ירושלים הבירה היא עיר גדולה מעורבת ומורכבת מבחינת הרכב האוכלוסייה שבה. יחד חיים בה יהודים וערבים רובם מוסלמים וחלקם נוצרים. נעשים מאמצים רבים, לא כולם ממש מצליחים, ליצור בה מירקם של חיים יחדיו בשלום בהבנה ובסובלנות.
על רקע זה בולט ה"מודל" של שיתוף, הבנה ואפילו ידידות שצמח באגד באזור ירושלים.
אזור ירושלים מורכב מ- 5 סניפים: תחנה מרכזית-בית שמש, מלחה, האומה, הר-נוף, תלפיות ובית שמש ומונה 1300 נהגים. כמחציתם (מעל 600) הם בני מיעוטים - מוסלמים ונוצרים, המתגוררים בעיר ובסביבותיה. חלק מהנהגים הנמנים עם מגזר בני המיעוטים, הם חברי אגד, אחרים הם שכירים ותיקים- בני דור א' ורבים אחרים נמנים עם דור ב' באגודה. למרות ההרכב הזה של הנהגים המשלב את בני כל הדתות- יהודים מוסלמים ונוצרים- נוצרה אינטגרציה מפליאה בין כל הנהגים, תוך כבוד הדדי פעילויות משותפות ואפילו יחסי ידידות אישיים בין נהגים יהודים לנהגים בני המגזר הערבי הכוללים הזמנה לאירועים משפחתיים והשתתפות באירועים לציון חגים ומועדים של בני הדתות השונות. יחד פיתחו כולם "גאוות יחידה" שאינה עושה הבחנות באיזה בית תפילה אתה מכבד את אלוהיך.
המודל המוצלח הזה של שיתוף ואחווה בתוך אגד לא אומר שכל הבעיות של הנהגים הערבים נפתרו. אי אפשר להתעלם מקשיים ומיחס לא תמיד הוגן וראוי, שבו הם נתקלים במהלך עבודתם, מצד נוסעים בני בעלי תפיסות עולם קיצוניות הן בצד היהודי של המתרס והן בקרב האוכלוסייה הערבית שלא תמיד רואה בעין יפה את ההשתלבות של הנהגים הללו באגד. אז החלטנו להצטרף לנהגים הערבים בירושלים ולשמוע מפיהם מה הם חושבים על מקום העבודה שלהם. המשימה הוטלה על עידן יגודה, סגן עורך "דרייבר" והנה דיווחו:
משיחות שניהלתי עם נהגים בסניפים ובקווים העירוניים בעיר- נשמעו בעיקר דברי שבח על העבודה באגד, אבל נשמעו גם טרוניות על הקשיים – בעיקר על אלה שאופייניים לכל הנהגים בירושלים, בגלל מחסור בנהגים שיוצר עומס עבודה. היו גם תלונות על התנאים הפיזיים בתחנות ובחניונים שמקשים על עבודתם. חששתי שאשמע תלונות על כך שהיחס אליהם באגודה מפלה- אבל חזרתי מאותם מפגשים מלא גאווה על היותם "איתנו ושלנו". הנהגים הללו הם שגרירים מצוינים של אגד גם מחוץ לארגון. מדובר בעובדים חרוצים ומאוד מוערכים על ידי מנהלי האזור. רובם מתגוררים בכפרים הסמוכים לעיר והם משתלבים היטב בעבודה ובמרקם התרבותי של הסניף. יש לנו בסניפים אבות ובנים שעובדים זה לצד זה, וגם אחים ובני דודים שעובדים יחד. הדבר תרם לא במעט ליצירת תחושת משפחתיות וכיף בעבודה ומייצר מחויבות לארגון.
הנהלת אזור ירושלים בראשותו של רונן חליפה, עושה ככל הניתן על מנת לשרת את האינטרסים של ציבור הנהגים בני מגזר המיעוטים, תוך גילוי רגישות לצרכיהם המיוחדים ובמטרה להקל עליהם ולהתחשב ככל האפשר בשיבוצם בעבודה בחגים ומועדים של הדתות השונות. העמיתים היהודים בסניפים תורמים הרבה ליצירת ההבנות והסובלנות ובפעמים רבות משתתפים באירועים וחגיגות של חבריהם בני הדתות האחרות.
