מאת עידן יגודה
במדינת ישראל חיים כ- 1.4 מיליון בני אדם המוגדרים כבעלי מוגבלויות מכל הסוגים. הם מהווים כמעט חמישית מאוכלוסיית המדינה. כדי לאפשר לבעלי המוגבלויות להשתלב בחברה חוקקה מדינת ישראל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות על מנת לאפשר להם להשתלב בחברה, בשוק העבודה הדיור, והקהילה ולקדם השתתפות שוויונית בכל תחומי החיים על מנת לאפשר להם לחיות את חייהם בעצמאות מרבית ובכבוד , תוך מיצוי מלוא יכולתם.
בשנים האחרונות נושא קידום בעלי המוגבלויות והשתלבותם במסגרות ובמקומות עבודה צבר תאוצה וניכרת מגמה של קליטת עובדים בעלי מוגבלות אצל מעסיקים, מהגדולים במשק, כשווים בין שווים במצבת כח האדם המקצועי של הארגון.
חברת החשמל כדוגמא העמידה פרויקט מיוחד שגובה בתכנית חומש במטרה לקדם ולסייע לקליטתם של בעלי מוגבלויות ועמידה ביעד של 3% עובדים עם מוגבלות בחברה. בספטמבר 2014 חתם שר הכלכלה דאז, נפתלי בנט על צו הרחבה לעידוד והגברת התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, לפי חוק הסכמים קיבוציים.
מה אומר חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות?חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 בא להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים ולתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים, באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו. פרק ו' החוק מורה על הקמת נציבות לשיווין זכויות שתפקידיה יכללו בין היתר:
- קידום עקרונות היסוד של חוק זה.
- קידום שוויון ומניעת אפליה של אנשים עם מוגבלות.
- עידוד השתלבותם והשתתפותם הפעילה של אנשים עם מוגבלות בחברה.
אדם עם מוגבלות מוגדר בחוק כאדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. החוק קובע כי זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות. בנוסף מגדיר החוק את זכותו של אדם עם מוגבלות לקבל החלטות הנוגעות לחייו, ומעודד העדפה מתקנת לאנשים עם מוגבלויות.
בתחום התעסוקה החוק קובע כי אסור להפלות אדם בגלל מוגבלותו בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה ובקידום בעבודה, ובלבד שהוא כשיר לתפקיד. על מקום העבודה לבצע התאמות לעובד (למשל בציוד, בהכשרה ובשעות העבודה) כל עוד לא יוטל בכך על המעביד נטל בלתי סביר.
עדכונים נוספים לחוק קובעים כי יש חובה להנגיש מבנים ותשתיות כך שגם בעלי מוגבלויות יוכלו לעשות בהם שימוש, ומוטלת חובה על מעביד המעסיק מעל 25 עובדים לפעול לקידום ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיו על ידי העדפת העסקתם וקידומם של בעלי מוגבלויות הכשירים לתפקיד וכן להתאים את מקום העבודה שעות העבודה ומבדקי הקבלה – לטובת בעלי המוגבלות. על המעסיק הוטל נטל ההוכחה כי לא ביצע הפליה אסורה בשל מוגבלות בתביעה של דורש עבודה או עובד, אם דורש העבודה או העובד הוכיחו כי מתקיימים בהם התנאים והכישורים הנדרשים לעבודה, והעובד הוכיח כי לא היתה סיבה לפטרו.
בעלי המוגבלויות – מטובי העובדים באגד
ואיך אנחנו באגד כארגון מוביל בתחבורה הציבורית בישראל פועלים בתחום החשוב כל כך? יצאנו לשטח כדי ללמוד ולהבין את הבעייתיות של קליטתם בעבודה של בעלי המוגבלויות וחזרנו מופתעים: לא רק שאין לעובדים הללו בעיה להיקלט בעבודה- אלא שלדברי הממונים עליהם הם נמנים על טובי העובדים במחלקות ובאגפים שבהם הם נקלטו. "הם מעולם לא אפשרו למגבלה להפריע לשגרת עבודתם", אומרים הממונים בסיפוק רב.
