מאת: בני ברק ואלון לזובסקי
"אסור לנו להסתפק בחיים תחת הסיסמה של "דו קיום" בין יהודים וערבים. אנו צריכים לסגל לעצמנו אורח חיים של "שיתוף מלא" בין יהודים לערבים, ואת "המודל" הזה אפשר וצריך לבוא וללמוד מאגד", זוהי המסקנה של מפגש משותף לנהגים יהודים וערבים, שיזמה מערכת "דרייברנט" בסניף רמלוד, הממוקם בחניון אחיסמך, בעקבות המהומות שפרצו בלוד.
המפגש נערך במשרדו של מנהל הסניף, משה בניתה. הוזמנו אליו שני נהגים ערבים (מוסלמים) שעובדים בסניף, חאדר עאשור ומוחמד שראיעה שניהם תושבי לוד, ושני נהגים יהודים, יצחק שאתי ויוחנן צור, גם הם תושבי לוד שמתגוררים בשכונת גני אביב, שכונה שסבלה מאוד בתקופת גל הפרעות.
אז נקדים ונאמר, זה לא שיש הסכמה מלאה בין המרואיינים שלנו, לגבי הסיבות בגינן פרצו המהומות. אבל גם היהודים וגם המוסלמים מודים שהופתעו ממה שארע, והם תמימי דעים ומסכימים שמה שקרה - אסור היה שיקרה. ההוכחה לכך שאפשר גם אחרת היא האחווה והשיתוף בין הנהגים היהודים והערבים בסניף גם בימי המהומות. ומי שזוכה למחאות רבות על יצירת האווירה המשפחתית הזו בסניף, שנמשכה גם בעת המהומות, הוא משה בניתה שמנהל את הסניף מאז 2013.
"הסניף שלנו מעסיק כיום 107 עובדים והוא מתפעל 76 אוטובוסים. 16 מבין העובדים שלנו הם מוסלמים, 3 נוצרים והשאר יהודים. במתחם שלנו פועל גם מוסך גדול (שאינו כפוף לסניף) ומועסקים בו 36 עובדים מהם 4 הם בני המגזר הערבי" פותח בניתה את המפגש.
שרות לסניפי גוש דן ותגבור קווי חרדים.
"עברנו 3 הפרטות שפגעו קשות בסניף שלנו שהעסיק בשיאו 220 עובדים והיו בו 170 אוטובוסים. ההפרטות האלה חייבו אותנו לשנות את אופי העבודה ובעצם הפכנו אותנו מסניף שמפעיל שרותי תחבורה בלוד ורמלה לסניף שנותן שירותים לסניפים אחרים באזור גוש דן, דוגמת תפעול קווי תחבורה עירוניים ופרבריים בראשון לציון, רחובות, פתח תקווה, תל אביב וחולון. בנוסף, אנו מתגברים את תפעולם של קווי החרדים, בעיקר בסופי שבוע, דוגמת קו 402 מבני ברק לירושלים וקווים נוספים הפועלים לישובים בערים אחרות בהן יש ריכוז גדול של אוכלוסייה חרדית כמו, ערד וקריית אתא.
בתקופת הקורונה, כאשר בסניף רחובות פגעה מגפת הקורונה בצורה קשה וכל הנהלת הסניף היתה בסגר, סייענו רבות לסניף להמשיך ולהעניק שירותים לנוסעיו. בלי הסיוע שסניף רחובות קיבל מאתנו הוא לא יכול היה להמשיך במתן שרות מלא לנוסעיו", אומר בניתה.
"בסניף שלנו היו מאז ומתמיד יחסי אחווה בין העובדים בני כל הדתות. אנחנו סניף קטן יחסית, ולכן הצלחנו ליצור כאן אווירה משפחתית, שלא נפגמה גם בתקופה שבלוד היו מהומות ומעשי ונדליזם. כל האירועים האלה התנהלו מחוץ לסניף.