ההרמוניה ה"אגדית" הזו שנוצרה בסניפים מהווה דוגמא ומודל לחיקוי בארגונים עסקיים אחרים ואולי גם תוכל מתישהו, להוות מודל לחיקוי גם ביחסים בין יהודים וערבים במדינת ישראל.
שותפות מלאה במטלות התנועה
אודי בן משה, מנהל כוח אדם ירושלים, שאחראי במידה רבה לאינטגרציה הזו בין יהודים לערבים באגד ירושלים מספר שתפקיד מנהל כוח אדם בירושלים הוא תפקיד ייחודי, מעניין ומאתגר. "זה תפקיד מורכב לנוכח הצרכים המיוחדים של הנהגים בני הדתות השונות שיש לנו בירושלים", מסביר אודי בן משה. ומוסיף "מתוך כ-1,300 נהגים 600 הם בני מגזר המיעוטים. אני יכול לומר בסיפוק רב שיש לי רק מחמאות לחבר'ה האלה. זה מתחיל במקצועיות, במשמעת והיקלטות נכונה ומהירה בסניפים שבהם בדרך כלל חלק גדול מהנהגים ימצאו קרובי משפחה מה שמקל על התהליך. צריך כמובן גם להתחשב ברגישות הביטחונית בעת קליטת הנהגים משום שירושלים היא עיר נפיצה ובעייתית אבל למדנו כבר להסתגל למצב ודעת להפיק מתוק מעז..."
כדי להמחיש את הבעייתיות שיכולה להיווצר בעיר מספר אודי כי בפיגוע שהיה בג"אבר מוכבר לפני מספר שבועות הוטל סגר על הכפר. "כוחות הביטחון סגרו את כל היציאות מהכפר ועשרות נהגים שלנו נתקעו בבית ולא יכלו לצאת לעבודה. היתה לזה השפעה מיידית על מפת התנועה בגלל מחסור בנהגים. יש גם כאלה שפוחדים לצאת מהבית בימים של מתיחות ביטחונית. זה מחייב אותנו לפעול בגמישות שלא תתואר. לשנע נהגים מסניף לסניף בהתאם לצרכים מיידיים ובלתי מתוכננים. שיתוף הפעולה שלו אנו זוכים מהנהגים בני המגזר הערבי ראי לציון לשבח".
גיוס ושימור נהגים
"הניסיון הטוב שיש לנו עם הנהגים הערבים סלל את הדרך למבצעים שאנו עורכים לגיוס נהגים נוספים בני המגזר", אומר אודי. "אנחנו מפרסמים מודעות בשפה הערבית בעיתון "אל-קודס" שהוא העיתון הנפוץ ביותר במזרח ירושלים. בנוסף יצרנו קשר ישיר עם לשכת התעסוקה במחוז ירושלים שגם מסייעת ושולחת אלינו נהגים חדשים. העובדה שאגד נחשב למקום עבודה טוב ומכובד עוברת מפה לאוזן ומביאה אלינו נהגים חדשים. לעיתים יש לנו משפחות שלמות שעובדות באגד.
רוב הנהגים החדשים מגיעים אלינו עם רישיונות נהיגה לאוטובוס, כך שהם עוברים הכשרה קצרה יחסית בביה"ס לנהיגה ויוצאים לעבודה בקו. מנהלי הסניפים וצוותי התנועה מונחים להשתדל ככל הניתן להתייחס ברגישות לצרכים, למנהגים ולימי החג או צום הרמדאן. יש לנו עניין לטפח ולשמר את הנהגים שכן כפי שאמרתי מדובר בכוח אדם איכותי.
מאיר דוד, מנהל משרד תפעול ירושלים מצטרף לשיחה בנושא הנהגים בני מגזר המיעוטים ומחזק את דבריו של אודי. מאיר מדגיש שבתקופות של חגים ומועדים מיוחדים ישנה היערכות מיוחדת במפת התנועה ומנהלי הסניפים מונחים להקל ולהתחשב בצרכים המיוחדים של הנהגים בני המגזר. "לכל נהג יש הסכם עבודה אישי ופרטני המתאים לדרישות המיוחדות שלו בתקופת החג. זה מקשה מאוד על תכנון התנועה", אומר מאיר דוד.
