שייקביץ' היה אחד מנהגי השיירות שהותקפו במלחמת הקוממיות ליד נבי דניאל - מה שהותיר בו חותם עמוק על תרומתה של אגד לבניין הארץ. הפוליטיזציה הפנימית שפשטה באגד ופגעה במירקם החברתי - הביאה את אבא להחלטה שהוא מיצה את עצמו באגד וצריך לפרוש בגיל 40 – מספר בנו ומוסיף: "אגד עמדה תמיד במרכז ההוויה והשיחות בבית וכל זיכרונות הילדות שלי שזורים באוטובוסים שלה - תמיד יהיה לאגד מקום חם בליבי". צריך לאפשר לאגד להמשיך ולהוביל את התחבורה הציבורית בארץ", הוא מוסיף.
מי אתה אליעזר שייקביץ'?
שנת לידה: 1917 באוקראינה
משפחה: נישא לחוה לבית ז'יכלינסקי. לזוג נולדו שני ילדים, נחמן ואיילת
עלה לישראל: ינואר 1934
שנות החברות באגד: 1934-1953
תפקידים: שליח באגד חבילות, נהג, איש משק, סדרן תנועה, מנהל סניף ירושלים, חבר הנהלת אגד, חבר מזכירות האגודה ומנהל אזור ירושלים.
שירות בצה"ל: חיל החימוש והאספקה והשתחרר בדרגת סרן.
השכלה: תיכונית.
שליטה בשפות: חמש שפות: עברית, אידיש, אנגלית, ערבית ופולנית.
פעילות ציבורית: חבר בלשכת המסחר בירושלים, באגודת ידידי האוניברסיטה הפתוחה, פעיל בקהילת הראל ובימק"א.
ועוד משהו... נהג אוטובוסים משוריינים בשיירות פורצות הדרך לירושלים
משפחת שייקביץ' הייתה ועודנה משפחה ירושלמית ענפה שרבים מבניה היו חברי אגד. אליעזר ז"ל שנולד בשנת 1917 (היה אמור להיות היום בן 100) היה הוותיק והבכיר מבין בני המשפחה והגיע לתפקיד הבכיר ביותר שניתן היה להגיע אליו באזור ירושלים.
הבן, חבר הכנסת נחמן שי מספר כי מלבד אביו, אליעזר היה גם דודו, דוד יצחק שייקביץ' ושלושת בניו עמנואל, שעיה וצביקה היו חברי האגודה. בהמשך הצטרף לאגד בן משפחה נוסף – חתנו של דוד יצחק (שגם שמו היה דוד) והוא עבד במשך שנים רבות במוסך אגד הישן בתל אביב. "בקיצור", מסכם נחמן שי "היינו משפחה אגדית" בכל רמ"ח אברינו .כולם עבדו באגד".
וממשיך נחמן ומספר: "אבא עלה לארץ מאוקרינה בגיל 16 עם המשפחה והיה הצעיר מבין ארבעה אחים. שאר המשפחה שנשארה מאחור - נספתה בשואה. אבא שחיפש עבודה כדי לסייע בפרנסת המשפחה החל לעבוד כנער שליח רכוב על אופניים, באגד חבילות בירושלים. הוא נער חרוץ מאוד ועבד קשה כדי לסייע לפרנסת המשפחה. זו היתה תחילת דרכו באגד שהייתה אז בשיא תפארתה. הוא החליט כבר אז שאת עתידו יקשור באגד ובמסגרת הזו התחיל לבנות את חייו המקצועיים. אבא נכנס לחברות באגודה עם כל הנשמה וכל מה שתחייב מכך. במשך שנים אהב וחי את הקואופרטיב שהיה בעיניו לא רק מקום עבודה אלא גם סמל להגשמת החזון הציוני ובניית המדינה.
במשך השנים תוך שהוא צובר ותק וניסיון, החל אליעזר להתבלט גם בכישורי האחרים כושר ארגון ומנהיגות. הוא החל להתקדם בסולם הדרגות והתפקידים: עובד משק, הנהלת תנועה, מנהל סניף בינעירוני בירושלים ועד להיותו חבר הנהלה, חבר מזכירות אגד ומנהל אזור ירושלים."
