי הנהיגה יכלו לעמוד בלחץ, והתפתחה תחרות איזה בית ספר מגיש לטסט אחרי הכי פחות שעורי נהיגה. הפעלתי את מלוא השפעתי כדי לבטל את המצב הזה - ואני שמח שהצלחתי", אומר האיש שסירב בזמנו לקבל רישיון לאוטובוס וביקש ממורהו עוד כמה שעורים כדי שיקבל יותר בטחון.

דני ארצי: רישיון נהיגה קיבל רק מי שהיינו מוכנים שיסיע את ילדינו

דן (דני) ארצי (73) עשה קריירה ארוכה ומגוונת באגד. הוא הצטרף בשנת 1970 כנהג, ולחברות התקבל בשנת 1972 בירושלים. לאחר מכן עבר לכפר סבא, ושוב חזר לירושלים. בין לבין עשה קורס למורי דרך. "החלום שלי היה ללמד ידיעת הארץ", הוא מספר. אבל בחיים לא הכל מסתדר בדיוק לפי מה שרוצים..." וכך הוא מוצא את עצמו בשנת 1978 בבית הספר ללימוד נהיגה אחרי שעבר קורס שהכשיר אותו כמורה נהיגה, וכבוחן נהיגה. במשך 20 שנה מכשיר דני מאות נהגים ("כולם נהגים מעולים...", הוא אומר בחיוך. ושוב "תוך כדי" – הוא עובר קורס קציני בטיחות ובחודש מאי 1978 הוא מתמנה לתפקיד קצין הבטיחות הראשי של אגד - תפקיד שאותו ימלא במשך 17 שנה, עד פרישתו לגמלאות במאי 2015.

"בית הספר לנהיגה היה מאז ומתמיד מעין יחידה מובחרת של אגד. כל מי שהגיע לבית הספר כמדריך הבין את כובד המשקל של התפקיד להכשיר נהגים לנהיגת אוטובוס שבו נוסעים 40 אנשים והם אחראים להביאם בבטחה ליעדם. כל טעות של הנהג יכולה לעלות בחיי אדם, בחיי הרבה מאוד אנשים. לכן, ההחלטה שקיבלנו אם תלמיד הנהיגה כשיר לקבל רישיון נהיגה לאוטובוס עברה דרך קו המחשבה שגיבשנו: האם היית מוכן שאותו תלמיד נהיגה ינהג באוטובוס שבו נוסעים ילדיך? אם היה לנו ספק קל שבקלים בנושא - לא הגשנו את המועמד לטסט.

גיבשנו אז נוהל לקיים מידי שבוע ישיבת דיווח בהשתתפות כל מורי הנהיגה של בית הספר. בישיבה הזו היה כל נהג מדווח על מה שעבר עליו בשבוע האחרון. על טעויות אופייניות של נהגים או התנהגות חריגה, ויחד היינו מנתחים את המקרים האלה כדי ללמוד מהם ולמצוא פתרונות לאותן מקרים. אלה היו מפגשים חשובים שבהם הפרינו זה את זה".

"אתה רואה בעצמך איזה צוות היינו" מסכמים את המפגש דן ארצי וצמח. היינו מגובשים מאוד. יצאנו יחד לטיולים וערכנו אירועים משותפים שגם בהם דיברנו על הכשרת תלמידי הנהיגה והחלפנו דעות מה שצריך לעשות כדי לשפר. תלמיד נהיגה לא הוגש לטסט לפני שעבר "הצלבה" שבה מורה נהיגה אחר, לא זה שלימד אותו- אישר שהוא ראוי לגשת ולהבחן.

הסמכות לנהגים לנהוג בדגמים חדשים

מלבד הכשרת נהגים חדשים, עסקו מורי הנהיגה גם בהעברת הדרכות לכל הנהגים, על אוטובוסים חדשים שהגיעו לאגד. החוק אוסר על נהיגת אוטובוס מבלי שהנהג עבר הדרכה והוסמך לנהוג את אותו דגם של אוטובוס חדש שנקלט באגד. "הכנו מערכי שיעור לכל אוטובוס חדש והעברנו הדרכות בני 6 שעות לכל מי שיועד לנהוג באוטובוסים החדשים. ההדרכות הועברו בכל פעם לשלושה נהגים שהיו עולים לאוטובוס החדש, ורק לאחר שקיבלו מאתנו הסמכה- הם הורשו לנהוג באוטובוסים הללו.