אכן, אגד כארגון מוביל בתחום התחבורה הציבורית המעסיק מספר גדול של בעלי מוגבלויות בכל התפקידים ובכל אזורי הארץ, יכול להתגאות בשילובם וטיפוחם בתוך הארגון וממשיך לעשות הכל בכדי לקדם את נושא העסקת בעלי המוגבלויות כשווים בין שווים שתורמים רבות לאינטרסים של הארגון. ומה אומרים העובדים?
נפתלי אוגלבו: העבודה באגד שיפרה את מצב בריאותי
תפקיד: פקיד שרות במחלקת האבדות במרכזית חוף הכרמל
גיל: 38
וותק באגד: 10 שנים
בן חבר: גמלאי, רפי אוגלבו שכיהן כחבר הנהלת אגד
מגורים: טירת הכרמל
מצב משפחתי: רווק
הסיפור האישי
"אתחיל בכך שאני מאוד אוהב את אגד. אני בן של חבר ובבית גדלנו וחיינו את אגד. עוד משחר ילדותי למדתי להעריך היטב את המעמד המקצועי, הפרנסה, החברות עם אנשי הצוות והסניף וכמובן את האמון שאגד נתנה בי כשנקלטתי בעבודה באגודה. תודה מיוחדת אני רוצה לומר למנהל האישי שלי, יעקב מימון שאני חב לו תודה גדולה על התמיכה ללא סייג לכל אורך הדרך גם בתקופות שהיו עבורי לא פשוטות בכלל.
נולדתי בשנת 1980 כבן בכור וכפג בביה"ח רוטשילד בחיפה. מיד עם לידתי נתגלתה אצלי בעיה רפואית חמורה של ניקוז נוזלים ופרכוסים. צינורית ניקוז הנוזלים הייתה סתומה ופגועה והתקינו לי צינורית מלאכותית. הסימפטומים הרפואיים לתופעה: כאבי ראש ופרכוסים בעיקר ובכל פעם שאני מקבל התקף יש צורך מידי להגיע לביה"ח רמב"ם. עברתי מספר רב של ניתוחים בחיי (לא יכול לזכור כמה) וזה גרם גם לפגיעה במערכת המוטורית שלי.
לפני 9 שנים הייתה לי תקופה מאוד לא טובה ואושפזתי למשך מספר חודשים בטיפול נמרץ. הרופא שטיפל בי במסירות משך 30 שנה פחד ליידע את הורי מה הסיכונים כשכרוכים בניתוח שהייתי צריך לעבור...בסופו של דבר ניתוח הצליח, אבל נאלצתי לעבור שני ניתוחים נוספים וקשים מאוד בכדי לייצב אותי. בשנים האחרונות דווקא חל שיפור ניכר במצבי הרפואי ואני משייך את זה לעבודה באגד. פעמיים בשנה באופן קבוע אני חייב להגיע לבדיקות בביה"ח ופה אגד מאוד מתחשב בי ומוכיח שאכן באגד יש חברים ויש מי שדואג ותומך בשעת הצורך. בקיצור יש על מי לסמוך.
לעבודה במחלקת האבדות עם קו 45
בכל בוקר אני מתעורר מוקדם ורק מחכה לצאת מהבית ולהעלות עם קו 45 מטירת הכרמל למקום עבודתי במחלקת האבדות בחוף הכרמל. אני עובד מהשעה 07:00 בבוקר עד 15:45 בצהריים בכל יום ונהנה מכל רגע שאני נותן שירות ומצליח להשיב ללקוחות של אגד את מה שאיבדו.
מאחר שגדלתי בבית שכולו אגד אני מאוד מזוהה עם הארגון והנהגים. מחלקת האבדות שבה אני עובד היא עבורי בית שני. כילד הצטרפתי לנסיעות של אבא בקווים העירוניים בחיפה, וזו היתה החממה שלי והפינה הכי בטוחה בחיי. תמיד רציתי לעבוד כמו אבא באגד, וכיוון שכל המשפחה ממילא מגויסת לשיפור מצבי הבריאותי, אז אבא רפי רצה שתהיה לי מסגרת מקצועית תומכת של סדר יום ופרנסה ובהיותו מנהל סניף חוף הכרמל דאג שיקלטו אותי לעבודה במחלקת האבדות ואני כמובן מודה לו מכל ליבי על כך שידע מה טוב בשבילי.
