תעודת זהות
ד"ר יוסי מזרחי
עובד בסניף קריות (במקור קריית חיים)
גיל: 57
ותק: 35 שנים באגד, דור שני באגד (ורגע לפני פרישה לגמלה)
גר בנשר, בזוגיות
שמו יוסי מזרחי, חבר אגד מן המניין, שעבד במשך 35 שנים כנהג בסניף קריות (במקור סניף קרית חיים) ובימים אלה פורש לגמלאות. ספק אם הנוסעים שלו באוטובוס ידעו שהנהג השקט והצנוע שמסיע אותם- הוא בעל תואר ד"ר באגיפטולוגיה (חקר מצרים העתיקה) משמש גם כמרצה בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה ופרסם מספר מחקרים חשובים בתחום.
אז חשבנו שהעיתוי המשולב של חג הפסח וסיפור יציאת מצרים יחד עם פרישתו לגימלאות של ה"ד"ר-נהג" שלנו יוצר הזדמנות טובה להביא את סיפורו הלא שיגרתי, של האיש שידע לשלב את מקצוע נהיגת אוטובוס עם תחום האקדמיה והמחקר.
"לאגד הגעתי בגיל 22, לאחר שסיימתי את השירות הצבאי. לא היו לי כוונות להפוך לנהג אוטובוס, וגם לא לבחור באגד כמקום עבודה", מודה ד"ר יוסי מזרחי בפה מלא. "כבר מילדות גיליתי אהבה ללימודי היסטוריה ותרבויות קדומות. היה לי ברור שאבחר במסלול לימוד ומחקר בתחום זה כדרך חיים. אבל לעיתים המציאות היא זו שמכתיבה לנו את החיים.
במקרה שלי היה זה אבי, מאיר מזרחי ז"ל, שהכתיב לי את הכיוון בחיים: מאז ילדותו חש אבי את טעמה של מלחמת הקיום היומיומית. מגיל נעורים הוא נטל חלק במאבק על קיום משפחתו, לחם במלחמת העצמאות ונאבק על יצירת בסיס כלכלי למשפחה שהקים. כשהצטרף לאגד כחבר, בשנת 1954 חש כמי שמימש את המטרה של הבטחת בסיס כלכלי לקיום משפחתו. את המוטיב הזה של בטחון כלכלי הוא ביקש ליישם גם אצלי. כמי שראה בחיים זירת מאבק תמידית להישרדות - הוא חשב שעדיף שאבסס את עתידי הכלכלי במקום עבודה המספק בטחון כלכלי ורק אחר-כך אפנה לעסוק בעניינים הקרובים ללבי. ועם חכמת החיים שלו לא התווכחתי וכבן חבר הצטרפתי לאגד בשנת 1982 כנהג בסניף קריית חיים. ומאז אני כאן, כבר 35 שנה.
תחילת הדרך הארוכה
חברותי באגד החלה ביום האחד באפריל שנת 1982. שנים אחר-כך עוד טענתי, בבדיחות, כי כניסתי לאגד החלה כמתיחה האחד באפריל לא מוצלחת, שנמשכה יותר מידי זמן... ארבעה חודשים לאחר תחילת עבודתי פרצה מלחמת לבנון הראשונה. סיימתי אז את תקופת המועמדות לאחר שנה ומחצה. התקופה הזו של מלחמת לבנון התאפיינה בלחץ עבודה ניכר בשל ריבוי הנסיעות בשירות הצבא וכנגזר מכך, גם בקווי השירות. על-אף זאת, החלטתי שזה הזמן לממש את חלום הילדות ונרשמתי ללימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה מיד עם תום תקופת המועמדות, בספטמבר 1983.
כעובד מתחיל, ממנו מצופה כי יירתם למאמץ העבודה ללא סייג ומגבלת שעות, זכיתי, מלכתחילה, ליחס אוהד ותומך מצד הנהלת הסניף והאזור. על-אף היותי חבר צעיר ונטול זכויות ומעמד השמורים לחברים בעלי וותק - זכיתי בתנאים הנדרשים לצורך קיום לימודי. אפרים כהן, רכז הסניף ולימים מנהלו, נהג לקרוא לי בכל סוף שבוע לחדרו, ומאחורי דלת סגורה שאל ישירות: "איך תרצה לעבוד?" כך, נהגתי לתאם את מהלך עבודתי עם תכנית לימודי. בדרך כלל, מילאתי את יום עבודתי במשמרות של פיזורי חברים משעות אחר הצהרים עד לאחר חצות.