אנחנו הצלחנו לשמור על אווירה משפחתית בסניף. הנהגנו בסניף קוד התנהגות שלפיו גם אם יש חילוקי דעות בין העובדים - וזה טבעי שלא כולם חושבים בצורה אחידה ולא מוכרחים להסכים בכל – הם נשארים מחוץ לסניף. בסניף כולנו אחים", מסביר מנהל הסניף.
על האווירה המיוחדת הזו מעיד הסיפור הבא: "ברמדאן ארגנו ארוחת ערב משותפת ליהודים ולעובדים המוסלמים, לשבירת הצום. היינו כ-25 איש. זה היה ביום השני למבצע "שומר החומות". מיד בתום הארוחה, בשעה 9 בערב, לאחר שסיימנו לאכול את הקינוח, נשמעה באזור אזעקה. יחד רצנו, יהודים וערבים, למרחב המוגן. ללמדך שאין הבדל בינינו ויש לנו גורל משותף, שמחייב אותנו לחיות יחד, בטוב וברע. לפחות אפשרו לנו לסיים את הקינוח...", אומר בניתה בחיוך.
אווירת האיבה בעיר לוד - לא עברה את מחסום הכניסה למתחם אחיסמך
המהומות וההתפרעויות, שהעיר לוד הייתה, שלא בטובתה, המובילה בהם, חייבה את הסניף לשנות מסלול נסיעתם של קווים שעברו בלוד, מחשש לפגיעה באוטובוסים ובנוסעים. נהגים, יהודים וערבים כאחד, חששו לעבוד בקווים שעברו בשכונות הבעייתיות בעיר לוד. היו גם נהגים, משני המגזרים שחששו בימי המהומות להגיע לעבודה. "אבל לשמחתי מערכת היחסים המשפחתית בין היהודים והערבים בסניף – לא נפגמה. האיבה בין יהודים וערבים שפקדה את העיר נבלמה במחסום הכניסה למתחם אחיסמך. כאן אנו חשים כשותפי גורל לתוצאות של מה שארע.
שמחתי לראות שהצלחנו להשאיר מחוץ לסניף את הוויכוח של מי אשם במה שקרה ומה גרם לכך. אנו מתכננים יום טיול משותף לכל העובדים בסוף יוני וכבר עכשיו (ראשית יוני – המועד שבו נערך הראיון הזה) נרשמו לטיול גם יהודים וגם ערבים. זה המקום להזכיר שבעבר ערכנו סיור בפולין, במחנות ההשמדה, והשתתפו בו עובדים ערבים לצד יהודים. ואם תרצו הוכחה נוספת לאווירה הטובה בין יהודים לערבים: בבחירות הקרובות לוועד הארצי מתמודד עובד ערבי מהסניף שלנו וכולנו מחזיקים לו אצבעות", אומר בניתה.
ומה בפיהם של העובדים?
חאדר עאשור: סניף ללא אפליות
חאדר עאשור בן ה-25 הצטרף לסניף לוד לפני שנה וחצי. הוא בוגר המכללה של אגד להכשרת נהגים. לפני בואו לאגד עבד במספר מקומות, בין היתר כמלגזן באסם ואיש מכירות בחנות של נייקי בצומת ביל"ו. "
מי שהביא אותי לאגד היה אחי האני. הוא עובד כבר 10 שנים באגד ומאוד מרוצה. הוא "טחן" לי בראש כל הזמן לבוא לאגד. אמר לי שזה מקום עבודה מצוין. בסוף השתכנעתי ונרשמתי למכללה של אגד. ברגע שהודיעו לי שהתקבלתי פרשתי מאסם והגעתי לאגד, ואני צריך להודות לאחי. הוא צדק. הגעתי לסניף כנהג חדש ונקלטתי בזרועות פתוחות. לא חשתי בשום אפליה או יחס שונה בגלל שאני ערבי. בתקופת הרמדאן הייתה בנו התחשבות מלאה. כולם הלכו לקראתנו. סידור העבודה הותאם לאילוצים שלנו כמוסלמים. אני חייב לומר שמהרגע הראשון שהגעתי לכאן ונפגשתי עם משה, הרגשתי שרוח האחווה והשיתוף שהוא הנהיג מאפיינת את כל העובדים.