את הידע על האוטובוסים החדשים קיבלו מורי הנהיגה ממדריכים שהגיעו מיצרן האוטובוסים. "יחד עם אחד האוטובוסים החדשים שהגיעו לאגד - נשלח אלינו מדריך. מהנדס רכב. האיש היה מכור לבירה. נסענו אז לאילת במסגרת ההדרכה להכרת האוטובוס. אבל נאלצנו לעצור כמעט בכל תחנת דלק ולקנות לו בקבוק או פחית בירה... אגב: למרות הכמויות הגדולות של בירה שהוא לגם - הוא שמר על צלילות מדהימה...  ואל תשאל את השאלה הבאה. אני עונה לך מיד מבלי ששאלת: פונה אלי צמח. התשובה היא לא!! . הבירה לא הייתה חלק מההדרכות שהעברנו אחר כך לנהגים שלנו על האוטובוסים החדשים האלה...".

דן נזכר שכשהגיעו הדגמים הראשונים של המפרקיות לאגד וצריך היה להעביר עליהם הדרכה לנהגים הגענו לירושלים. אבל הייתה לנהגים בעיה בתרגול הרברס של המפרקיות. הם לא היו מורגלים בכך שלאוטובוס יש זנב שמתנהג שונה מאשר באוטובוס רגיל. היינו צריכים להקדיש זמן רב לתרגולת הרברסים למפרקיות האלה.

רמי נזכר בקוריוז שאירע לו בעד שלימד נהיגה בצפון. "חיפשתי מסלול חדש, קצת יותר אתגרי ללימוד הנהיגה, והגעתי לגלבוע. התחלנו לטפס בכביש צר בעלילה תלולה - ואז הגענו לנקודת אל חזור... הכביש פשוט נגמר. לא היה היכן להסתובב... צריך היה לרדת ברברס במורד תלול וצר שבו עלינו. כאן לא כל כך סמכתי על המיומנות של התלמידים שלי. אני התיישבתי בעמדת הנהג, הוריתי לאחד מהתלמידים לרדת מהאוטובוס כדי שיכוון אותי, כי שדה הראיה בנסיעה לאחור באותו קטע כביש צר ותלול היה מאוד מוגבל... לשמחת כולנו ההרפתקה הסתיימה בשלום. מאז הפסקתי לחפש מסלולים חדשים ואתגריים", מסכם רמי.

"נכון" אומר גם אודי. "קרה לנו לא אחת שנכנסנו לסמטאות צרות ביפו, ומצאנו את עצמנו "לכודים בין שני בניינים בלי יכולת להסתובב, והיה צורך לעשות את כל הדרך בחזרה ברברס.
בבני ברק נכנסנו פעם לסמטה צרה, שבה חנו מכוניות פרטיות משני צידי הרחוב ולא יכולנו להמשיך. אז נאלצנו פשוט, בכוחות משותפים להרים את המכוניות שחסמו את המעבר ולהזיז אותן מעט הצידה כדי שנוכל לעבור בלי לגרום נזקים"...

לחצים להסמיך בני חברים שאינם מתאימים כנהגי אוטובוס

החבורה של מורי הנהיגה הוותיקים נזכרת גם בתקופה לא נעימה שהשליכה על בתי הספר לנהיגה. "כשהתחילו באגד שמועות על כוונה להעלות את מחיר המנייה למצטרפים חדשים, או כשהוחלט על הקפאת קבלת חברים חדשים - התחילו גל של לחצים מצד חברים, שביקשו למהר ולצרף את בניהם/חתניהם כחברים לאגד, לפני הגזירות החדשות. תנאי לקבלת חבר חדש היה רישיון נהיגה לאוטובוס.

"הוצפנו בפניות של בני חברים שביקשו להוציא רישיונות נהיגה, כדי להתקבל כחברים לפני שמחיר המנייה עולה, או לפני שמקפיאים קבלת חברים חדשים. עמדנו במצב מאוד לא נעים, כשנאלצנו לפסול חלק מהמועמדים. לך תגיד לאבא, שהוא חבר שלך, או בעל תפקיד בכיר, שהבן שלו מאוד מוכשר. הוא יכול להיות רופא, מדען, חוקר, עו"ד או כל מקצוע מכובד אחר - אבל הוא אינו מתאים להיות נהג אוטובוס... היה מאוד לא נעים. אבל אני שמח לומר שעמדנו בלחצים, שהיו לעיתים מאוד כבדים, אבל לא היינו מוכנים להתפשר. היו כאלה ששומרים לנו טינה עד היום", אומרים רוני ודני.

ועל איזה אוטובוסים לימדו המורים הוותיקים נהיגה?

היחיד מבין חבורת מורי הנהיגה שלנו שהספיק ללמד נהיגה על אוטובוס בעל תיבת הילוכים ידנית הוא יוסי. כל האחרים הם בני דור הליילנדים והלאה - החל מהליילנד דגם מארק 1 ועד למרצדסים 303 ו-405. הליילנדים היו עם תיבות הילוכים חצי אוטומטיות: היו הילוכים אבל בלי קלץ'. זה היה חידוש מרענן, שהקל על הכשרת הנהגים – אומר יוסי. אחר כך הגיעו המרצדסים האוטומטיים לחלוטין והמחשבים קובעים לאיזה הילוך תשולב התיבה".