תועדת זהות
שמי: אוסאמה, בן למשפחת עלי
מצבי המשפחתי: אני נשוי לג'ורנס ואב לארבעה ילדים מדהימים: באסל, נור, ריאד ואמיר.
מגורים: אני יליד פקיעין ומתגורר בה עם משפחתי המורחבת
גילי: 47
חברות באגד: 26 שנים
היסטוריה באגד: אני דור שני באגד. אבי, ריאד עלי הוא גמלאי של אגד מאז שנת 1987. אני אחיין של ג'והד שגם היה חבר אגד ופרש לגמלאות בתחילת שנות ה-90.
השתייכות סניפית: כיום אני שייך לסניף כרמיאל, התחלתי בסניף נהריה
הקווים בהם אני עובד: קווי חיפה-כרמיאל (סניף כרמיאל)
פקיעין היא מועצה מקומית השוכנת בגליל העליון שרוב תושביה הם בני העדה הדרוזית. היא מפורסמת גם בזכותה של משפחת זינאתי – משפחה יהודית שגרה ביישוב מתקופת חורבן בית שני ומעולם לא עזבה את הארץ. בפקיעין נמצאת גם מערת הרשב"י- מערה שבה הסתתרו לפי המסורת רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר במשך 13 שנים מפחד הרומאים, ובה חיברו את "ספר הזוהר" יש בה גם בית כנסת עתיק שעליו שמרה משפחת זינאתי. פקיעין מהווה כיום מוקד משיכה למטיילים ותיירים רבים שמגיעים ליהנות מהנוף הגלילי המשגע, מזג האוויר הקריר על פסגת ההר ושלל האתרים, האטרקציות והמסעדות שפקיעין יכולה להציע בשפע.
חלק מהסמלים של פקיעין מזוהים בעיקר עם הפיתה הדרוזית של רעיה, הסבונים של סבתא ג"מילה, בית הכנסת היהודי העתיק וכמובן המעיין עין אלבלד הנובע במרכז הכפר הישן ובמשך כל ימות השנה. הכפר מונה 6,000 תושבים ולכל משפחה הסיפור המיוחד שלה.
אבל הסיפור שלנו אינו על פקיעין כאתר תיירות ונופש, למרות ההמלצה החמה שלנו לבקר במקום. הפעם, יצא כתבנו החרוץ, עידן יגודה, לפקיעין- מרחק נסיעה של כשעתיים וחצי ממרכז הארץ (לשומרי חוק...), בעקבות סיפור מרתק הקשור במשפחת אגד ובאחת המשפחות ה"גרעיניות" של פקיעין, משפחת עלי, שהגיע אליו מפיו של צביקה ליכט, מנהל משרד תפעול צפון.
משפחת עלי השורשית מתגוררת בפקיעין שנים רבות ויש לה נציגות נכבדה באזור הצפון של אגד. אחד מבני המשפחה המופלאה הזו, הוא עלי אוסאמה, שממנו ביקשנו ליזום את המפגש כדי לשמוע על סיפורה של המשפחה והקשר עם אגד.
"זו הפעם הראשונה שאני מתראיין ומספר את הסיפור המשפחתי, שגם לי עדיין חסרים בו פרטים רבים", מצטדק אוסאמה.
הסב הדומיננטי - יוסף חסין עלי
ספר לי על משפחתך, משפחת עלי - אני מבקש
"אני לא יודע מאיפה להתחיל אומר לי אוסאמה. המשפחה שלי היא באמת משפחה ענפה ושורשית כאן בפקיעין. מאז ילדותי שמעתי המון סיפורים על המשפחה וסיפור קשור בסיפור. קשה להפריד ביניהם", הוא מסביר לי. "אז בוא ביחד ננסה לעשות קצת בסדר בסיפורים ואל תכעס אם בכל זאת אסחף מפעם לפעם מסיפור אחד למשנהו", הוא מוסיף.
אני מבטיח להקשיב ולרשום הכל.
אוסאמה נרגע מעט מההתרגשות שאחזה בו ומזמין אותי להיכנס אתו הביתה "יש הרבה מסמכים ואלבומים שאני רוצה להראות לך"- הוא מוסיף. כשאנחנו עולים מהרחוב הכפרי הפסטורלי במעלה גרם המדרגות ונכנסים לתוך בית המשפחה העשוי אבן. הבית ניבנה בשלהי שנות ה- 50 של המאה הקודמת. הסלון רחב ידיים ובכל פינה תלויים ומוצגים פריטים היסטוריים מהשושלת המשפחתית המפוארת של משפחת עלי.