בהתחלה השתייכתי לחברת שמירה שביצעה עבודות עבור אגד ובמשך הזמן נקלטתי כעובד אגד מן המניין וכשווה בין שווים", מספר נפתלי בגאווה ובהתרגשות. "במחלקת האבדות שבה אני עובד הקדשתי זמן כדי ללמוד כל פרט ופרט והיום אני יודע לעשות הכל: רישום במחשב, איתור, אחסנה, תיעוד וכל מה שצריך בכדי להשיב את האבדה לבעליה. זו תחושת סיפוק אדירה. אנשים באים ואומרים תודה וזה תמיד עושה לי טוב. ללבוש את החולצה הכחולה, לשבת בחדר האוכל עם הנהגים החברים שלי וליהנות מכל מה שיש לאגד להציע לי, על אף המוגבלות - זה לא דבר מובן מאילו ואני גאה על כך", מוסיף נפתלי.
50.000 ₪ במזוודה
"אני רוצה לשתף אותך בסיפור שבו הייתי מעורב: נוסע נרדם ושכח באוטובוס מזוודה עם 50.000 ₪ שזה היה כמעט כל עולמו. הוא התקשר למרכז שרות הלקוחות ל- 2800* פתח קריאה והפכנו ממש עולמות בכדי לסייע לו. ואכן הצלחנו לסגור מעגל והמזוודה הגיעה אלינו למחלקה. הנוסע הופיע אצלנו עם פרחים וחיוכים. אתה מבין שהחזרתם לי את החיוך לפנים, אמר לי. המקרה הזה זכה גם לסיקור נרחב בתקשורת. זוהי הוכחה למקצועיות שלנו וליכולת לטפל בצורה יעילה ומקצועיות בכל ענייני הכבודה של הנוסעים באוטובוסים של אגד בקווי הצפון.
העבודה באגד כמשפרת בריאות
אמרתי לך כבר שאני סובל מבעיות רפואיות מורכבות. אבל מתברר שבכל מדד רפואי שנבחן- העבודה באגד וסדר היום המקצועי שלי, שיפרו בצורה ניכרת את המצב הרפואי שלי. העובדה שאני יכול לבצע כל דבר שמטילים עלי הוסיפה לי המון לביטחון העצמי שלי, וליכולת ליטול על עצמי אחריות לבצע דברים לא רק במקום העבודה. פעם נוספת אני חייב תודות לארגון שלנו שיודע להיות סובלני ולהכיל אנשים כמוני ולטפח אותם", הוא אומר מבלי להסתיר את התרגשותו.
את דבריו של נפתלי מחזק מנהל מחלקת האבדות בצפון יעקב מימון. הוא מכיר מקרוב ומלווה את סיפורו האישי של העובד שלו שנים רבות וגאה על ההתקדמות והשיפור שחלו בנפתלי מאז החל לעבוד במחלקה. "נפתלי יודע להתנהל לבד בכל המטלות המקצועיות של המחלקה"- אומר יעקב, ומוסיף בבת שחוק: "נפתלי כבר חושק בכיסא המנהל כשאני אצא לגמלאות אתמוך בכך"...
גם רפי אוגלבו אביו של נפתלי, שהתקשר למחלקה תוך כדי הראיון ל"דרייבר" לוודא שהכל בסדר - מודה לאגד כארגון על כך שקלט את בנו לתוכו ומתייחס אילו כשווה בין שווים ולראייה מציג את השיפור החיובי שחל בנפתלי במהלך עבודתו.
בריאות!
