מאת עידן יגודה
תעודת זהות
שם: מכרם אל חורי
גיל: 54
ותק באגד: 4 שנים
השתייכות: לסניף נווה שאנן
תפקיד: נהג בקווי לילה 200,16,15
מצב משפחתי: נשוי לריטה ואב לג'ונתן וג'ק
מגורים: טירת הכרמל
עוד משהו... בן העדה הנוצרית, יליד לבנון ושרת כקצין צד"ל עד שנת 2000
"אני שמח ומודה לכם במערכת "דרייבר" של שהחלטתם לפרסם את הסיפור האישי שלי בביטאון של אגד"- כך פותח מכרם אל חורי את הפגישה בינינו בסניף חוף הכרמל בחיפה.
ואכן - סיפור אישי מרתק של איש שהחליט לקשור את גורלו עם ישראל. סיפור חיים שיכול לספק חומר מקורי לספר מתח או סרט הוליוודי מרתק.
"נולדתי כבן העדה הנוצרית בעיירה מארג' עיון בלבנון" – מתחיל איש שיחי לפרוש את סיפור חייו. שם גדלתי ושם העברתי את ילדותי בנוף הפסטורלי של הלבנון. ביליתי שעות וימים בשטחים החקלאיים היפים של האזור. מבעד לחלון ביתנו אפשר היה להבחין בשטחה של מדינת ישראל. הכל התנהל על מי מנוחות ואנו כמשפחה חיינו את חיינו בשלווה.
ואז, בהיותי בן 13 פרצה מלחמת הדת בלבנון שכולם מכירים כמלחמת האזרחים שעיקרה בקונפליקט שהיה בין הפלסטינים והאסלאם לבין הנוצרים. תוך זמן קצר התהפכו היוצרות באזור השלו הזה. הכפרים הנוצריים נקלעו לסיטואציה מאוד מורכבת והמתח בין הפלגים השונים הגיע לשיאו" – מספר מכרם, ואני חש בהתרגשות שאוחזת בו שהוא משחזר, שנים רבות אחרי את מה שעבר עליו אז. ע
וצמת האירועים צרובה עדיין בזיכרון ונוגעת במקומות הכי אישיים. "כל האזור מסביב למארג' עיון היה בעיקרו פלסטיני בשליטת ארגון אש"פ ומנהיגו המיתולוגי יאסר ערפאת. ארגוני הטרור הפלשתינים יצרו באזור מציאות חיים חדשה ואנחנו חיינו תחת המתקפות הבלתי פוסקות שלהם", מוסיף מכרם.
פרצה קטנה בגדר...
"הקשר המיוחד עם מדינת ישראל התחיל דרך פרצה קטנה בגדר הביטחון, סמוך לגדר הטובה במטולה- פרצה שאפשרה לנו לקבל מישראל סיוע הומניטרי שהיה בהתחלה מאוד טכני וממוקד ובהמשך גם העברת פצועים שלנו לטיפול בבתי החולים בתוך שטח ישראל, ממשיך מכרם בסיפורו. "הקשר הזה עם ישראל וגורמי הביטחון הלך והתהדק במרוצת השנים ונוצרו ידיות וחיבה הדדית בין הצדדים. בשלב מסוים כשגברו המתקפות נגדנו הוחלט לחלק לנו כלי נשק כדי שנוכל להגן על עצמנו ועל משפחותינו וכדי שנמנע שארגוני הטרור לא יוכלו להגיע סמוך לגדר הגבול.
כאן בעצם נזרעו הזרעים להקמת צבא לבנון החופשית בפיקודו של מייג'ור סעד חדאד שהיה מייסדו של צבא לבנון החופשית והפך ברבות הימים לצבא דרום לבנון ובן ברית עם מדינת ישראל.