לבקשתי, אני עובד בעיקר בלילה. לא פשוט לעבוד בקווי לילה. במקרים רבים מגיעים הנוסעים "מתודלקים באלכוהול" וצריך לדעת איך להתייחס אליהם. לשמחתי, הצלחתי ליצור עם הנוסעים שפה משותפת, ולא היו לי "תאקלים". גם העובדה שאני ערבי לא יצרה מתיחות עם הנוסעים. אם יודעים לכבד את הנוסעים, הם מחזירים באותו יחס. נכון שיש מקרים קיצוניים של תקיפות נהגים, אבל לשמחתי אני לא נתקלתי בזה.
חאדר רואה את עתידו באגד. הוא מנסה לשכנע גם חברים אחרים בני המגזר להצטרף לאגד. "אני מספר להם על היחס והתנאים. יש קצת חששות, אבל אני בטוח שאצליח לשכנע כמה מהם לבוא לאגד. אני נותן להם כדוגמה את אחי שכבר 10 שנים נמצא כאן ומאוד מרוצה".
חאדר מודה שבימי המהומות בלוד הוא פחד. "העדפתי לא לצאת מהבית ולא הגעתי גם לעבודה. זה היה מפחיד. אווירת הלינץ' הזו, שנגרמה בעיקר על ידי כנופיות שהגיעו מחוץ לעיר, יצרה אווירת פחד שמעולם לא הייתה לפני כן בעיר. אני שמח שבסניף הצלחנו לשמור על מערכת יחסים אחרת, של שותפות ואחווה, ואומר זאת שוב: למנהל הסניף שלנו יש חלק גדול ביצירת האווירה הזו".
מוחמד שראיעה: סניף שהוא משפחה חמה
מוחמד שראיעה מבוגר יותר מחאדר, הוא בן 33, אבל הצטרף לאגד רק השנה, בחודש ינואר. גם הוא בוגר המכללה של אגד. קודם לכן שימש כנהג משאית לחלוקת מוצרי בשר בחברת "ברקת". "זו עבודה קשה והתנאים של הנהגים ממש לא מי יודע מה. לא אהבתי את העבודה הזאת ב"ברקת", הוא אומר.
"יום אחד שוחחתי על חוסר שביעות הרצון שלי עם אחד הנהגים בחברה. הוא יצר לי קשר עם בנו, שעובד בסניף אגד ברחובות, והוא זה שהמליץ לי להצטרף לאגד. נרשמתי למכללה וכתושב לוד הצטרפתי עם קבלת הרישיון לסניף הזה. ההבדל בין שני מקומות העבודה מדהים. אני אמנם רק חצי שנה באגד, אבל מהיום הראשון שהגעתי התקבלתי באהדה וזכיתי לתמיכה וסיוע מכל מי שפניתי אליו.
כל מה שהבטיח לי מנהל הסניף משה בניתה התגשם. הסניף הזה פשוט משפחה חמה.יצחק שאתי: למרות הפרעות - בסניף נשארנו משפחה
יצחק שאתי המבוגר שבחבורה (55) עובד באגד מזה 8 שנים. הוא עבד במשך 20 שנה כנהג מונית ב"מוניות ראשון". "כשהתחילו להפעיל את ה"רב קו" ירד היקף העבודה במוניות ואז חבר הציע לי לעבור לאגד. כנהג מונית, ההכשרה שלי במכללה הייתה קצרה וכתושב לוד (גני אביב) שובצתי לסניף לוד.
הפרעות בלוד הכניסו אותי לשוק. במיוחד אחרי שהכרתי את הנהגים הערבים שעובדים אתנו בסניף. היינו כמו משפחה, והנה פתאום העולם מתהפך. לשמחתי הרבה, מה שקרה בלוד לא הקרין על היחסים בסניף. נשארנו משפחה.
במסגרת העבודה שלי נהגתי בקו 490 שעובר במסלול נסיעתו בעוטף עזה. כשחזרתי בשלום מאחת הנסיעות שלי בתקופת מבצע "שומר החומות", כאשר מסביבי ירו טילים והיו יירוטים, שמחתי להגיע ל"שקט" היחסי בלוד. ידעתי שיש אזעקות, אבל הרבה יותר רגוע מאשר בעוטף עזה.