"כך למשל הנהגים היותר דתיים נוסעים לחודש שלם בתקופת חג הרמדאן להתפלל במכה ונעדרים מהעבודה, אחרים צריכים לאכול בבית עם המשפחה בשעות קבועות ובהתאם לזמני הצום. ויש גם צרכים מיוחדים אחרים שמקשים על התכנון והתפעול של התנועה. אבל אנו עושים הכל כדי שהנהגים שלנו יוכלו לקיים את מנהגי הדת שלהם כהלכתם. זה מצריך היערכות מיוחדת וכולנו מגויסים לסייע. בעלי התפקידים נרתמים כדי לסייע בעבודת הנהגות, צוותי התנועה נערכים בהתאם ואפילו חדרי האוכל שלנו פתוחים בשעות לא שגרתיות עד שמונה וחצי בערב בכדי לכבד את אלה שעובדים ולאפשר להם גמישות מקסימלית בתנאי העבודה. מנהל האזור – רונן חליפה דורש מאתנו לראות את כל ההסכמים מול הנהגים וסומך עלינו שנערך כך שמפת התנועה והשרות לנוסעים ייפגעו", אומר מאיר.
"אנו עושים הכל כדי שכולם "ירגישו אצלנו בבית". כך למשל בתקופות החגים אנחנו מאשרים לקבוצות גדולות של נהגים מהמגזר הערבי לקחת אוטובוס על חשבון האגודה ולנסוע לטייל בארץ, בסחנה, בגליל והיכן שבא להם. אנחנו משפחה אחת ולכן המחויבות והשוויוניות שהם נר לרגלנו והאמן לי שאם מרקם היחסים בין יהודים וערבים במדינת ישראל היה משול ליחסים באגד ירושלים, מצבנו היה טוב הרבה יותר...."
בעתות מתח ומצבים ביטחוניים
"אי אפשר להתעלם מכך שבתקופות של רגישות ביטחונית כמו אחרי פיגועים, העיר מאוד נפיצה. הכל רגיש וזה בא לידי ביטוי ביחס של חלק מהנוסעים כנגד הנהגים שלנו בני המגזר הערבי. בנימה אישית כואב לי מאוד אבל כמנהל אני צריך להתמודד", אומר מאיר דוד. "בימים כאלה המערכת כולה נערכת לסייע ולהרגיע. למנוע ככל האפשר התנכלות או השמעת הערות גזעניות כנגד הנהגים שלנו. יש קווים שבהם נהגים ערבים חוששים לנהוג בתקופות כאלה מחשש שיפגעו בהם. אז אנו עושים "הצרחות" בין נהגים יהודים וערבים בהתאם לשכונות העיר שאנחנו מכירים מצוין כדי למנוע חיכוך מיותר. וזה אומר שנהג ממוצא ערבי ישובץ לעבוד בקווים שנוסעים לשכונות חילוניות שהן יותר סובלניות ונהגים ממוצא יהודי יקבלו סידור לקווי השרות של השכונות החרדיות, לפחות עד שהרוחות יירגעו. צר לי שזה המצב. אבל אנחנו עושים הכל כדי להרגיע ושאיש לא יפגע חלילה.
זאת ועוד: בהנחיית מנהל האזור רונן חליפה, במקרים שבהם ארע פיגוע באוטובוס, אנו דואגים לכך שאנשי מקצוע כמו עובדי רווחה ופסיכולוגים יסתובבו בסניפים וביחד עם הצוותים הניהוליים ירגיעו, יחבקו ויחזקו את הנהגים המצוינים שלנו. והם יודעים להעריך את היחס הזה- ולהחזיר במסירות ובאהבה. על מידת ההשתלבות של הנהגים הערבים באזור תעיד העובדה ששניים מבניהם הם חברי הועד הארצי של עובדי אגד: מוחמד ג'אבר וחליל שווא. אז ניתן להם את זכות הראשונים בשיחות שערכנו עם 12 נהגים בני המגזר.