במקביל, פעלו גם אחרים להבטיח את מהלך לימודי התקין. שלמה עמר, יושב ראש המזכירות, וחיים חן, מנהל האזור, פעלו גם הם, ותמכו, בפעולתם השקטה, בקיום התנאים הנדרשים ללימודי.
הלימודים באקדמיה
את לימודי התואר הראשון השלמתי בחוגים לתולדות עם ישראל ובחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. תחילה התכוונתי ללמוד במסגרת החוג להיסטוריה כללית, אבל לימודי הארכיאולוגיה של ארץ ישראל והמזרח הקדום קסמו לי יותר, ובחרתי במסלול הזה.
"זה לא היה פשוט וקל", נזכר הסטודנט-נהג דאז יוסי מזרחי. "הלימודים היו כרוכים בעבודת שטח מעשית. אריק פלדמן היה אז מנהל אגף כוח אדם באזור צפון. הגשתי לו בקשה לחופשה בת שבועיים שנדרשה לי לצורך השתתפות בחפירות לימודיות בתל עכו בחודשי הקיץ הלוהטים. אריק הביט בי ברחמים אבל אישר את בקשת החופשה ללא התלבטות. זכורה לי הנימה המחויכת בה התנהלה שיחתנו בעניין, בבית אגד בחיפה. ככלות הכול, בהיסטוריה המתועדת של אגד לא נרשמה עד אז, וכנראה גם לא בהמשכה, בקשה ייחודית שכזו, לשבועיים מיוזעים בריבועי חפירה בתל עכו במקום נופש באיי יוון או טיול מחוף אל חוף בארה"ב.
בתחילת עבודתי באגד היו לי כוונות לסיים את לימודי התואר הראשון במהירות האפשרית ולהשלים את לימודי התואר השני לפני הגיעי לגיל 30. אז, כך חשבתי, אעזוב את עבודתי באגד לטובת כתיבת הדוקטורט מתוך רצון להשתלב במסלול האקדמי ולהפוך לאיש סגל אוניברסיטאי מן המניין בתחום לימודי. אבל הסיכוי למימוש תכניתי קטן ככל שחלף הזמן.
האב הדומיננטי
בהשראת אבי, ונוספים אשר ליוו את מהלך לימודי, התחלתי לתהות אם יש להקדיש זמן ומחשבה לפן המעשי של לימודי, ושל עיסוקי באגד ולנסות לשלב ביניהם. התגובה השגורה מפיהם של מי שתהו על פשר בחירתי בתחום לימודי הייתה: "אז אתה בוודאי רוצה להיות מורה דרך, מדריך טיולים, לא כן?"
בעיניהם של אנשי אגד הייתה הבחירה הזו שלי במסלול לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, נתיב ברור שאמור היה להוביל אותי אל אחד מתחומי העיסוק המרכזיים באגד, תחום הדרכת הטיולים והתיירות. ואכן עוד במהלך לימודי התואר הראשון נגשתי לבחינות קבלה לקורס מורי דרך. ביליתי יום תמים בבחינות ומבדקים במכון הדסה בירושלים. בסיום המבדקים, פנתה אלי מזכירת המכון, שריכזה בידיה את התרשמות הבוחנים ממהלך היום ואמרה לי בחיוך: "כשתגדל, תחזור". מעולם לא טרחתי לשוב ולבדוק אם בשלתי ובגרתי די להוות דמות מופת סמכותית בעיני תיירי הצ'ארטר.
אבל אז עלתה אפשרות נוספת: לאחר סיום לימודי התואר הראשון נרשמתי לתכנית לימודים דו-שנתית ב'ניהול תיירות', במסגרת האגף ללימודי חוץ באוניברסיטת חיפה. לאחר שנתיים, ובשלב בו דימיתי בתחילת דרכי באגד כי אוכל כבר לפנות למסלול אקדמי, נרשמתי ללימודי התואר השני בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. בחרתי, כתחום התמחות, את מסלול הלימודים אודות ההיסטוריה והתרבות של מצרים העתיקה. תחום זה קסם לי כבר במהלך לימודי התואר הראשון. העושר התרבותי, היסטוריה בת אלפי שנים והיכולת ללמוד ולהכיר את אורחותיהם של אנשים שחיו לפני אלפי שנים, באופן בלתי אמצעי, התוו את דרכי ללימודי אגיפטולוגיה.