ההכשרה בבסיסי צה"ל וטנק T54 שהפך להיות הרכב הצמוד שלי
כשהגעתי לגיל - הייתי כבר 15-16 נחשבתי כבר ללוחם מיומן בצבא לבנון החופשית בעל שליטה במספר לא מבוטל של כלי נשק. בצבא לבנון החופשית התקבלה אז ההחלטה לשלוח אותנו הלוחמים לאימונים רציניים יותר בבסיסי צה"ל בישראל.
אני זוכר שנשלחתי לבסיס של צה"ל בימית שבסיני, לאחר מכן הגעתי לקורס תותחנות בבסיס שבטה בנגב וגם ליצחק להכשרת טנקים במסגרת חיל השריון. הוכשרתי כנהג טנק מדגם T54 ומהר מאוד כשחזרנו הביתה ללבנון הטנק הזה הפך להיות הרכב הצמוד שלי. במסגרת המשפחתית הרחבה היו לנו בכפר הרבה טנקים שהגנו עליו מפני ארגוני הטרור הפלסטינים.
בשנת 1984 יצאתי שוב לישראל והפעם לבה"ד 1 במצפה רמון לקורס קציני צד"ל וכשחזרתי ללבנון השתלבתי בשדרת הפיקוד של צד"ל. במהלך השרות הצבאי הארוך נפצעתי שלוש פעמים ועד לפינוי כוחות צה"ל מלבנון בשנת 2000 הייתי קצין צד"ל פעיל ושותף מלא לביטחון מדינת ישראל בגבולה הצפוני ואני גאה על כך. אני גר בישראל כבר 18 שנה, מאז יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ואוהב את המדינה שעליה הגנתי ב"חיים הקודמים" שלי בלבנון.
בישראל התחלתי לעבוד כמאבטח ביחידה לאבטחה בתחבורה הציבורית שפורקה במהלך השנים וכיוון שהייתי בקשר קרוב עם כל הנהגים, הם עשו לי את החיבורים הדרושים וכך התחלתי את הקריירה כנהג בחברת "אגד תיור ונופש".
אני אבא לשני בנים מקסימים ג'ונתן וג'ק ואשתי ריטה עובדת במנזר "הלב הקדוש" פה בחיפה ועושה שם עבודת קודש בטיפול מסור בילדים נכים בעלי מוגבלויות.
ספטמבר 2000: החיים משתנים מקצה לקצה
"כל נער יכול לספר היום על יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000 אבל אני הייתי שם וחוויתי את האירוע המשמעותי הזה בתולדות מדינת ישראל. מדובר באירוע שאת השלכותיו על המדינה אנו חשים גם היום, בכל היבטי החיים"- אומר מכרם, ואני חש את הכאב הפנימי המלווה את נימת דבריו. "האמן לי שמדובר באירוע טראומטי. אנחנו מדברים על תקופה שבה בני גנץ היה מפקד היק"ל (יחידת קישור ללבנון), גבי אשכנזי היה אלוף פיקוד הצפון, שאול מופז היה הרמטכ"ל ואהוד ברק כיהן כראש הממשלה שקיבל והוביל את ההחלטה המפתיעה בפינוי צה"ל מלבנון.
כששה חודשים לפני היציאה מלבנון חנכנו יחד עם כוחות צה"ל אנדרטה בתלחס שזה כפר בלבנון (ליד מארג' עיון). האנדרטה תוכננה על ידי האדריכלים אמנון ויעקב רכטר ביוזמה של אורי לוברני. אגב היא נהרסה על ידי חיזבאללה יום לאחר פינוי כוחות צה"ל מלבנון והוקמה מחדש בשטח ישראל - ליד מטולה רק בשנת 2017)...
אלוף הפיקוד הבטיח כי צה"ל לא יעזוב את צד"ל ומחויב שכל פגז שיורד על אחד הכפרים שלנו, דינו כאילו ונורה על קריית שמונה. האמירה הזו כמובן יצרה ציפייה שהכזיבה, אומר מכרם בכאב. בזמן הזה בדיוק הגנרל אנטואן לאחד שהיה מפקד צד"ל טס לצרפת לביקור עבודה רשמי ואנחנו שדרת הפיקוד והקצונה הבכירה לא יכולנו לדמיין לעצמנו שממשלת ישראל וצה"ל יפתיעו ותחל הנסיגה המהירה מאדמת לבנון.