איתמר זמיר: החלום: לנהוג אוטובוס בקו 33
תפקיד: קופאי נהגים וגזבר סניף הר נוף בירושלים
גיל: 34
וותק באגד: 10 שנים
בן חבר: גמלאי, אליהו זמיר מסניף שער שכם
מגורים: גבעת זאב
מצב משפחתי: רווק
הסיפור האישי
"אגד זה הבית השני שלי ומקום עבודה שאני גאה בו מאוד", אומר לי איתמר זמיר כשהגעתי לראיין אותו במהלך משמרתו כקופאי הנהגים בסניף הר נוף. "נולדתי בירושלים בשנת 1984 וגדלתי בבית ירושלמי של אבא חבר אגד ובסביבה שכולה הייתה אגד כדרך חיים. ולכן כבר בילדותי בגיל 9 ידעתי שהייעוד שלי זה לעבוד באגד ואכן הגשמתי את זה. כילד, נהגתי לצייר על המחברות שלי את הסמל הישן של אגד וכל קופסת נעליים הייתה הופכת אצלי לדגם של אוטובוס.
כשאבא אליהו פרש לגמלאות בשנת 1994, היה ברור שאני אמשיך את דרכו באגד על אף המגבלה הרפואית שיש לי ושמעולם לא נתתי לה להפריע לי...
כשהייתי בן כמה חודשים קיבלתי את זריקת הפוליו הידועה בטיפת החלב ומאז העניינים הסתבכו והתחילו הבעיות מספר איתמר. זה מתאפיין בעיקר בבעיות מוטוריות ברגל, ביד ובעין כשההגדרה הרפואית היא: מחלת הפוליו.
זה אמנם לא נעים, אבל אפשר לחיות עם זה ואפילו לתפקד טוב", הוא מצהיר נמרצות.
"כשהתבגרתי, התעקשתי להתגייס לצה"ל ועשיתי שרות מקוצר למתנדבים במסגרת פיקוד העורף ופיקוד המרכז. השרות הצבאי היה אחת התחנות המשמעותיות בחיי ואגד הוא המשך ישיר לכך", הוא אומר.
החלום לנהוג אוטובוס של אגד עדיין לא התגשם
"היה לי מאוד ברור שעם כל החיבור שלי לאגד ולמרות המגבלה הרפואית, אני אעשה הכל בכדי להוציא רישיון נהיגה לאוטובוס ואכן הוצאתי. רק ש... איתמר עוצר לפתע את רצף סיפורו. אני מפציר בו להמשיך. "רק שהרישיון הזה לא מאגד הוא מספר לי. למדתי באופן פרטי וזה סוג של אכזבה....
לאחר השחרור עבדתי כמאבטח חמוש בחברת אבטחה אבל מאוד בער לי להיכנס לעבוד באגד. לאחר שעברתי טסט והוצאתי את הרישיון בחברה פרטית ידעתי שאצטרך לעבור תהליך דומה במסגרת אגד והחלום היה ועדיין נשאר בגדר חלום. פניתי לאגד בירושלים והתשובה שקיבלתי "הרישיון הזה שהוצאת מחוץ לאגד, לא שווה ומצטערים שנהג באגד לא תוכל להיות עקב המוגבלות". התאכזבתי והערכתי את התשובה הכנה באותה מידה וחיפשתי מוצא.
כחלופה לנהג, נקלטתי לעבודה במודיעין של אגד בירושלים ולאחר מכן כקופאי קהל בתחנה המרכזית והאמת היה לי מאוד כייף והתחברתי לעבודה.
התודות לרונן חליפה ואודי בן משה
צברתי וותק ומעמד ואז בשנת 2016 שמעתי שהקופאי המיתולוגי של סניף הר נוף אמור לצאת לגמלא, נדלקתי על הרעיון להחליפו והתקשרתי בעניין לאודי בן משה שהיה מנהל כח אדם שהבטיח לשקול את הנושא ולשתף את רונן חליפה שהיה מנהל האזור. הסברתי לשניהם מדוע אני רוצה את התפקיד ושיוכלו לסמוך עלי ואכן תוך פרק זמן קצר רונן ואודי השיבו לי תשובה חיובית שהתפקיד שלי ונתנו בי על אף המגבלה הרפואית אמון מוחלט. אני מעריך וגאה בהם לכל אורך הדרך על ההחלטה הנכונה שקיבלו. לראייה אני אפילו שומר בתוך הטלפון הנייד שלי את ההודעה על אישור המינוי שלי. לא אמחק אותה לעולם.
