תעודת זהות
שמי: יאנה איבניצקי
בת: 45
נשואה ליגאל ואמא לשלושה בנים - ליאור, רומן ורוני.
עובדת באגד: 5 שנים.
הסניף שלי: סניף קריות ("זה לא סניף, זו המשפחה השנייה שלי..")
הקווים שבהם אני עובדת: הקווים העירוניים של סניף קריות ואני מכירה את כל הקווים בעיר.
בסניף קריות הצפוני, שלצידו ממוקם המרכז הלוגיסטי החדיש של אזור הצפון, עובדים 320 נהגים גברים. כולם חבר'ה "אחד אחד". אין חולק על כך. אבל את ההצגה של הסניף "גונבת" ללא ספק "הנסיכה הסניפית" - יאנה איבניצקי שמה. חבריה לעבודה בסניף והמנהל הגאה שלה, אברהם מואס, אינם קוראים לה בשמה. בפיהם היא נקראת "הנסיכה".
יאנה היא הנהגת היחידה בסביבה הגברית של הסניף, ומטבע הדברים זוכה לתשומת לב מיוחדת ואהדה גדולה לא רק בקרב חבריה לעבודה אלא גם בקרב הנוסעים הקבועים של אגד בקווי מפרץ חיפה.
ויאנה יודעת להשיב אהבה: ראשית - היא מאוד אוהבת את התפקיד שהיא ממלאת- נהגת אוטובוס. אבל גם את מקום העבודה, את החברים בעבודה וכמובן את הנוסעים שלה היא מאוד אוהבת. וקשה לומר שהיא לא נהנית מהמעמד המיוחד של להיות אישה יחידה בסביבה מאוד גברית... ומי שחושב שיאנה נולדה כ"תום-בוי", ומרחם אמה נועדה להיות נהגת אוטובוס - ממש טועה.
לאגד היא הגיעה מעיסוק מאוד נשי: מעצבת שמלות כלה. אבל כשהחליטה שההגה של האוטובוס הוא העיסוק שבו היא בוחרת, כלום לא עצר אותה. גם לא העובדה שב-7 טסטים היא נכשלה ורק בשמיני הצליחה לקבל את הרישיון הנכסף לאוטובוס... ומרגע שעברה את הטסט ונקלטה לעבודה בסניף קריות - היא אינה מפסיקה לחייך...
אז הנה סיפורה של יאנה, הנהגת של אזור הצפון שבמהלך השבוע היא 'על ההגה' ובסופי השבוע צועדת ברגליה בשבילי ארצנו עם חבורת "טיולים ואתגרים" – לטיולי שטח אתגריים לפנויים ופנויות ולמשפחות.
יאנה עלתה לישראל בשנת 1995 ולדבריה זו הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלה בחיים כמעט כמו זו שקיבלה שנים מאוחר יותר- להפוך לנהגת אוטובוס... יאנה עברה כמה תחנות בחייה הבוגרים עד שהגיעה לעדנה ולנחלה בסטטוס הנוכחי של נהגת באגד. "האופי של העבודה הזו מאוד מתאים לי", היא מצהירה בראיון שערכתי עמה. הגעתי אליה בהמלצת חברים מהצפון שמכירים אותי ויודעים שאני מחפש סיפורים יוצאי דופן לבטאון שלנו "דרייבר". "יש לנו בשבילך סיפור כזה"- אמרו לי באחד המפגשים האחרונים שלנו. "לא תתאכזב".
והם צדקו...
קבעתי להיפגש עם יאנה ב"מגרש שלה" - באוטובוס קו 12 כשהיא יושבת ליד ההגה. זו הדרך לקבל תמונה אמיתית על הנהגת שזוכה לכל הרבה שבחים. אז יאנה ליד ההגה ואני יושב באחד מספסלי האוטובוס, לא רחוק ממנה ועוקב אחריה בדריכות ובעניין. אנחנו נוסעים ממרכזית קריות לגבעת הרקפות בקרית ביאליק במסלול קו 12.