בימי לימוד ארוכים נעדרתי מן העבודה. בימים אחרים נהגתי לנסוע לתל אביב לצורך השתתפות בשיעור בודד בשעות הבוקר, ולחזור לחיפה מיד אחריו כדי להגיע בזמן למשמרת צהרים. כך זה נמשך במהלך השנתיים הראשונות. אני חייב שוב תודה גדולה לצוות הניהול והתנועה בסניף שהלכו לקראתי ואפשרו לי להמשיך את לימודי התואר השני שכן במהלכן נעדרתי מהעבודה מספר פעמים לצורך סיורים לימודיים במצרים. חווית הלימוד הופרתה לאין שיעור בזכות המגע הישיר עם עתיקות מצרים ואתריה, חלקם הרחק ממסלולי התיירות השגורים.
את עבודת הגמר לתואר השני הקדשתי למקדש המצרי הקדום שנבנה בסמוך למכרות הטורקיז הקדומים בסראביט אל-חאדם שבדרום סיני, צפונית מערבית לסנטה קטרינה. מקדש זה שימש משלחות כרייה מצריות שהגיעה אל אתר המכרות במטרה להפיק ממנו את האבן היקרה למחצה".
סראביט אל מה...? אני שואל. זה נשמע כמו איזו קללה עתיקה...
יוסי צוחק ומסביר, "לסראביט אל-חאדם התוודעתי לראשונה במהלך שירותי הצבאי בדרום סיני, במרחב שלמה (1981-1979). אז, לא שיערתי שאשוב לעסוק בו בנסיבות אחרות. ביקורי השני באתר היה לאחר סיום כתיבתה של עבודת הגמר, בשנת 1999. אולם, הקשר האישי-רגשי שלי אל האתר מרחיק עוד אחורה בזמן, אל מחצית שנות השבעים. הפעם הראשונה שבה הגעתי לאזור היתה בשנת 1974 בטיול משפחות של חוג המשוטטים של אגד לדרום סיני.
אני לא זוכר אם ביקרנו במקדש אך זכור לי היטב ביקור באתר מכרות המנגן באום בוגמה הסמוכה. האזור הזה נחרט בזכרוני וחזרתי מאוחר יותר לחקור אותו. באחרונה, סגרתי מעגל עם פרסום חלק ממחקרי על המקדש בסראביט אל-חאדם בפרסום מדעי. כך, מעגל שנפתח במסגרת פעילות הפנאי באגד בתקופת ילדותי נסגר לאחר למעלה מארבעים שנה. מעגל זה הינו ביטוי נוסף לאופן בו נכרך מסלול חיי האקדמיים עם היבטים שונים של שותפות ועשייה במסגרת פעילות האגודה".
נהג אוטובוס או מרצה באוניברסיטת חיפה
בשנת 1997 החל יוסי ללמד בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. "במשך 14 שנים. שילבתי הוראה באוניברסיטה עם עבודת נהגות רצופה באגד. עם סיום השיעור החלפתי את בגדי המרצה למדי הנהג והמשכתי אל משמרת הצהרים. השילוב הבלתי שכיח של תחומי העיסוק הוליד רגעים כמעט-קומיים"- מספר ד"ר יוסי מזרחי בחיוך.
"במקרה אחד, היה זה עובד בספריית האוניברסיטה שנהג לנסוע באוטובוס בקו שבו עבדתי למקום מגוריו בקריות. הבחנתי לא אחת שהוא מסתכל עלי במבט בוחן, אבל לא אמר מילה. חשתי במבטו התוהה בכל פעם שראה אותי יושב על כיסא הנהג, מאחר ומראה פני היה מוכר לו. באחת הפעמים לא התאפק, פנה אלי וביקש לדעת אם יש לי אח שמלמד באוניברסיטת חיפה... הוא הופתע לגלות שהנהג של האוטובוס שבו הוא נוסע - הוא המרצה המכובד מהאוניברסיטה....