אבל כשנכנסתי ללוד קיבלתי שוק. מסביבי היו מכוניות שרופות ואווירה של מלחמה, וכל זאת בעיר בה אני מתגורר. על הכבישים שרפו צמיגים ופחי זבל, וחסמו את הכבישים. איכשהו הצלחתי להגיע לחניון ורציתי להגיע הביתה, אבל אמרו לי שקבלן ההסעות ביטל את ההסעות מהסניף לבתי הנהגים. אף נהג לא היה מוכן להיכנס לעיר כולל נהגים ערבים, ואני מבין אותם לחלוטין. בלית ברירה נשארתי לישון בסניף. למחרת, הגעתי הביתה והחלטתי שעד שהעניינים לא נרגעים אני לא חוזר לעבודה. נשארתי בבית שלושה ימים.
חששתי שמה שקורה בעיר ישפיע גם על מערכת היחסים בסניף, אבל מהר מאוד התברר לי שמרקם היחסים בסניף זה, שמשה בניתה טיפח במשך שנים, לא נפגע. הרגשנו, הנהגים היהודים והנהגים הערבים גם יחד, שותפים לגורל. שום מתיחות ושום איבה. להפך - כולנו היינו שותפים לדעה שמה שקרה אסור היה שיקרה וכי היו מי שחיממו את האווירה מטעמים שהיו מאוד זרים לכולנו. אני שמח שהוכחנו בסניף שאפשר גם אחרת" אומר יצחק.
יוחנן צור: בעיר - להטו הרוחות ובהסעה הביתה התחבאתי מתחת למושב... בסניף - נמשכה החברות בין יהודים וערבים כאילו כלום לא קורה מסביב...
יוחנן צור (54), הצטרף לאגד לפני 5 שנים. זה סיבוב שני שלו באגד. הוא עבד באגד בין השנים 1992-1994 בסניף תל אביב. לאחר שעזב, עבד בענף המוניות ולאחר מכן שימש כנהג אוטובוס בחברות תחבורה ציבורית שונות. לפני 5 שנים החליט לחזור לאגד ונקלט בה בקלות. מאחר שהוא תושב גני אביב - הוא שובץ בסניף לוד.
על אירועי לוד הוא מספר:
"חזרתי מחופשה ושובצתי לנסיעה בקו אשקלון. מבצע "שומר החומות" כבר היה בעיצומו. הכבישים היו ריקים. כשחזרתי החניתי את האוטובוס בחניון, והמתנתי לנהג ההסעות שייקח אותי הביתה. בחניון התבשרנו שאין הסעות בגלל המהומות בעיר וחסימת הרחובות. לפתע, הופיע נהג הסעות ערבי, ששמו פארס, ואמר לי שהוא יסיע אותי הביתה. עליתי ל"ספרינטר" שלו ויצאנו לדרך. מסלול הנסיעה עבר דרך שכונת הרכבת, שגם בימים כתיקונם לא כיף גדול לעבור שם. פארס, שהבחין בחסימות הכביש, הורה לי להתקפל ולזחול אל מתחת לאחד המושבים. בכל מחסום כזה עצרו אותנו ושאלו את פארס אם הוא לבד. הוא השיב בחיוב. הציצו לתוך הרכב, ומאחר שאני התחבאתי ולא גילו אותי, אפשרו לו לעבור. אין לי ספק שאני חייב את חיי לפארס. אם הפורעים היו מגלים אותי, אין לי ספק שלא הייתי יוצא חי מהנסיעה הזו...זה היה פחד איימים. הגעתי הביתה רועד מפחד. בימים הבאים הייתי עדיין בטראומה של פחד. לא הגעתי לעבודה.