מה פתאום החלטת להיות נהגת באגד? אני שואל את יאנה.
"כולם שואלים אותי את השאלה הזאת" עונה לי יאנה בטבעיות תוך שהיא קולטת נוסעים בתחנת הצ'ק פוסט. "אולי לך זה נראה מוזר אבל לי ממש לא, תמיד אהבתי לטייל ולנהוג ואתה יודע", היא אומרת לי, "נהיגה בכלל מרגיעה אותי...." והיא ממשיכה בסיפורה: "כאמא לשלושה ילדים ולאחר שנים שהייתי בעלת עסק עצמאי (על כך נרחיב בהמשך) ללא שעות עבודה קבועות וללא חיים מסודרים, חיפשתי משהו חדש שיכניס אותי למסגרות ולסדר בחיי. היו המון רעיונות ובסוף הגעתי לאגד. התחלתי גם ללמוד בקורס למורי דרך וחשבתי שאין מושלם יותר מלשלב בין רצוני להוראת דרך לבין מקצוע הנהיגה ואם כבר אז באגד.
רוצה "סקופ" היא שואלת? אז התחלתי ללמוד נהיגה על אוטובוס במשך שנה שלמה מבלי ידיעתו של יגאל בעלי. כשהוא גילה שאני מתכוונת להוציא רישיון נהיגה לאוטובוס – הרעיון דווקא מצא חן בעיניו. הוא צחק אמנם- אבל פרגן לי עד הסוף... גם היום כשאני משמשת כנהגת אוטובוס כל המשפחה מפרגנת. ההורים משני הצדדים מסייעים לנו והם נרתמים לשמור על הילדים בשעות שאני ובעלי נמצאים מחוץ לבית.
בעלי הוא בכלל מהנדס מחשבים ורחוק שנות אור מנהיגה, אבל מהר מאוד הזדהה עם הדחף שלי והרצון שלי, תמך בי ועדיין תומך ועל כך אני גאה בו".
רישיון לאוטובוס- רק בטסט השמיני
יאנה שמקרינה בטחון ונחישות במהלך השיחה אתה, אינה מסתירה גם "פינות אפלות" בדרך לקבלת רישיון נהיגה לאוטובוס. "אתה יודע", היא זורקת לעברי בחצי חיוך, "רק את הטסט השמיני על אוטובוס עברתי בהצלחה".
אני תוקע ביאנה מבט נבוך ומחפש את המשך המשפט: "סתם עבדתי עליך"... אבל הוא לא מגיע. "את צוחקת עלי, נכון?" אני מנסה וממשיך להביט ביאנה במבט נבוך. אבל היא לא מראה סימני הכחשה..."זו האמת וכל האמת", היא אומרת, ולי עדיין קשה לעכל....
"התחלתי ללמוד נהיגה להוצאת רישיון לאוטובוס בבית ספר פרטי מחוץ לאגד. רק בהמשך עברתי ללימוד נהיגה מסודר בבית הספר הצפוני לנהיגה של אגד בחיפה. המורה שלי היה שאדי חורי (כיום מנהל ביה"ס לנהיגה בצפון). הוא מורה מצוין אומרת יאנה אבל הבעיה הייתה עם הטסטרים של הצפון. כולם היו שם שוביניסטים, הגיעו בבוקר הטסט לאוטובוס וכששאלו מי הנהג הנבחן והסתבר שזו אני, הבחורה הצנומה, התחילו הבדיחות והמילים הציניות שאני מעדיפה לשכוח.. והייתה לי הרגשה שאחרי שבעה טסטים הם מנסים להכשיל אותי בכל פעם מחדש רק משום שאני אישה.
כנראה שחשבו לעצמם שאני גימיק חולף. שאתייאש ואלך הביתה. אני כמובן לא ויתרתי והחלטתי שאם מישהו פה הולך להתעייף ולוותר - אלה הם הטסטרים ולא אני. אחרי שנכשלתי בטסט השביעי צרחתי על הבוחן שיתחיל להתייחס אלי ברצינות וכשווה בין שווים. קבעתי טסט נוסף, השמיני במספר ואותו כבר עברתי בהצלחה..."