"במקרה אחר עלה לאוטובוס אותו נהגתי, סטודנט צעיר שלמד אצלי שנה קודם לכן. הוא הביט בי נבוך ומתלבט, ולבסוף שאל אם אני הוא זה שלימד אותו בשנה החולפת. כשעניתי בחיוב שאל: "האם זרקו אותך מהאוניברסיטה וזה מה שאתה צריך לעשות עכשיו?"... פניו הביעו תימהון מהול ברגש השתתפות בצער. הייתי משועשע מתגובתו והסברתי שאגד הוא מקום עבודתי העיקרי ואילו עיסוקי באוניברסיטה הוא העיסוק המשני שלי. עד היום איני משוכנע שהוא קיבל את דברי כפשוטם..."
ושוב חוזר לספסל הלימודים
אחרי שהשלמתי את לימודי התואר השני החלטתי שאיני עוצר כאן ואני רוצה להמשיך לדוקטורט. ב-1997 נסעתי לאוניברסיטת שיקאגו במטרה לבדוק אפשרות לעשות את הדוקטורט במקום הנחשב לאחד ממרכזי הלימוד והמחקר החשובים בתחום האגיפטולוגיה.
ראש המחלקה קיבלה אותי בסר פני יפות והציגה בפני מספר אפשרויות לתכנית הלימודים. עם-זאת, הבהירה כי יהיה לי קשה עד בלתי אפשרי לקבל מלגת לימודים וכי יהיה עלי לדאוג לסכום בן עשרות אלפי דולרים למימון לימודי התואר. האפשרות לעזוב את אגד בשלב זה כבר לא היתה ריאלית, והנטל הכלכלי שהיה כרוך ביציאה מאגד לחופשה ללא תשלום למשך שנתיים היה גדול עלי. הרעיון לכתוב את עבודת הדוקטורט בשיקגו, או בכל מקום אחר מחוץ לישראל, נגנז.
חזרתי הביתה ואת עבודת הדוקטורט כתבתי באוניברסיטת חיפה. קטעים מעבודת הדוקטורט הגיתי וכתבתי בראשי במהלך הנהיגה. בפקקי תנועה, ברמזורים ובמהלך נסיעה. ניסחתי משפטים וגיבשתי רעיונות. בהפסקות בין הנסיעות נהגתי ליטול פיסת נייר ולשרבט עליה, בתמצית, את עיקרי הרעיונות עליהם חשבתי במהלך הנסיעה.
מלימודים למחקר
לאחר סיום לימודי התואר השלישי פניתי למחקר. מחקרים שהשלמתי בעבר והמתינו למועד מתאים לפרסומם רואים כעת אור בדמות מאמרים המפורסמים במסגרות מדעיות שונות. יעד עיקרי נוסף אותו הצבתי לעצמי הנו כתיבתם של מספר ספרים העוסקים בתחום עיסוקי העיקרי. הראשון שבהם הנו ספר במתכונת מדע פופולארי אודות ההיסטוריה והתרבות של מצרים העתיקה בשפה העברית. ספרים מקיפים מסוג זה מצויים לרוב בשפות זרות אך לקוראי העברית אין כל נגישות לתרבות זו בספרות הכתובה. בנוסף, מצוי בשלבי הכנה שונים ספר מחקר מדעי המציג את תוצאותיה של עבודת הדוקטורט שלי.
טיול אחרי צבא וכתיבת הספר
העיסוק בתרבות מצרים עורר בי עניין גם בתרבויות עתיקות נוספות. לפני 25 שנים התוודעתי אל תרבויות האוקיינוס השקט, בעיקר תרבותם של איי פולינזיה. תרבות האיים המרוחקים הללו הפכו בי למוקד עניין נוסף בשל ייחודם במגוון היבטים. בשנת 1996 נסעתי לאיי פולינזיה, למשך שלושה חודשים. היה זה הטיול של "אחרי הצבא" שלא הזדמן לי לחוות בשל תחילת עבודתי באגד סמוך למועד שחרורי מן הצבא. בטיול זה ניסיתי לממש שאיפה נוספת שליוותה אותי תמיד – כתיבה של ספרות מסע. רציתי לתעד את מסעי באזור באמצעות תיאור חוויותיי והכרתה של תרבות האזור לבעלי עניין בתרבויות עתיקות ומרוחקות.