אחרי כמה ימים חזרתי לעבודה. התברר שלא הייתי היחיד שלא הגיע לעבודה. גם נהגים ערבים חששו לצאת מהבית שמא יפגשו בפורעים יהודים ויהיו קורבן ללינץ'. אבל בסניף שלנו - הכל היה כרגיל. כאילו אנו חיים בבועה, מנותקים מכל מה שקורה בחוץ, עובדים יחד ויושבים יחד - יהודים וערבים - בחדר הנהגים ומדברים על ענייני דיומא של הקמת הממשלה, ומנסים להבין יחד מה באמת קורה בחוץ".
"הצדדים איבדו שליטה. אלה לא תושבי לוד שגרמו למהומות הללו. היו גורמים שהגיעו מחוץ לעיר וליבו את האש. מצב כזה לא קרה אף פעם בעיר" - מתערב מוחמד בשיחה. "אני חושב שצריכים לקחת דוגמה מהדרך שבה מנהל הסניף שלנו משה, את מערכת היחסים בין יהודים וערבים. הוא ההוכחה שעם מנהיגות נכונה אפשר לחיות באחווה ושיתוף".
"אני חושב שחלק גדול האשמה נעוץ בהתנהגות של ראשי הערים", אומר יוחנן. למה ברמלה השכנה המהומות שכחו אחרי יום? כי ראש העיר דאג לכך שלעיר לא יוכלו להיכנס גורמים מבחוץ שהגיעו כדי להתסיס את האווירה. גם ביפו ראש העיר רון חולדאי ניהל שיחות עם ההנהגה המקומית והעניינים נרגעו. רק בלוד זה נמשך, כי לא נוצרה הדברות בין ראש העיר לבין ההנהגה הדתית-מוסלמית ולא מנעו כניסת מסיתים משני הצדדים. בסך הכל, רוב האנשים הם נורמטיביים. יש קומץ בשני הצדדים שמנסה לחמם ובו צריך לטפל".
כל ארבעת בני שיחתנו משוכנעים שהחיים יחזרו למסלולם הרגיל תוך זמן קצר. הזמן הוא הרופא הטוב ביותר, כמו גם ההבנה שאנו צריכים לחיות זה לצד זה, אומר חאדר. "אני גר ליד המסגד בלוד. כשהבחנתי שמעלים את בית הכנסת הסמוך באש מיהרתי לרדת כדי לכבות את האש. כשהגעתי, כבר היו במקום שכנים ערבים שעסקו בכיבוי השריפה. הם גינו את המעשה. בסך הכל, רוב התושבים מעוניינים בשקט ובדו -קיום, אבל בכל מקום יש אנשים טובים ויש רעים - הבעיה היא שגם אם הרעים הם מיעוט הם הבולטים".
"אנחנו גאים לעבוד בסניף הזה שמנוהל על ידי משה בניתה - שהצליח ליצור אצלנו אווירה משפחתית של שיתוף מלא וזכויות שוות בין בני כל הדתות - מסכמים ארבעה העובדים. אנו ממליצים להנהגה המקומית להגיע לסניף שלנו וללמוד איך עושים זאת".
משה בניתה מנהל סניף רמלה לוד: יצר אווירה משפחתית בסניף שהוכיחה את עצמה
משה בניתה (61) שמנהל את סניף רמלוד זו השנה השמינית (מאז 2013), התחיל את דרכו באגד בשנת 1988 כנהג בסניף לוד. במהלך שנות עבודתו הוא מילא מספר תפקידים בסניף ובהם סדרן ורכז. לאחר מכן עבר לריכוז 100 ובשנת 2013 חזר לסניף שבינתיים אוחד עם סניף רמלה ומאז הוא עומד בראשו. הוא מתגורר בבית אריה, נשוי לליאת ואב ל-5.
בניתה קיבל את ניהול הסניף אחרי 3 הפרטות שהסניף עבר, ובמהלכן הוצאה ממנו מרבית פעילות הליבה. "בשיאו העסיק הסניף למעלה מ-220 נהגים והיו בו 170 אוטובוסים, מחציתם עירוניים ומחציתם בינעירוניים. כיום מעסיק הסניף 107 עובדים מהם 18 מוסלמים, 3 נוצרים והשאר יהודים. תחת פיקודו 76 אוטובוסים 37 עירוניים (וולוו) ו-39 בינעירוניים (מרצדס, יוטונג ודאף).