אוסאמה מספר שהכל התחיל בסבא שלו יוסף חסין עלי והדוד המבוגר ששירתו יחד בצבא הבריטי בתקופת טרום המדינה. הסבא בדרגת מיג'ור (רב סרן) והדוד בתפקיד מיוחד. עם הקמת המדינה, בשנת 1948, הם שבו לכפר.
משמאל למעלה בכיוון השעון: הנמר המפוחלץ, ריאד עלי עם הנסיך צ'ארלס, כתב הכניעה, מדי הצבא הבריטי, אוסאמה עם האגרת מהמלכה אליזבט, אותות שונים, השלט בכניסה לבית המשפחה
"סבא נמנה על מכובדי הכפר פקיעין ויחד עם שני מכובדים נוספים הם חתמו מול צה"ל שזה עתה קם על 'כתב כניעה זמני' שמשמעותו היתה למעשה הסכם אי לוחמה בין הצדדים - וזה בעצם הסדיר את מעמדו של הכפר. נכבדי הכפר ביקשו במסגרת אותו הסכם, למסור לצבא את כלי הנשק שהיו בידי התושבים, אבל דווקא נציגי הצבא התעקשו שכלי הנשק יישארו בכפר להגנה עצמית וכך היה"- מספר אוסאמה. הוא מפנה את תשומת ליבי לקיר הסלון שבו אנו יושבים: "הנה פה תלויים אחדים מהרובים והחרבות", הוא אומר לי בגאווה גדולה. ואני מגלה על הקיר ממוסגר גם את הסכם הכניעה המקורי שעליו חתם הסב.
אוסאמה ממשיך בסיפורו: "בשנת 1956 סבא נבחר לראש המועצה הראשון של פקיעין ועשה פה עבודת קודש. בערוב ימיו ולאחר שפרש מתפקיד ראש המועצה הוא המשיך לעסוק בחקלאות מסורתית עד שנפטר בשנת 1985.
יועץ לענייני אבו עגילה
על ההערכה הרבה של השלטונות הישראלים לכפרי הדרוזים בגליל מעיד הסיפור הבא: "לאחר כיבוש סיני החליטו בממשלה ובצבא לארגן סיור של ראשי המועצות מהאזור למרחבים העצומים של סיני כדי לשמוע מהם מה ניתן ומה כדאי לעשות במרחבים הללו מבחינת תחזוקה ביטחונית ואולי גם להתייעץ אם אפשר ליישב חלק מהאזורים ולהפוך אותם לאזורים חקלאיים. עם סבא שלי התייעצו על "המקום החדש" שנוסף למדינת ישראל מתחם אבו-עגילה, עקב הניסיון הצבאי שלו מהצבא הבריטי. סבא ענה להם: "תנו לי 20 חיילים ואני מוכן להחזיק את המקום לבד כי כבר הבנתם שהצבא הערבי לא שווה כלום...”
אוסאמה פותח את אלבום התמונות המשפחתי ומראה לי תמונה משנת 1955 בעת חנוכת פקיעין החדשה. "סבא שלי מצולם כאן עם הנשיא יצחק בן צבי ומפקד פיקוד הצפון. חתיכת היסטוריה..." הוא אומר כשאנחה נפלטת מפיו.
"לסבא נולדו חמישה בנים ושלוש בנות ועד היום כולם גרים פה בפקיעין"- מסיים אוסאמה את הפרק הזה, על דמותו המופלאה של הסבא.
"אל תשכח לציין" אומר לי הנכד הגאה אוסאמה ש"כל בני משפחת עלי שירתו ומשרתים בכוחות הביטחון של ישראל ותורמים רבות לביטחון המדינה. הסבא שלנו היה קצין בצבא הבריטי והוא הנחיל לנו את המורשת של שרות בצבא של המדינה שבה אנו חיים."
אות "ג'ורג קרוס" והביקורים אצל משפחת המלוכה הבריטית
אוסאמה ממשיך לדפדף באלבום המשפחתי ומספר שלסבא שלו (יוסף חסין עלי) הוענק אות "ג'ורג קרוס" שזה העיטור השני בחשיבותו שניתן למי ששירת בצבא הוד מלכותה הבריטי. "הסבא שלי הוא היחיד במדינת ישראל שזכה בעיטור כבוד מסוג זה. מדובר בסטטוס ומעמד גבוה שניתן למי ששרתו את צבא המלכה ברחבי העולם. העיטור הזה מעניק ייחוס משפחתי גבוה. פעם בשנתיים מתקיים בארמון משפחת המלוכה הבריטית באנגליה כינוס שאליו מגיעים כל בעלי העיטור הזה מכל רחבי העולם. יש בסך הכל 239 בעלי עיטורים כאלה וחלקם כבר אינו בחיים. למפגש מוזמנים בני המשפחה שלהם כדי לחלוק להם ולבני משפחותיהם כבוד והערכה.