היום, אני חלק אינטגרלי ממשפחת סניף הר נוף ואוהב לעבוד ולשרת את הנהגים החברים שלי ועם צוות התנועה הסניפי. לפני כשנתיים מנהל הסניף עוזי רחמים ניסה להניע מחדש את נושא הסמכת רישיון הנהיגה שלי באגד. לצערי עדיין יש עם זה קושי, אבל אני לא מתייאש ועדיין מאמין שבסוף אגשים גם את החלום הזה: לנהוג כנהג אוטובוס בקו 33 אז אדע שהגשמתי את החלום הגדול שלי. אתה תראה שעוד תעשה כתבה על זה" אומר לי איתמר ומאוד, מאוד בטוח בעצמו.
ולנו אין אלא לאחל לו שיצליח להגשים את חלומו!!
זכיתי. זכיתי. זכיתי.
זכיתי להתקבל לעבודה באגד - ארגון שיודע לקחת חלק מרכזי ופעיל של העסקת בעלי מוגבלויות ולנתב כל אחד למקום המקצועי המתאים ביותר עבורו. לראיה - אני כבר 10 שנים באגודה, התקדמתי, התמקצעתי וזכיתי לאמון מצד ההנהלה. אני מתפרנס מצוין מאגד וחי חיים מלאים מכל הבחינות.
כמי שמכיר את נושא בעלי המוגבלוי
ות מקרוב אני מציע לחברות גדולות להגיע לאגד וללמוד איך אפשר בארגון גדול כזה לסייע לבעלי מוגבלות להשתלב בארגון לחזק את הביטחון שלהם ולהפוך אותם לאנשים עצמאיים, יוצרים ומפרנסים ולחזק את תחושת השייכות שלהם למקום העבודה ולחברה כולה ובמקרה שלי- למשפחת אגד הגדולה.
קובי בילו: יש תמורה לתמיכה
תפקיד: פקיד הנהלת חשבונות במחלקת הספקים באזור
גיל: 48
וותק: 28 שנים באגד
בן חבר: גמלאי, יוסף בילו מסניף חולון
מגורים: בת-ים
מצב משפחתי: רווק
הסיפור האישי
"אני בעל הסמכה בהנהלת חשבונות מסוג 3 ואגד עבורי זה מקור הפרנסה והלחם שלי. זה בית לכל דבר והמחלקה שבה אני עובד היא משפחה עבורי. נקודה. כולם פה דואגים אחד לשני ואני מאוד קרוב לכל העובדים. קשה לתאר ולהסביר עד כמה הקשר ביננו חברי ואישי. כמו כל בני החברים - גם אני גדלתי בבית שכולו אגד עם אבא חבר אגד וגם גיסי אשר מכלוף ז"ל היה חבר. זה בית שדיברו ונשמו בו רק אגד וזו בעצם הסיבה שאני כאן", מסביר קובי בגאווה.
"נולדתי עם בעיית מוגבלות קלה ברגל והיה לי גיד מרכזי שנקרע יחד עם הגדילה הטבעית שלי. נאלצתי לעבור שני ניתוחים אורתופדיים והיום ברוך השם למדתי לחיות ולהתנהל עם מה שיש באופן שכמעט ואינו מפריע לי לשגרת היום יום. בילדותי המגבלה הרפואית הפריעה לי. ההליכה שלי היתה שונה והילדים, באופן טבעי לא היו מוכנים לקבל את השונה והיו לועגים לי ומקניטים אותי.
אבל מאז גדלתי ובגרתי ואני מצהיר בפניך שבכל מקום אני שווה בין שווים וגם כבר סלחתי מזמן. ב-18 השנים האחרונות חזרתי בתשובה וזה ממלא את חיי באופן מעשי מעבר לשעות העבודה באגד. אני אדם מאוד מאמין ולאחרונה קיבלתי חיזוק מרב גדול שקרוב אלי שאמר שכך בורא עולם ברא אותי וצריך לקבל את העובדה שאני בעל מוגבלות באהבה. כך אני מרגיש ופועל.