תוצאתה של שאיפה זו היתה מעט שונה. מטרתו הראשונית של הפרויקט שתכננתי שונתה ועיקרו הוקדש לתרבותו של אי הפסחא, המרתקת והחידתית מבין כל תרבויות הפאסיפיק. בשנת 2002 יצא לאור ספרי: 'אלף שנים של בדידות – חידותיו של אי הפסחא' (הוצאת אסטרולוג). ספר זה הנו חיבור מדע פופולארי, הדן בתרבות האי ממגוון היבטים ומשלב מעט מחוויות הביקור. כיום, עוד נותרה בי שאיפה לחזור אל מרחב הפאסיפיק, להרחיב את היכרותי עם איי האזור ולממש את ייעודו של הפרוייקט המקורי בכתיבת ספר עיון/מסע, העוסק בשאר איי פולינזיה.
ויש לתחום הזה קשר לתרבות המודרנית של מצרים המודרנית?
לצערי כמעט ולא! התרבות המצרית העתיקה חדלה להתקיים באופן רשמי במאה ה-4 לספירה בתקופת שלטון רומי כשהרומאים שלטו פה באזור. 250 שנה מאוחר יותר האיסלאם השתלט על מצריים (תהליך שנמשך עד היום) והנהיג את תרבותו מבלי לתת תשומת לב לתקופת מצריים העתיקה. לתייר של היום, ביקור בפירמידות, בעמק קברי המלאכים בלוקסור, במוזיאונים ובקברי האצילים יוכל לשפוך מעט מן הסיפור וההיסטוריה של מצריים העתיקה.
לקראת הפרישה לגמלה
עכשיו כשאני יושב כאן בעיירה יוקנעם יחד אתך לבקשת מערכת עיתון דרייבר וסמוך למועד פרישתי לגמלה סקירת הדרך ומסלול חיי המקצועיים אותם צלחתי במהלכן של 35 שנים ארוכות ומרתקותּ משקפת את מכלול שאיפותיי, חלומותיי ואת אופן מפגשן עם מציאות החיים. כל תסריט חלופי אותו יכולתי להציע, למסלול חיים אחר, אינו בעל משמעות עוד.
עם-זאת, על אף אחריותי הבלעדית על בחירותי והישגי, בעיני, דמות המפתח בסיפור חיי הבוגרים הנו אבי. נראה כי לא הייתי מוצא את דרכי לאגד אילו לא עמד על עיקרון הקיום הבסיסי. על-אף היכרותו אותי ואת נטיות לבי ניווט את מהלך חיי לדרך אשר גם בה יכולתי לממש את שאיפותיי, גם אם לא תאמו תמיד את השקפתו המקצועית – הוא מעולם לא חדל לשאוף לראות את שילובי בתפקידי ניהול או ביצוע במסגרת האגודה, אף כי גאוותו הייתה גדולה גם על הדרך בה בחרתי.
אבא יחסר בנסיעה האחרונה
אבא ליווה אותי בנסיעת השירות הראשונה שלי באגד, מצומת קרית אתא לצור שלום. את נסיעת השירות האחרונה שלי, בתום 35 שנות עבודה, החמיץ אך במעט – הוא הלך לעולמו ביום 03.12.2016 והוא בן 86. ארבעה חודשים חסרו להגעתו אל קו הסיום של דרך לה היה אחראי. ייתכן שבנסיבות שונות הייתי מוצא את עצמי כיום כאיש סגל בכיר בדרגת פרופסור חוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום.
אולם, רק בזכות אבי יכולתי לחתום את דף התודות הנלווה לעבודת הדוקטורט בנוסח הבא: "תודה גדולה ומיוחדת שלוחה לחברי ועמיתי למקום עבודתי חברת 'אגד', סניף קריית-חיים: על תמיכתם ארוכת השנים ונטולת הסייג במימוש צרכי לימודי, על הוקרתם את הישגי ועל היותם למשפחה חמה ומחבקת אשר רבות כמוה אין."
מאת עידן יגודה