נחמן נזכר כי משחר ילדותו נחשב אביו למנהיג מקומי ואהוב. "אני זוכר שכילד אחותי איילה ואני גדלנו לא רק כילדיהם של חוה ואליעזר שייקביץ' אלא כ"ילדי אגד" על כל המשתמע מכך. השתתפנו בקייטנות אגד, באירועים הגדולים והיינו מגיעים לבקר את אבא במשרד שלו שהיה ממוקם באמצע רחוב יפו במרכז העיר. זה היה בניין ישן עם עמודים גדולים שניצב בפינת הרחובות קינג ג'ורג' ויפו. אני זוכר שהייתה תחנה עם מגרש גדול של אוטובוסים בסמוך. החברים של אבא היו לוקחים אותנו לנסיעות בתוך העיר. זה היה כיף שילדים אחרים חברים שלנו לא יכלו להתנסות בו. אז היה לנו במה להשוויץ. גם כשהיינו נוסעים לבדנו למשפחה באשקלון - היינו עולים לאוטובוס ואבא היה מציג לנו את הנהג והיה אומר שהוא סומך עליו שיסיע אותנו מירושלים לאשקלון לדודה שלנו. כך היינו מעבירים חופשות אצל המשפחה האשקלונית. הכל בסופו של דבר סבב סביב אגד.
"אגד זו דרך חיים"- הסביר לנו אבא. להיות חבר בקואופרטיב היה חלום שהיתה בו הגשמה של חזון עם המון משמעות וציונות".
אגד הייתה תחנה חשובה במסלול החיים
"גרנו בשכונת "מקור " ולמדנו בביה"ס "בית חינוך", מספר הבן נחמן. מועדון הספורט היה "הפועל ירושלים" ותנועת הנוער הייתה "הנוער העובד". בראייה לאחור כשאני מנתח את התהליכים אני מבין יותר ויותר שהמסלול שאבא הוביל בו את המשפחה היה סוציאליסטי. נחשבנו לבני המעמד הבינוני עם אוריינטציה ברורה למפא"י ההיסטורית. אגד היה חלק חשוב במסלול הזה.
אבא האמין כל חייו בעבודה קשה כחלק מבניין הארץ. מבחינתו לאוטובוסים של אגד שהגיעו לכל נקודה בארץ הייתה חשיבות עליונה במפעל הציוני. הוא סיפר לנו כילדים על התקופה בה נהג באוטובוסים הממוגנים של השיירות שעשו דרכם מגוש עציון לירושלים ויכולת להרגיש שלכל דבר יש משמעות בעיניו. הוא היה מספר שהשיירות הממוגנות שיצאו מנבי דניאל הם אלה שפתחו את העיר הנצורה וחידשו את האספקה לעיר.
אבא היה מעורב מאוד גם כאיש ציבור בירושלים והרחיב את פעילותו ההתנדבותית גם למערכות כלכליות ומסחריות ולקהילה הרפורמית וברבות הימים זכה להוקרה ציבורית כשעוטר בתואר יקיר ירושלים. היה זה היום המאושר בחייו. גם כשאבא עסק בפעילות ציבורית - הוא לא שכח את אגד שתמיד הייתה במרכז השיח אצלנו בבית. איני יכול לשכוח עד היום את הוויכוחים סביב שאלת האיחוד של אגד עם המקשר.
אז מה הפלא שילד שיונק מגירסא דינקותא את את אגד ואת האוטובוסים שלה - אינו יכול להשתחרר מכך גם כיום? כבן חבר יש לי פינה חמה בלב לכל מה שקשור לאגד מאז ועד היום ואני ממשיך לעקוב אחרי מה שקורה באגד ובתחום התחבורה הציבורית בישראל", אומר ח"כ נחמן שי.