הרצון העז להיות חבר אגד
כיוון שסיפרתי לך שגדלתי בבית שכולו אגד, אך טבעי הוא שהחלום שלי היה להיכנס לחברות באגודה על אף המגבלה שלי. אבל מה לעשות שאי אפשר להתעלם ממצב מולד ויחד עם העובדה שלא שרתתי בצה"ל הייתה בעיה בזמנו להוציא רישיון נהיגה לאוטובוס. עד היום אני חושב שזו גישה מוטעית כי אגד הפסידה חבר ונהג מצויין. אבל היום אני במקום אחר שכולו טוב ומאוד מרוצה מהעבודה במחלקת הספקים.
במחלקה אנחנו בסך הכל שני עובדים, אני ואנג"לה חברתי, שעובדים תחת ניהולו של מוטי אלירן מנהל המחלקה. אני עוסק בכל הנושאים המקצועיים: סחורות, ספקים וסגירת מעגל משלוחי יבוא. מתמחרים את הפריטים יחד עם המחסן ומחלקת הרכש, משלמים לספקים בחו"ל ובכלל כל תהליך יבוא החלפים באגודה עובר דרכנו. זו בעיקר עבודה עם הראש ולא עם הגוף, אבל האמן לי שלמרות המגבלה, גם כשצריך להרים קרטונים למשאית הגנזך אני הראשון לבצע.
החיים מחוץ לעבודה והמסר האישי שלי
קודם כל צריך להעריך את אגד על מה שהיא יודעת לעשות כארגון למען בעלי המוגבלויות. אני למשל יכול לעשות מעבר לשעות העבודה הכל וזה אומר ספורט ומטקות על חוף הים ואופניים והכל. המסר שלי שאין להיתפס לייאוש לעולם ותמיד לשאוף קדימה. למרות המגבלות אני חי חיים עשירים ומלאים ותומך בהורי המבוגרים כדרכי בכיבוד הורים.
אגד תמיד ידעה לאפשר פעולה גם לבעלי מוגבלויות קשים ממני וזו ההזדמנות להזכיר את חברתי חווה מזרחי שהייתה בעלת נכות 100% ועבדה שנים במחלקת הרכש בחצי משרה. אגד רק הרוויחה ממנה וזו ההוכחה הטובה ביותר שלנו כארגון מוביל וסובלני לבעלי מוגבלויות וקוצר את הפירות של התפוקה המקצועית שהוא מקבל מהם. אני מאחל לכולנו בשנתה השבעים של המדינה שנדע להתמודד עם האתגרים שבפתחנו ולהמשיך לשמור על הבית והמשפחה שלנו. משפחת אגד.
אברהם מוסטל: מעולם לא השתמשתי במוגבלות כדי לזכות בהקלות
תפקיד: חבר אגד, נהג בסניף שרון צפוני
גיל: 57
וותק: 35 שנים באגד
בן חבר: גמלאי, דוד מוסטל מסניף פרדס חנה
מגורים: פרדס חנה
מצב משפחתי: גרוש ואב לשניים (בר ורותם)
הסיפור האישי
את אברהם מוסטל פגשתי באוטובוס שלו בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. נהג אוטובוס גאה בחברותו באגד. מעיד על עצמו שהוא "שריד מדור הטייגרים"... האוטובוס שלו מטופח ומוסטל מספר שהוא מאוד אוהב את עבודתו בקו מפרדס חנה לתל אביב וחזרה. "שתי נסיעות כאלה בכל יום", הוא אומר לי. "אגד בשבילי זה בית, משפחה וחברים. כואב לי מה שעובר על אגד בשנים האחרונות. לצערי הדברים קצת השתנו אבל אני עדיין אופטימי ומקווה לבשורות טובות למשפחה הזו, משפחת אגד".
המוגבלות שלו מאוד מורכבת. הוא נושא אותה על גופו מאז התאונה ההיא כשהיה בכיתה יא", בן 17 בסך הכל
"נפצעתי בשנת 1978 בתאונת דרכים קשה כשרכבתי על האופנוע שלי בתוך פרדס חנה. רכב שלא ציית לתמרור עצור נכנס בי והעיף אותו מהאופנוע. גם הקסדה עפה מראשי למרחק רב. נפצעתי קשה. עפתי על שפת המדרכה והאופנוע נזרק עלי, מחץ אותי וריסק לי את רגל שמאל. רק כשהגעתי לבית החולים הילל יפה הסתבר שגם הגולגולת מלאה בשברים. אמי שעבדה כאחות בביה"ח טיפלה בי במסירות רבה.