יאנה לא שוכחת להודות למשה בן ציון, מי שהיה אז מנהל בית הספר לנהיגה של אגד בצפון שלא הפסיק לתמוך בה ולעודד אותה גם בימים הקשים של הכישלונות בטסטים. בלי העידוד שלו אני לא יודעת אם היה לי כח להמשיך", היא מודה. יאנה נאנחת כשהיא נזכרת בתקופה ההיא. "וואו, איזו תקופה מעצבנת זו הייתה וכמה כסף על אגרות מבחני הנהיגה (הטסטים) נשפך סתם ככה. אבל מסתבר שהסבלנות והעיקשות משתלמת. בקיצור שברתי שיא"... היא מסכמת בחיוך.
סלון הכלות שלי
"תגידי", אני שואל את יאנה, תוך כדי שהנוסעים האחרונים בתחנת קריית ים נכנסים לאוטובוס שלה, "מה זה הסיפור הזה עם שמלות הכלה שכולם בסניף סיפרו לי"?
יאנה מחייכת חיוך מופנם ומספרת לי שמאז ומעולם אהבה עיצוב ועוד לפני עלייתה ארצה למדה עיצוב אופנה בקייב. "עיצוב שמלות כלה משך תמיד את תשומת הלב שלי וכשהגעתי לארץ וחיפשתי עיסוק שייתן לי סיפוק, חופש ועצמאות כלכלית - פתחתי עסק לעיצוב שמלות כלה".
אני מוצא את עצמי מפרגן לה מאוד וגם הנוסעים באוטובוס שמקשיבים לשיחה ומכירים את יאנה ואת הסיפור האישי שלה מאוד מפרגנים. יאנה ממשיכה לספר שכיוון שהיא עצמאית באופי שלה, ולא רצתה להעסיק עובדים בעסק - היא מצאה עצמה שקועה עד הצוואר בעסק. "עשיתי הכל לבד. אני זו שרכשה את הבדים, אני עיצבתי אני תפרתי, שיווקתי ומכרתי. הכל בעצמי. העסק פעל אמנם יפה והרווחתי טוב, אבל הייתי משועבדת לחלוטין לסלון הכלות.
זה היה 24/7... לקוחות התקשרו 24 שעות, גם בלילה, גם בסופי שבוע וגם בחגים. במשך שבע השנים שבהן פעל העסק "לא היו לי חיים" מספרת יאנה. בקושי ראיתי את הילדים והבעל. ואז הגיע השלב שנשברתי. זה היה מתיש ובלתי אפשרי. זה השלב שבו הבשיל בתוכי הרעיון שצריך לעשות שינוי ולהתחיל לחיות חיים מסודרים ומתוכננים יותר שבהם אפשר לשלב גם עבודה וגם משפחה ועוד דברים שרציתי לעשות אבל לא היה לי זמן. לא היה קל לקבל את ההחלטה לסגור עסק מצליח. במשך שלוש שנים דורגתי במקום הראשון בהמלצות של 'גוגל' לחיפוש סלון כלות באזור הצפון. אבל החלטתי. ההישג הזה של הדרוג של גוגל תמיד ילווה אותי..."
רוצה להיות סדרנית באגד
כיוון שיאנה לא בנויה כדבריה לעבודה פקידותית מכל תחום ולא יכולה לשבת מול ארבע קירות עם טלפון ומחשב צצו במוחה "הקודח" כל מיני רעיונות והגיעו הצעות מכל מיני אנשים שהכירו אותה. "אני ניתבתי את עצמי לעבודה עם אנשים, ועדיף עבודה לא שגרתית", היא מספרת. עד כמה לא שגרתית? אתם כבר יודעים...