שיחות עם 12 נהגים
ג'אבר מוחמד מסניף הר נוף - "הנהלת האזור עושה הרבה למען הנהגים הערבים"
ג'אבר מוחמד עובד באגד 10.5 שנים והוא חבר בוועד ארצי. הוא נשוי ואב לארבעה, ומשמש כסדרן תנועה בסניף, מתגורר בעין נקופה (סמוך לאבו גוש).
אגד בשבילו זה הבית וזה העתיד. "לעבוד באגד זו הגשמת החלום שלי", הוא אומר. "אני מאוד אוהב את הנהגים בכל הסניפים בעיר. התפקיד שלי כחבר ועד ארצי מחייב אותי לדאוג לנהגים בני כל הדתות והמגזרים, יחד עם החברים האחרים בוועד.
לפני כמה שבועות נאלץ הוועד שלנו להכריז על שביתה שפגעה אמנם בלקוחות שלנו ועל כך אנו מצטערים, אבל הכל היה למען העובדים, לשפר את תנאיהם הקשים והם יודעים להעריך את הדרך בה פעלנו. אנו כנציגים של המגזר הערבי זוכים לשיתוף פעולה מלא 100% עם הוועד הארצי ובאמת אגד זה משפחה.
אני משמש כסדרן תנועה בסניף ולכן נפגש ברמה יומיומית עם כולם. אני חושב שהנהלת האזור עושה הרבה למען הנהגים בני המיעוט הערבי וכמובן שהשאיפה של כולנו היא שיהיה פה פעם שקט ושלום בין כולם. בסוף כולנו חיים יחד, אבל לך תסביר את זה לחלק מהקיצוניים בשכונת רמת שלמה... אני לא רוצה להוסיף. תכתוב שבחלק מהאוטובוסים יש מצלמות וזה מרתיע. צריך עוד.
חליל שווא מסניף מלחה - "אנו מהווים דוגמה לדו קיום בשלום"
חליל (48) הוא חבר וועד ארצי, ועובד באגד 25 שנים. הוא עובד בקווים עירוניים. נשוי ואב לשישה ילדים ומתגורר בעיסאוויה – מזרח ירושלים.
לשאלתי מה זה אגד בשבילך? עונה חליל "אגד זה מקום העבודה הכי טוב שיש, מעבודתי באגד בניתי בית ויש לי כבר נכדים. אני מתפרנס בכבוד, אוהב את העבודה ובעיקר את החברים הרבים בכל הסניפים בעיר.
כחבר וועד אני מנסה לדאוג לכל העובדים מדור א' ומדור ב' ולתת להם הרגשה שיש מי שדואג להם. אנחנו בירושלים 7 חברי וועד ושניים מאתנו בוועד הארצי וזה כח. היחסים בין הסניפים בעיר ובתוך הסניפים מצוינים ואנחנו מהווים דוגמא לדו קיום שאני מאוד מאמין בו. אם במדינה היחסים היו כמו באגד מצבנו היה מצויין.
לאחרונה הכנסנו במאמץ משותף 73 עובדים דור ב' לקביעות ואנחנו עושים הכל בכדי שיזכו ליחס טוב והוגן מצד צוותי התנועה. כמובן שנתקלתי בחיי במקרים של גזענות כי ירושלים עיר מעורבת וגם קבוצת לא-פמיליה תורמת למתח הקיים. למשל, במשחק שהיה של ביתר ירושלים מול בני סכנין, היו התפרעויות ופגיעות בנהגים ערביים ובאוטובוסים ואני מגנה את ההתנהגות הזו בכל תוקף.
בסוף כולנו רוצים להתפרנס ולחזור הביתה בשלום.
אבו סבייח מוחמד מסניף האומה - "באגד מצאתי בית חם, לא אעזוב לעולם"
אבו סבייח מוחמד עובד באגד 4 שנים באגד, בתפקיד סדרן תנועה בסניף, נשוי פעם שנייה ואב לשלוש, מתגורר בשועפט במזרח ירושלים.
"אני אוהב את אגד", הוא מצהיר. כאן מצאתי בית. הגעתי לאגד באמצעות קרוב משפחה שעובד בסניף מלחה. הוא המליץ לי לבוא לאגד. אמר שזה מקום עבודה טוב. מקום מחבק. אני מודה לו עד היום. אני לא אעזוב את אגד לעולם", הוא אומר בגאווה.