הפריצה לעיר הנצורה
אחד הסיפורים שלאורם גדל והתחנך נחמן הוא סיפור השיירות - פורצי הדרך לירושלים שבהן נטל אביו, אליעזר, חלק פעיל. זה סיפור רווי דם וכאב – דמם וכאבם של הפצועים והנופלים בדרך לירושלים הנצורה. בביטאון אגד משנת 1949 (הסבא רבא של "דרייבר" אם תרצו..) סיכם חבר הנהלת אגד בירושלים אליעזר שייקביץ' את עמידת הסניף במערכה והקדיש את מאמרו לזכר הקורבנות הקדושים: חיים רובוביץ, יעקב אניאס, מנחם מדמוני ורחמים מרסקי. וכך הוא כתב:
"ההתקפות הרצחניות בדרכים הבליטו מיד את התפקיד האחראי שהוטל עלינו במערכה על קיום התחבורה החיונית עם שאר חלקי הארץ. יחד עם כוחות המגן השקענו מאמצים על אנושיים ואיבדנו אנשים וכלי רכב כדי לקיים את הקשר בין תל אביב לירושלים וסביבתה. התנועה הרגילה הופסקה. נסענו בשיירות של אוטובוסים לא ממוגנים בעוברנו ישובים ערביים, אשר יושביהם התקיפו אותנו באבנים ובירי, החל באבו-כביר ועד ליפתא בואכה ירושלימה. שלטון המנדט לא הגיש כל עזרה לקיום התחבורה במאורעות 1936-1939 ולאחר הפסקה קצרה בתנועה החלה עבודה קדחתנית לשריין אוטובוסים. בתחילה לא היו לנו הניסיון הקרבי והידע הטכני. השתמשנו בפלדה בלתי מתאימה ולאחר שנכשל השריון החלקי, שריינו את האוטובוסים החדשים והחזקים ביותר שריון מלא. ציידנו את הנהגים בנשק להגנה עצמית והצמדנו שני נהגים לכל אוטובוס. ביצוע הנסיעות, קצרות וארוכות חולק בין החברים לפי התור. פגזים נפלו בתחנה המרכזית בירושלים ונשרפו כליל שלושה אוטובוסים ובתקופה שהיה מחסור באוטובוסים משוריינים נשלחו לתל אביב אוטובוסים רגילים שכוסו "שריון" של מזוודות.. החברים מסניף תל אביב היו רתוקים לעיתים בירושלים הנתונה במצור לרגל ההפסקה בתנועה והם סבלו כפליים מאתנו בהיותם מנותקים ממשפחותיהם. הגורל המשותף של החברים בזמן המצור גיבש וליכד אותנו ואני מאחל לעצמנו לשמור על נכס זה גם בזמן שלום"...
הפרישה מהאגודה והקמת העסק לחלקי חילוף למכוניות
"בהתקרבו לגיל 40, ולאחר שכיהן כבר בתפקידי מפתח באגד- חבר מזכירות ומנהל אזור ירושלים - התחיל אליעזר לחשוב על היום שאחרי. 19 שנות חברות באגודה שהיו כרוכות בעבודה מאומצת -החלו לתת את אותותיהם באבא", מספר הבן נחמן. "היה קשה לו להתמודד עם הפוליטיזציה הפנימית שפשטה באגד ולדעתו פגעה במירקם החברתי של האגודה. אמא, שהבחינה מה זה עושה לו ואיך זה שוחק אותו לחצה עליו לפרוש.
אבא היה מנהיג מקומי ואהוב אבל ההתעסקות הפוליטית יום ולילה שחקה אותו. חברים היו מגיעים הביתה ללא סוף ובשעות לא מקובלות ודרשו טיפול מהיר בעניינם. שעות העבודה התארכו מאוד ואבא שהיה עתיר כישרונות ויכולות הבין שהוא מיצה את עצמו באגד. בלחצה של אמא הוא התחיל לחשוב קדימה. לחשב מסלול מחדש..." נזכר נחמן.