וכך מוצאת עצמה יאנה נרשמת לקורס מורי דרך ובמקביל התחילה לעבוד באגד. מנהל הסניף אישר לה לצאת ללימודים פעמיים בשבוע וזה גרם לה לאושר גדול והגשמת שאיפותיה המקצועיות גם יחד, שהרי הוראת דרך ונהיגת אוטובוס משלימים אחד את השני, אפשר להתפרנס משניהם יפה וזה הכי לא שגרתי שאפשר, בדיוק כפי שיאנה חיפשה...
בסניף קריות יאנה מרגישה כמו בבית. ממש משפחה. "כולם מפרגנים ומנסים לסייע היכן שצריך. אני עובדת בעיקר משמרות צהריים שזה אומר משעה 16:00 ועד חצות, כולל סיוע היכן שצריך בעבודה ב"קווי הלילה" של הסניף. השיבוץ הזה מתאים לכולם. אני מרגישה בעבודה הזו ממש כאילו אני ממלאת שליחות. אני משתדלת לסייע ולעודד נהגים חדשים הנקלטים בסניף ולעיתים מתקשים להשתלב בעבודה הקשה. החלום שלי", מצהירה יאנה הוא להתקדם באגד ולהיות "סדרנית תנועה" בסניף שלי. אני מאמינה שזה יקרה".
מנהל הסניף מפרגן ועמותת אתגרים
מנהל סניף קריות אברהם מואס גאה ומפרגן לנסיכה הסניפית שלו. למרות הדינמיקה הגברית השולטת בסניף - הוא עושה ככל שביכולתו בכדי להקל על יאנה בעבודתה ולהקשיב לצרכיה המיוחדים.
"חבלי הלידה של קליטת נהגת אוטובוס יחידה ושיבוצה במקצוע שנחשב בעיקרו לגברי, ובסביבה גברית לא היו קלים. גם הנוסעים לא ממש קיבלו כמובן מאליו את העובדה שליד הגה האוטובוס שלהם יושבת אשה", מספר מואס.
"אבל הנחישות של יאנה והחריצות שלה הדביקו גם אותי ברצון להצליח ולפתוח אולי פתח לנשים נוספות שירצו להיקלט כנהגות אוטובוס. בסופו של דבר, בהרבה נחישות ובחוכמה התגברנו יחד על הבעיות - והיום אין מי שלא גאה ביאנה הנהגת שלנו שהיא מוכשרת ומצליחה בזכות עצמה. היא חרוצה בעבודה, מקובלת בקרב חבריה ומסייעת גם בעבודת קווי הלילה שמפעיל הסניף. היא יודעת שיש לה כתובת לכל דבר ואני בהחלט מאמין בה", אומר מנהל סניף הקריות.
מסתבר שגם בסופי השבוע יאנה מאוד עסוקה ולא מתבטלת לרגע. היא פעילה בקבוצת "טיולים ואתגרים" שהקים איציק טהורי ומטיילת הרבה עם הקבוצה בסופי שבוע. היא מוצאת שילוב מעניין בין קורס מורי הדרך שבו היא לומדת בימים אלה, לבין החלק האתגרי שפעילות הטיולים של הקבוצה משלימה עבורה.
"אנחנו יוצאים בסופי שבוע לטיולים אתגריים תוך נסיעה והליכה אתגרית בשטח. הפעילות הזו מנקה את הראש ונותנת לי אנרגיות טובות לכל השבוע. הרי אני יושבת על ההגה באוטובוס המון שעות וזה לא הכי בריא ופה אני מוציאה ומחליפה אנרגיות וזו הרגשה מעולה. אתה חייב לבוא אתנו פעם לנסות" היא אומרת לי. ואני מבטיח לה שאחשוב על כך ברצינות...
יאנה מורידה אותי בתחנה, בקרבת גבעת הרקפות, ומסבירה לי איך לתפוס את קו 12 בכיוון ההפוך בחזרה למרכזית הקריות. היא מנופפת בידה לשלום כאילו אומרת נתראה בעתיד הלא רחוק כשאתקדם לתפקיד סדרנית...
מאת עידן יגודה | צילומים: מאשה גורביץ – גסלב ועידן יגודה