"לפני שהגעתי לאגד עבדתי בכמה מקומות. כאן קידמו אותי להיות סדרן ואני מרגיש מצוין בסניף האומה. בזמן הגירושין שלי עברתי תקופה לא קלה וזכיתי להמון תמיכה מצד כולם. לא אשכח את זה לעולם ואולי טוב שבאת לראיין אותי כי זו גם ההזדמנות להגיד תודה לכולם!", אומר מוחמד.
לשאלתי אם חווה תחושת קיפוח על רקע גזעני הוא משיב: "נראה לי שהרוב חווים את זה. אבל לומדים לחיות עם זה ולא להתייחס. יום אחד עלה לאוטובוס שלי בחור חרדי הביט בי ושאל אם אני ערבי. אמרתי שכן. ואז הוא אמר לי "אני לא נוסע עם מחבלים"... להגיד לך שלא נעלבתי? בטח שנעלבתי. אבל הבעיה היא אצלו ולא אצלי. ביקשתי בנימוס שירד מהאוטובוס ויאפשר לי להמשיך בנסיעה והיית צריך לראות את המבט שלו...
אבא שלי חינך את כל הילדים להיות בני אדם וככה כולנו יצאנו. אנחנו בני אדם שווים והאמן לי שעל כל סיפור גזעני יש לי חמישה סיפורים טובים של נוסעים שמעריכים יחס טוב ושרות מעולה. אני תמיד אמשיך לפעול כי אלו ערכים מהבית ובנוסף מקום העבודה חשוב לי כדי לפרנס את משפחתי"
אעביד ואליד מסניף האומה - "להתקין מצלמות באוטובוס כדי למנוע פגיעה בנהגים"
אעביד ואליד עובד באגד 4 שנים. הוא רווק, ונוהג קו 45 מבנייני האומה לנווה יעקב. הוא מתגורר בעיסאוויה במזרח ירושלים.
"אני מאוהב באגד. עובדים פה חברים שלי מכל המגזרים, הדתות והעדות. כולם מכבדים אחד את השני. בתחילה עבדתי בסניף תלפיות , אבל ביקשתי לעבור לסניף האומה שהוא המשפחה שלי. העבודה שלנו בעיר לא קלה אבל כולם פה מחוייבים לסניף ועובדים קשה לפרנסתם. לפני שבועיים הייתה פה שביתה ונשמענו לוועד ואיזה בלאגן היה בעיר"- הוא מספר.
לשאלתי אם חווה תחושת קיפוח על רקע גזעני הוא משיב: "ב-90% מהמקרים לא מרגישים גזענות מצד הנוסעים אבל ה- 10% הנותרים מאוד לא נעימים. מה שמפתיע הוא שדווקא מנוסעים קבועים שפוגשים אותך כל יום אתה נתון שומע הערות פוגעניות בתקופות של מתח בטחוני או פיגועים. הם מנסים למשוך אותי בלשון למרות שיודעים היטב מי אני. למדתי להכיל את הסיטואציות המאוד לא נעימות ולשלוט בעצמי ואחרי 40 דקות בערך בסוף המסלול אני נרגע.
באחרונה, הוא מספר, עלה נער בן 18 וביקש כרטיסייה שלא מתאימה לחוזה המשתמש שלו ברב קו. וכשניסיתי להסביר לו מה האפשרויות אמר לי "מה אתה מתמנייק עלי יא ערבי" וזה פוגע. מי שיגיד לך שלא- משקר. אבל מה לעשות, נרגעים וממשיכים לנהוג.
אני חושב שהתקנת מצלמות נהג בכל האוטובוסים בירושלים היו יכולות למנוע סיטואציות כאלה. זה מרתיע וכול לפתור המון בעיות.
רשאד ג'אבר מסניף האומה - "מקווה שלא נצטרך לשבות שוב"
רשאד ג'עבר עובד באגד 12 שנה. הוא נוהג בקו 66 מפסגת זאב מזרח לגבעת רם. הוא נשוי+4, ומתגורר בעין נקופה.