התברר שנגרם לי שטף דם גדול שהתברר בתום בדיקה כדימום חוץ מוחי. שכבתי כמעט חודש מחוסר הכרה בבית החולים רמב"ם בחיפה לשם הועברתי. בהמשך עברתי ניתוח לשחזור העצם ברגל. שטף הדם המוחי לחץ והשפיע על האזור המוטורי בגוף ורק כשהתעוררתי הסתבר שאני משותק בפלג הגוף הימני.
השיקום היה ארוך. שהיתי 3 חודשים בביה"ח לוינשטיין ברעננה יצאתי משם בהליכה זהירה עם מגבלות בתנועות רגל ימין ויד ימין – מגבלות שאני סוחב עמי עד היום. יד ימין שלי חלשה יותר וקטנה יותר הוא מספר לי.
כשהגיע זמן הגיוס – סירבו לגייס אותי. קיבלתי פרופיל 21. אבל התעקשתי להתגייס ולהעלות פרופיל. ואכן הצלחתי לעלות פרופיל ל-45 ולהתגייס לצה"ל. את השרות הצבאי עשיתי במשטרה הצבאית החוקרת בקסטינה. במהלך השרות שוב התעקשתי להעלות פרופיל רפואי והצלחתי להעלות אותו ל- 87. זה היה סמוך לשחרור והייתי מלא סיפוק.
ממשכורת של 5,000 לירות בגן שמואל לשכר של 20,000 לירות באגד
הגוף התחזק מעט, הטראומה מהתאונה הקשה שכחה וגם הצבא כבר הסתיים. ומה עושים אז? "החלטתי לעבוד בעסקי המסחר שבגן שמואל במטרה להרוויח כסף ולתכנן את העתיד. יום אחד תוך כדי העבודה אבא שלי, דוד, בא אלי, דיברנו על החיים והוא שאל אותי כמה כסף אני מרוויח בעסקים פה? צחקתי מהשאלה ואמרתי לו בגיחוך שאני מרוויח טוב משהו כמו 5,000 לירות לחודש. אז אבא לא חשב פעמיים ואמר לי יופי! בוא לאגד! שם תרוויח 20,000 לירות בדיוק כמוני וכל השאר היסטוריה.
הרגע הזה בהחלט גרם לי לסדר מחדש את המחשבות בראש. והתחלתי בתהליך כניסה לאגד ועל אף המוגבלות שלי, הכל עבר חלק ואף פעם זה לא הפריע לי. בשנת 1983 נקלטתי לעבודה כחבר אגד בסניף פרדס חנה ההיסטורי. אני רוצה להגיד לך שמעולם לא השתמשתי במשך כל השנים באגד או בחיי , במוגבלות שלי בכדי שיעשו לי הנחות אלא להיפך.
שוב עולה על האופנוע
אני מרגיש ותמיד הרגשתי כשווה בין שווים. אני גאה באגד כמקום עבודה שיודע להכיל גם מקרים יוצאים מן הכלל וברוך השם יש דוגמאות רבות לכך. בעלי מוגבלויות אמנם מושכים טיפה יותר תשומת לב מהרגיל, אבל כשאתה מתנהג באופן מקצועי ושגרתי ועושה הכל כמו כולם, אף אחד לא באמת מסתכל לך על הרגל או היד וגם תשומת הלב הזו נעלמת.
אני אשמח לדעת שבאגד ממשיכים לקדם את הנושא החשוב הזה ומפרגן על הכתבה החשובה שאתם עושים בנושא.
ועוד משהו...אני חייב להזכיר את התודה הענקית שמגיעה לאבא שלי, כאשר חודשיים בלבד לאחר ששוחררתי מבית החולים השיקומי לווינשטיין, הוא דאג שאעלה ישר שוב על האופנוע שליווה אותי עוד שנים רבות אחר כך בחיי.
אבא מיוחד יש לי. סעו בזהירות ובבטחה!