הוא החליט לא להרחיק מדי מהתחום שבו עסק כל חייו - רכב ותחבורה תחומים שבהם רכש גם מיומנות רבה, וכך מצא את עצמו מצטרף כשותף לעסק לחלקי חילוף לרכב ברחוב שלומציון המלכה. אחרי מספר שנות שותפות החליט שהוא יכול לצאת לדרך עצמאית לגמרי, נפרד משותפו ופתח בית עסק עצמאי לגמרי לחלקי חילוף- ותוך תקופה קצרה הפך אליעזר לסוחר החלפים הכי גדול בירושלים. "בית העסק שכן ברחוב המוסכים ומהחלון האחורי של החנות של אבא אהבתי לצפות במגדל דוד – מראה שהמחיש לי את החלום של "לפני" "ואחרי" איחוד העיר. תמיד חלמנו שנוכל להגיע למגדל דוד ולעיר העתיקה- אבל ירושלים היתה מחולקת אז. ופתאום העיר חוברה לה יחדיו ומגדל דוד היה אמתי ונגיש...
בתפעול העסק העצמאי נטלה חלק גם האם חוה. "אבא היה מטפל בלקוחות בחצר ומספק להם את החלפים שרצו ואמא הייתה תמיד על הקופה. חלק לא מבוטל מלקוחותיו היו החברים הרבים מאגד שבאו אליו כדי לקנות אצלו לקנות אצלו חלפים. לימים העסק התרחב ואבא התחיל גם למכור מתוצרת סימקה וגם אופנועים. הקונים הגיעו אליו מבלי שהוא פירסם אי פעם את העסק. הוא לא האמין בפרסום ואמר תמיד "השם שלי הולך לפני, שייקביץ' זה שם שלא צריך פרסום"... נזכר נחמן.
אגד כמוביל לאומי ועתיד התחבורה הציבורית
עד כאן על האבא אליעזר שייקביץ' ז"ל. ומה חושב היום בנו, ח"כ נחמן שי על מצב התחבורה בישראל בכלל ועל אגד ומקומה כמפעיל תחבורה ציבורית בפרט? ונחמן אינו מנסה להתחמק. הוא יודע שכחבר כנסת יש לו גם אחריות כלפי הציבור במדינת ישראל - להבטיח תחבורה ציבורית טובה ומתקדמת.
"אני מאמין גדול בהסעת המונים יעילה ומכוונת מטרה במדינת ישראל", הוא שוטח לפני את "האני מאמין" שלו. "כמי שמכיר את אגד היטב ומקרוב, אני סבור שאגד חייבת להמשיך ולהוביל את התחבורה הציבורית בישראל. לתפיסתי אגד היא כלי במערכה. מדובר בארגון שהתקדם מאוד הן במשאב האנושי ושלו הן באיכות האוטובוסים. יש בו את הידע והניסיון שהם חיוניים להפעלת תחבורה ציבורית יעילה. כמי שהיה דובר צה"ל אני מודע היטב לתפקידה החשוב של אגד בעתות חירום בגיוסים, בהסכת חיילים לימחים, ולאחר מכן לשטחי כינוס. כל מי ששירת בצבא בסדיר ובמילוטים מכיר היטב את חלקה של אגד במערך הזה. וזה רק חלק מהזכויות שיש לאגד בבניין המדינה הזו.
השינויים שמנהיג הרגולטור בענף התחבורה הציבורית בישראל עדיין לא הוכחו במדדים מדויקים ונותרה השאלה הפתוחה מה עדיף- עשרים חברות קטנות שמתחרות ביניהן בעיקר על חטיפת נהגים זו מזו ויוצרות דינמיקה והתעסקות תמידית או שמוטב שתהיינה 4-5 חברות גדולות יותר שיכולות לראות תמונת מצב רחבה וכלל ארצית. מצב הענף בישראל עדיין מצריך התאמות ושינויים תוך עידוד השימוש בתחבורה הציבורית.
ואם לסכם - לאגד תמיד תהיה פינה חמה אצלי בלב שהרי גדלתי במשפחה שכולה אגד וכל רחוב או חניון אגד בירושלים מזכירים לי סיפור כלשהוא מהילדות.
אני מאחל לכל חברי ועובדי אגד לגימלאיה וליו"ר, ידידי אבי פרידמן הצלחה בדרך שבה הם הולכים ושנת שגשוג ופריחה".
מאת עידן יגודה