"התחלתי כנהג משאית חלב ב"טרה" ובאתי לאגד בגלל היציבות. יש לי כאן תנאי עבודה טובים, משכורת קבועה ובסך הכל אני מאוד נהנה בסניף. אני מאוד מקווה שלא נצטרך לשבות עוד פעם ושיבינו בממשלה שצריך לטפח ולשמר את הנהגים"- הוא אומר.
לשאלתי אם חווה תחושת קיפוח על רקע גזעני, אומר רשאד: "יש ימים שאנחנו אוכלים הרבה דברים לא נעימים. אבל אין ברירה וסותמים את הפה. צריך להפעיל את השכל ולהתנהג בהתאם כמו שמצופה מנהג אוטובוס ציבורי. בסניף האומה יש לי עוד ארבעה בני משפחה ועוד שלושה בסניפים אחרים כך שאנחנו משפחת ג'אבר ממש מורגשים פה. הלוואי שבמדינה היו יחסים כאלה טובים בין יהודים וערבים כמו באגד" הוא מסכם.
מתא פאדי מסניף מלחה - "צריך לדעת להסתדר עם כולם"
מתא פאדי עובד באגד כבר 17 שנה. הוא נוהג בקווים עירוניים. במקור הוא מהכפר מעיליה (ליד מעלות) אבל כיום מתגורר בירושלים.
"אגד זה הבית השני שלי, מקום עבודה מסודר שאני מתגאה בו. החיים בסניף: "תותים", הוא אומר. העבודה בירושלים אינה קלה. צריך לדעת להסתדר עם כולם. תפיסת העולם שלי היא שכל בני האדם שווים. ובעיר מורכבת ומעורבת כמו ירושלים תפיסת העולם הזו חשובה. אני משדר תמיד רוגע ושקט וזה עושה את שלו. אני מצליח להביא גם את העצבנים ביותר להירגע.
בשביתה הגדולה של אגד כולנו שיתפנו פעולה עם הוועד וביום שאחרי השביתה כמובן ש"חטפנו" צעקות מהנוסעים יהודים בערבים. לא היה הבדל..." כשהוא נשאל על היחס שהוא מקבל מהנוסעים בשל היותו ערבי הוא משיב: "לפעמים יש מקרים של קריאות גנאי על רקע גזעני מהציבור החרדי בשכונות מאוד מסוימות. בסניף שלנו אין אפליות וכולם שווים וממש כמו משפחה.
עותמאן ראפת מסניף מלחה - "יש תקריות עם נוסעים גזעניים שהייתי מוותר עליהם..."
עותמאן ראפת עובד באגד 6 שנים. הוא נשוי+3, נוהג בקווים עירוניים (בעיקר קו 77) ומתגורר בבית צפאפה במזרח ירושלים.
"לפני שהגעתי לאגד עבדתי כסדרן בחברת הסעות פרטית ובן דוד שלי שעובד בסניף תלפיות הביא אותי לאגד. וואלה אני מאוד מרוצה מכך ששמעתי לו", אומר עותמאן.
"אגד זה באמת מקום שאני גאה לעבוד בו. יש לי כאן מלא חברים ופעילות משותפת לכל העובדים וללא הבדלים של דת וגזע. להגיד לך שאין מקרים שהייתי מוכן לוותר עליהם על רקע גזעני? יש. אבל עזוב. בסך הכל זה בסדר. הבעיה של גזענות קיימת בעיקר בתקופות של מתח ביטחוני. אז אנחנו נתקלים בנוסעים שקוראים לנו הנהגים הערביים "מחבלים". זה עצוב. עצוב בשביל הנוסעים לא בשבילי כי אני גאה במוצא שלי.
גם קבוצת "לה-פמליה" שחבריה נוסעים בעיקר בקווי 6 ו- 19 לא מוסיפה לנו כבוד וכולם פה יודעים שיש מקרים שהקיצוניים ביניהם עולים לאוטובוסים של אגד, שוברים שמשות, פותחים את הברז של הדלת האחורית ויורדים באמצע רמזור ופשוט רוצים להתגרות בנו הנהגים. למדתי לשתוק! אין ברירה ואני גם לא בטוח שזה התפקיד של אגד להתמודד מולם.