ההפרטות שעבר הסניף הפכו אותו בעיקר לסניף שנותן שירותים לסניפים אחרים באשכול גוש דן ובהם סניפי ראשון לציון, רחובות, חולון ותל אביב, וכן מתגבר קווי חרדים, בעיקר בסופי שבוע. "שינוי אופי הפעילות שלנו מחייב אותנו כל הזמן לחשוב מחוץ לקופסה" - אמר לנו בניתה בראיון קודם שערכנו אתו בסוף שנת 2015.
אחד הפתרונות שנמצאו אז, על מנת לשמר את הרווחיות היה ניצול החניון הגדול שעומד לרשותו באחיסמך - שם ממוקם הסניף, ואשר התרוקן מחלק מהאוטובוסים של אגד – והשכרתו לאוטובוסים של חברת "קווים" שמפעילה את שרותי התח"צ בלוד וכן לחברת "אגד תעבורה".
סניף רמלוד עשה לעצמו שם כאחד הסניפים הכי משפחתיים באגד שהצליח ליצור מרקם יחסים ייחודי בין העובדים היהודים והערבים. "אנו משאירים את המחלוקות מחוץ למקום העבודה, ומטפחים את שיתוף הפעולה, השיוויון, ההתחשבות והעזרה הדדית בין כל עובדי הסניף, הן בסידורי העבודה והן באירועי תרבות וטיולים משותפים. כל זה מסייע לנו בגיוס עובדים. בניגוד לעבר, אז סבלנו ממחוסר חמור בנהגים, אנחנו יכולים כיום להיות סלקטיביים בבחירת המועמדים. זה מוכיח את עצמו בירידה במספר התאונות, והתלונות נגד נהגים"- אומר בניתה. אנו מקיימים ישיבות של צוות התנועה אחת לשבועיים ומטפלים בכל הבעיות שצצות.
משה בניתה אומר שאחד הגורמים שסייעו לסניף לשרוד את ההפרטות ולהמשיך לפעול במתכונת של נותן שירותים היה שינוי מבנה הפעילות של אגד: מפעילות של אזורים – כאשר כל אזור התנהג כחברה עצמאית נפרדת - למבנה של אשכולות - עם ערבות הדדית של כל אשכול כלפי האחרים, כך שכולם רואים את טובת אגד לנגד עיניהם ונרתמים לסייע ולהסתייע האחד בשני.
ארז לבחר, סגן מנהל אגף התח"צ: היכולת ליצור אווירה מחבקת ומשפחתית
"סניף רמלוד הוא חלק מאשכול גוש דן, שמאפשר לנו להגדיל את כמות העבודה של האשכול באמצעות העברת משימות לביצועו של הסניף. אני מתכוון למתן שירותים לסניפים אחרים באשכול ולתגבור קווי החרדים בסופי שבוע. במקביל, אנו מצפים ממנו לפתח קווי שירות חדשים ולהרחיב את פעילותו. קוד ההצלחה של הסניף המיוחד הזה הוא ביכולת ליצור אווירה מחבקת ומשפחתית. נהגים מגיעים לכאן, לעיתים על חשבון זמנם הפנוי, סתם כדי לשבת בחברותא ולשוחח אלה עם אלה, יהודים עם ערבים, דתיים עם חילוניים. כולם משפחה אחת.
התדמית הזו שיצר לעצמו הסניף מסייעת לנו בגיוס וקליטה של עובדים צעירים. אנו נמצאים בנקודת זמן של חילופי דורות, כשוותיקים פורשים ויש צורך למלא את השורות בצעירים, והאווירה המיוחדת של הסניף הזה בניהולו של משה בניתה מסייעת מאוד בקליטה. ראוי לציין גם את שיתוף הפעולה ההדוק בין מנהל הסניף משה בניתה לבין מנהל המוסך מאיר משיח, שיתוף פעולה שתורם מאוד למוניטין החיובי של מתחם אחיסמך וביכולתו להוות מקור משיכה לעובדים חדשים.