"חשנו נבגדים", משחזר מכרם את אותם ימים נוראים של אנשי צד"ל. "הייתה הרגשת כאוס. נותרנו מובכים ובעיקר חשופים למעשי נקמה של חיזבאללה. בשטח נוצר תוהו ובוהו. זה גרם לכולנו אנשי צד"ל נאמני צה"ל וישראל להרגשה נוראית והיינו חייבים לקבל החלטות בזמן קצר, אם להישאר בלבנון או לעזוב הכל ולסגת לתוך שטח מדינת ישראל עם כוחות צה"ל. באותו היום רק בסמוך לשעה 20:00 בערב קיבלתי החלטה אישית והחלטתי לצעוד לעבר מדינת ישראל ולהשאיר בשלב הזה את המשפחה מאחור בתקווה לאיחוד מהיר.
בוקר טוב נהריה
כאמור משפחתי נותרה בלבנון בבית שבמארג' עיון. ואז הסתבר לי כי בשעה 03:00 לפנות בוקר היה פיצוץ מבוקר של בונקר תחמושת בסמוך לבית המשפחה והבית שלי בלבנון קרס. משפחתי ניצלה רק בנס. לאחר יממה לא פשוטה הגעתי עייף ומותש לכפר הנופש באכזיב בסמוך לנהריה, שם רוכזו אנשי צד"ל שהגיעו לארץ בעקבות הפינוי. הלב של כולנו היה עם המשפחות שנשארו מאחור נתונות לחסדי ארגוני הטרור שפשטו על השטח במהירות שיא.
חשבתי על אשתי ריטה ושני בני שנותרו מאחור. אני לא מאחל לאף אדם להרגיש את מה שאני הרגשתי אז. צריך להבין שצה"ל יצא מצד ימין וארגון חיזבאללה נכנס מצד שמאל ודאג לארגן חפלה גדולה (סעודה גדולה) בכדי שאף אחד לא יתבלבל וכולם יבינו מי השריף החדש לאחר נסיגת צה"ל...
אנשי החיזבאללה התחילו להיכנס לבתים שהשארנו מאחור, בזזו רכוש והיכו את הנשים וזה ממש קרע משפחות שלמות. החיים השתנו בין לילה ולא היה ספק שאני הולך לעשות הכל בכדי להוציא את המשפחה מלבנון ולהביא אותם למדינת ישראל.
אשתי ושני הבנים הוברחו בתחבולות לקפריסין: המשפחה כאילו ויצאה "לחופשה בקפריסין" ובאמצעות הקונסוליה הישראלית, לאחר תלאות רבות הוטסו לישראל עם דרכונים לבנונים נכנסו לישראל וכך התאחדנו כולנו".
הבן של מכרם, ג'ונתן, שהצטרף לראיון מספר כי בהתחלה הם לא זיהו את אבא שהשמין והפסיק לעשן. "כולנו גרנו אתו באכזיב ואחר כך עברנו לחיפה. וכל השאר היסטוריה"... המשפחה הפכה למשפחה ישראלית לכל דבר, כולם למדו עברית. הבנים למדו בבתי ספר טובים בעיר ושרתו את המדינה. הבן הגדול, ג'ק שרת במשטרת ישראל והבן הצעיר ג'ונתן עשה שירות לאומי משמעותי. "אנחנו היום משפחה ישראלית הכי נורמלית שיש. אנחנו גרים בטירת הכרמל ואני עובד באגד וגאה מאוד במקום עבודתי. אגד זה הבית שלי. זה המקום שממנו אני מתפרנס וממנו הייתי רוצה לצאת לגמלאות. יש לי המון חברים טובים פה בסניף ובחיפה וכולם מכבדים אותי.