אתמול היה לי מקרה מרגש בקו 19. סייעתי לאישה נכה לעלות לאוטובוס ועזבתי לצורך כך את מושב הנהג. כל הנוסעים מחאו לי כפיים וזו באמת הרגשה טובה. אני רואה את עצמי ממשיך באגד עד הפרישה לגמלאות.
אעסילה פאיז מסניף מלחה - הגמלאי ששב לעבוד בסניף שבו התחיל לפני 44 שנה
אעסילה פאיז הוא גמלאי שממשיך לעבוד בסניף. הוא עבד באגד 44 שנים. נשוי ואב לתשעה ילדים. שנים מהם עובדים יחד אתו בסניף מלחה. הוא מתגורר בבית חנינה במזרח ירושלים. השנים הרבות שלו בסניף הפכו אותו למותג או ל"שייח" של הסניף - כפי שמגדיר אותו רונן בנימין, מנהל הסניף. "עברתי הרבה סניפים בירושלים משך השנים: התחלתי במלחה, אח"כ גונן, קריית משה, שכם, יפו, מרכז, דניה ועכשיו כגמלאי של אגד אני סוגר מעגל שוב עם החברים הכי טובים בעולם פה במלחה", הוא אומר.
לפני 10 חודשים יצא לפנסיה. "ישבתי שבועיים בבית והשתגעתי. התקשרתי למנהל הסניף לרונן וביקשתי לחזור לעבודה מה שיש ומאז אני פה." ומנהל הסניף גאה שהגמלאי שלו בחר לחזור לעבוד בסניף שלו. "הוא כח עבודה מקצועי ואיכותי" אומר רונן. וזו ההזדמנות לפנות לעוד גמלאים של אגד לחזור ולסייע לנו בתנועה בירושלים".
אעסילה אומר לי "אגד בשבילי זה המגש של האוכל שלי. הנשמה שלי תראה, לנהגים ממוצא ערבי לא תמיד קל פה בעיר בגלל הערות גזעניות מצד הנוסעים, אבל כשאתה בא לעבודה עם חיוך ורצון לתת שרות הכל קטן עליך.
לא מזמן עלה לאוטובוס שלי אדם דתי, רב ידוע באחת השכונות, בן 75 ונשבע לך שלא הייתה קללה שלא קילל אותי. למה? ככה! לא התייחסתי אליו כל הנסיעה וגם לא הסתכלתי עליו ואפילו הנוסעים האחרים העירו לו שיפסיק לפגוע בי. לא יודע מה עבר לו בראש אבל אחרי כמה תחנות הוא בא אלי וביקש סליחה ומחילה ולא רצה לרדת מהאוטובוס. כמובן שסלחתי לו. עכשיו שאני גמלאי רונן מנהל הסניף והצוות הם המלאכים שלי ופה זה הבית שלי".
מוסא ברהום מסניף מרכז - "מציע לכולם להתרכז בשרות לנוסעים"
מוסא ברהום עובד באגד 35 שנים. הוא נשוי ואב לארבעה, עובד בקווים בינעירוניים בעיקר בקווי צפון 961. גם בנו עובד באגד בסניף האומה השכן. מתגורר בעין-רפא (ליד אבו-גוש).
"החממה של החיים שלי זו העבודה באגד. כאן עשיתי את מיטב שנותי. כאן גידלתי את ילדי, משכרי באגד בניתי בית וברוך השם אני מתפרנס בכבוד. לפני שהצטרפתי לאגד עבדתי על טרקטורים ותמיד רציתי לבוא לתחבורה הציבורית. אני מיודד עם הרבה מהנוסעים הקבועים שלי ובחגים של היהודים אפילו יש נוסעים שמביאים לי חבילות למשל בפורים ובחנוכה. זה פשוט כיף ומרגש אותי כל פעם מחדש. אגד משתנה כל הזמן וגם אנחנו מתאימים עצמנו מחדש. הנהגים הם עמוד התווך של הארגון וצריך לדאוג להם. השביתה הייתה כרעם ביום בהיר ומקווה שכולם השכילו מכך".