במקום נערכת גם אזכרה לזכרם של מקבלי האות שכבר אינם אתנו. מכל משפחה מוזמנים ארבעה אורחים. אצלנו זה טקס שעובר מדור לדור ובכל פעם נציגים אחרים של המשפחה נוסעים לאנגליה לקחת חלק במעמד המיוחד. בשנה הבאה אני מתוכנן לייצג את המשפחה בכינוס הזה בארמון המלוכה", אומר אוסאמה בגאווה תוך שהוא מסביר לי שהסיפור המשפחתי שלהם הוא המורשת והגאווה של מדינת ישראל כולה. "כולנו יחד, היהודים והדרוזים עסקנו בבניית הארץ והמדינה והברית בינינו היא ברית דמים. עכשיו" - הוא פונה אלי, "אני רוצה שתקום לראות את המדים המקוריים של סבא עם דרגות הקצונה שנשמרו מאז ועד היום כגאוות המשפחה.
הנה פה יש תמונה שצולמה לפני שנתיים בטקס ברחבת ארמון המלוכה"- מפנה אוסאמה את תשומת ליבי לתמונה נוספת מתוך האלבום. "אתה יכול לראות בתמונה את יורש העצר – הנסיך צ'ארלס עם בני המשפחה. המלכה האם פותחת את שערי הארמון בפני מחזיקי העיטור. זה קצת מזכיר לנו את הכנסת האורחים הדרוזית", אומר אוסאמה בחיוך.
זכרו של הסב מונצח גם בפקיעין. "בכפר שלנו, פה בפקיעין, חנכנו בשנת 1992 מרכז לימוד לשפה האנגלית שקרוי על שמו של הסבא שלי"- מספר אוסאמה. "שגריר בריטניה בכבודו ובעצמו חנך אותו וסיר את הלוט מעל השלט המנציח שת שמו של הסב יוסף חסין עלי.
מה זה אגד בשבילך? - אני שואל את אוסאמה
"רק מלהזכיר את השם אגד אני מתרגש. תבין, הוא אומר לי, גדלתי בבית שכולו על טהרת אגד. זה מותג ומקום עבודה של אבא ושל הדודים והוא מלווה אותי מהילדות, כולם היו חברי אגד בצפון ואני עצמי גדלתי בקייטנות של אגד, באירועים ובמורשת המפוארת של הארגון הזה.
אגד בשבילי זה משפחה, זה בית, אני דור שני לחברי אגד ואנחנו במשפחה לפחות 15 איש שהיו חברי אגד לאורך השנים. לאגד יש אצלנו מקום של כבוד במסורת המשפחתית. עוד מעט ייכנס לפה אבא שלי, ריאד עלי ותבין גם ממנו. אין מישהו בצפון שלא מכיר אותו ומכבד אותו. הוא הלב של משפחת עלי.
מתי אבא ריאד נכנס לחברות באגד?
בעודנו יושבים בסלון הבית המרשים הצופה לעבר הנוף הגלילי ולוגמים מהקפה המר כמיטב מסורת האירוח הדרוזית, נכנס אביו של אוסאמה לתוך הבית. אוסאמה מציג אותי בפני אביו והאב, ריאד עלי, מתרגש כילד מכך שכתב של העתון של אגד הגיע לראיין אותו בביתו ולכתוב על משפחתו, שנים לאחר שפרש לגימלאות מאגד.
ריאד נולד בירדן, גדל בלבנון ולמד במכללה ליד ביירות. "כשסיימנו לנדוד עם אבא חזרנו לכפר בפקיעין בשנת 1948 בהיותי בן 14", מספר ריאד האבא של אוסאמה. עם חלוף השנים, כשהילד ריאד גדל והתבגר, לקח אותו הסב, יוסף חסין בעל הקשרים (אבא של ריאד), לבתי הזיקוק בחיפה כדי לסדר לו מקום עבודה טוב ויציב. לריאד היה רקע מקצועי טכני שאותו רכש בתקופת שהותו בלבנון. אבל העניינים לא הסתדרו וריאד לא התקבל לעבודה בבתי הזיקוק. האב ובנו נכנסו למסעדה בחיפה כדי לאכול ארוחת בוקר אחרי הפגישה המאכזבת בבתי הזיקוק ואז, במסעדה ניגש אליהם לפתע אדם לבוש בגדים יפים עם כובע קסקט שהכיר את האבא. שמו היה רפאלי.