אני אדם ששומר על החוק והמשמעת ועל כך יעידו הממונים עלי. אני בעיקר אוהב לעבוד בקווי הלילה של חיפה והקריות. אז הכל יותר רגוע וכייפי"- אומר מכרם. אבל מיד מוסיף: "ברור שיש געגוע ללבנון שלפני המלחמה אבל לחיים יש דינמיקה משלהם. אנחנו קהילת יוצאי צד"ל בישראל, בני העם הלבנוני מאוד מגובשים, נפגשים באירועים והפכנו להיות ישראלים לכל דבר. תרשום שגם מתחתנים רק בתוך העדה"....
ג'ונתן מוביל הסברה ישראלית בכל מקום בעולם
ג'ונתן, בנו של מכרם הצטרף לראיון לבקשת אביו עם אב. למכרם היה חשוב שנשמע גם את סיפורו. אבא מכרם מאוד גאה בבן. ג'ונתן בן 26, הוא סטודנט לתואר ראשון במכללת הגליל המערבי. אבל במקביל ללימודיו הוא עוסק בהסברה בינלאומית לטובת האינטרסים של מדינת ישראל. הוא נפגש עם סטודנטים בקמפוסים ברחבי העולם, מסביר על ישראל והצרכים הביטחוניים והמדיניים שלה תוך שהוא מטבל את הדברים בסיפור האישי שלו ושל משפחתו כלבנונים ומה מדינת ישראל עשתה בשבילם בתקופות הקשות ביותר.
הוא נתקל גם במבטים זועפים ובאנשי ארגון ה-BDS הידוע לשמצה ועדיין מסתכל לכולם "בלבן של העיניים" ושומר על האינטרסים של ישראל. ציוני לכל דבר. הוא גם מתחזק דף בפייסבוק -דף המדבר בעד עצמו שם ניתן להתרשם מפועלו הרם לטובת מדינת ישראל והרצאותיו באנגלית, ערבית ועברית בעולם הגדול.
כמו אביו, גם ג'ונתן גאה באגד- מקום עבודתו של אביו. "אבא כבר 4 שנים באגד וממש מבסוט"- אומר ג'ונתן. הוא עזב את לבנון בגיל שאפשר לו לשאת עמו את זיכרונות הילדות מלבנון: את השנים היפות של אבא בצד"ל וגם את התקופה הארוכה והקשה של אחרי הנסיגה והגעגועים לאב בישראל עד לאיחוד המשפחה.
מהזווית האישית של מנהל סניף נווה שאנן - שרון שושלב
שרון שושלב מנהל סניף נווה שאנן שבו מועסק מכרם: מכרם אל-חורי הוא נהג מקצועי מאוד מקובל ומוערך בסניף. הוא שותף מלא לכל הפעילות של הסניף. מקובל על חבריו ושותף מלא לביצוע מטלות הסניף, בדגש על עבודתו בקווי הלילה.
כשהוא הגיע לסניף ראיתי שפניו מוכרים לי. ואז תוך כדי השיחה, כשסיפר לי שהוא איש צד"ל- נפל לי האסימון: שירתתי בצבא ביחידית יק"ל ויצא לי להיפגש עם קצינים מצד"ל. אחד מהם היה מכרם, שהיה לבוש אז במדי קצין של צד"ל וניראה מרשים מאוד. המפגש המחודש אתו היה מעין סגירת מעגל. מאוד שמחתי שאחרי הסיוע שקיבלנו מאנשי צד"ל והפיקוד הבכיר שלהם שמכרם היה חלק ממנו, בלבנון - אני יכול עכשיו להשיב לו חלק מהחוב המוסרי כשאני קולט אותו לעבודה אצלי בסניף.
אני רוצה לאחל למכרם ולבני משפחתו עוד שנים ארוכות וטובות של אושר ועבודה מוצלחת בכל המסגרות ובאגד ואעשה הכך שירגיש אצלנו ממש בבית. הוא יותר מראוי לכך.