מסתבר שרפאלי היה איש פיקוח אזורי של אגד בצפון. "הוא הצטרף לשולחן, הזמין אותנו לקפה ושאל מה הביא אותנו לחיפה. מפי אבי הוא שמע שמחפשים לי עבודה"- נזכר ריאד. "הוא זימן אותנו להגיע למחרת היום למשרדי כח האדם של אגד בצפון ושם, חבר אגד בשם אברהם לבא קיבל אותי לעבודה במוסך המפרץ של אגד. כבר ביום העבודה הראשון שלי במוסך פגשתי חבר טוב, נוצרי שלמד איתי בלבנון בשם עבאד חורי. הוא היה כבר מנהל מחלקה. מאותו יום לא נפרדו דרכנו ובמשך 10 שנים עבדנו יחד", מספר ריאד.
במרוצת השנים נכנסו לעבודה באגד גם בני משפחה נוספים, כולם באזור הצפון ובמפקד המדויק נספרו כחמישה עשר בני משפחה שעבדו והתפרנסו מהעבודה באגד.
האח הצעיר יותר, של ריאד ג'והד נכנס גם לחברות באגד, "כך שהיינו שני אחים שעבדו בו זמנית באגד", מספר ריאד.
בשונה משני אחיו האח הצעיר ביותר נהאד, בחר ללכת לתחום אחר - תחום החינוך וסיים כמפקח חינוך גופני וספורט במגזר הדרוזי בצפון. "הוא היה כנראה מוצלח מאתנו ובחר ללכת לחינוך ולא להגיע לאגד" מתבדחים האב והבן, אך מוסיפים מיד: "לא בטוח שהיינו מתחלפים אתו..."
צדים את הנמר
אי אפשר לשבת בחדר המגורים המרשים של משפחת עלי מבלי לשים לב לפריט מאוד מיוחד המוצב על רצפת הבית. מדובר בנמר אמיתי מפוחלץ.
מה עושה כאן הנמר הזה? - אני שואל את אוסאמה.
ואז שלושתם יחד, האב ריאד עלי, הדוד שהצטרף גם הוא למפגש, ד"ר יוסף עלי ואוסאמה עצמו מסבירים: "בשנות השלושים של המאה הקודמת, הכפר היה עדיין מאוד קטן ובסמוך לו בצדו המזרחי פעלה מחצבה של אבן וגיר. הכפריים של אותם הימים היו מובילים את עדרי העיזים למעין מים קטן שנבע בסמוך למחצבה ונמרים קטנים מהסוג הזה שאתה רואה פה היו אורבים לעיזים וטורפים אותן. הנמרים האורבים לעיזים הגיעו לאוזני צעירי הכפר והאמיצים שביניהם היו יוצאים למחצבה כדי לצוד אותם. הציד הזה השיג שתי מטרות: הראשונה - שמירה על העדרים מפני הנמרים הטורפים והשנייה - חשובה לא פחות - מי שהצליח לצוד נמר - זכה להערכה בזכות אומר ליבו וגבורתו. הפוחלץ הזה שאתה רואה כאן הוא אחד הנמרים הללו. אבא שלנו, יוסף חסין עלי עליו השלום, לקח את הנמר הזה לדמשק ופיחלץ אותו עם חומרים מיוחדים ומאז הוא אתנו במשפחה. כל הילדים גדלו איתו וקפצו עליו ובגלל זה הוא איבד מגובהו המקורי במהלך השנים וניראה נמוך מכפי שהוא היה באמת"...
שלושת בני המשפחה מכבדים אותי בפירות וקפה דרוזי חזק כדי שלא "אנקר" בדרך הארוכה בחזרה הביתה. "שמעת רק חלק מהסיפורים שלנו. הבית הזה תמיד פתוח בפניך לסיפורים נוספים. כאן תקבל תמיד את הקפה הכי טוב בעולם"- הם מבטיחים. והאמת הם צודקים.
הפגישה הסתיימה ואוסאמה עושה הכנות לחזור לעבודתו בסניף אגד בכרמיאל. מנהל הסניף טופר יציב הבטיח לנו להגיע לביקור בבית המשפחה ואנו ממתינים שיגיע"- אומר אוסאמה כשהוא מלווה אותי לרכבי שחונה ברחוב.
אז עכשיו גם אתם יודעים שיש לנו באגד חברים וגמלאים שהם בניה של "משפחה מעין מלכותית" משפחת עלי, המוכרת על ידי מלכת אנגליה, ששורשיה נטועים עמוק באדמת פקיעין הגלילית. ואנחנו באגד גאים על כך לא פחות ממה שבני המשפחה גאים בכך שהם חברי אגד...
מאת : עידן יגודה