אני לא מתרגש מגזענות שקיימת לצערי במדינה ומסתכל תמיד על הצד החיובי", אומר מוסא. "אני לא מתעסק בשטויות ומנסה למזער עניינים שכאלה. סיפורים יש הרבה אבל עזוב, אני בסדר ואני מציע לכולם להתרכז בנוסעים שהם הלקוחות שלנו. עם כל השאר נסתדר אינשאללה".
סליבא חאנו מסניף תלפיות - "אני לא מחייב אף אחד לעלות לאוטובוס שלי"
סליבא חאנו עובד באגד 4.5 שנים. הוא נוצרי ועובד בקווים הבינעירוניים לחיפה. אחיו, ג'ורג' עובד גם בסניף. סליבא מתגורר בבית צפאפא במזרח ירושלים.
"אני מאוד אוהב את אגד ומכבד את מקום העבודה שלי. הגעתי לאגד בהמלצת אחי שאמר לי שמדובר במקום עבודה יציב, עם תנאים טובים, משכורת טובה. מנהל הסניף שלנו ערן מור פועל כל הזמן למען גיבוש של כל העובדים בסניף ויש לנו צוות תנועה מעולה", אומר סליבא.
הוא אינו שש לדבר על תופעות של גזענות שבהן נתקל. "אני לא רוצה להיכנס ולהרחיב את הדיבור על מקרים של גזענות אבל מאוד כואב לי שיש נוסעים שמדברים לידי בגלוי ובכדי שאשמע על מה הם חושבים על ערבים. מרגיש כאדם שווה בן שווים ואם מישהו פוגע בי בעבודה, אני משתדל לא לדבר על זה ובטח שלא מחייב אותו לעלות לאוטובוס שלי".
מוחמד אבו-טור מסניף תלפיות - "אני חייב לנקות ולבשם כל אוטובוס שאני עולה אליו"
מוחמד אבו טור עובד באגד 8 שנים. הוא נשוי ואב לילד בן שלוש. הוא נוהג בקווים עירוניים בעיקר בקו 78, מתגורר באום-טובא במזרח ירושלים. את עבודתו באגד התחיל בתלפיות כעובד ניקיון ומתדלק.
"במהלך עבודתי פגשתי מלא נהגים שעודדו אותי להוציא רישיון לאוטובוס. השתכנעתי- והנה אני כאן. עכשיו אגד הפכה להיות מרכז החיים שלי. יש לי קרובי משפחה שעובדים בכל סניפי העיר.
אבל מוחמד לא שוכח מאין בא: "תקשיב" הוא אומר לי, "לכל אוטובוס שאני עולה אני חייב קודם כל נקות אותו ולשים בו מפיצי ריח נעים. זה נשאר לי ממה שעשיתי בטרם הפכתי לנהג..."
הוא נתקל במקרי גזענות. לא מזמן בא אלי מישהו ואמר לי באוטובוס "יאללה תפסיקו כבר לעשות פיגועים" ואלה קריאות פוגעניות. לא אשקר לך. אני משתדל להיות מאופק וקר רוח. מסתכלים על החזות הערבית שלי ואני רוצה להגיד לך שזו הבעיה של המסתכל. לא שלי. אני אוהב את העבודה בסניף ואהיה פה עוד המון שנים.
אבו סנינה חזאם מסניף תלפיות - "אגד זה הבית השני שלי"
אבו סנינה חזאם עובד בקו 34 להר הצופים. הוא נשוי ואב לשישה, גר בסילוואן במזרח ירושלים. יש לו עוד שלושה אחים שעובדים גם בסניף.
"אני יוצא בבוקר מהבית ומגיע לבית השני שלי באגד. יש לי פה המון חברים ופעילות תרבות, אגד זה מדינה בתוך עצמה. עובדים הרבה שעות וזה משפיע על אופי החיים. בשביתה היינו כולנו בבית ולדעתי הייתה מוצדקת. אנחנו עובדים קשה וצריך לשפר את מעמדנו. אני מקווה שמי שצריך הפיק את הלקחים ומקווה שהפרשה הזו כבר מאחורינו".
"במהלך שנות עבודתי באגד נתקלתי בלא מעט מקרי גזענות. רק לאחרונה בפיגוע הדריסה של החיילים בארמון הנציב הגעתי לתחנה ברחוב יחזקאל, בקו 34, ולאוטובוס עלה זוג חרדי והתנפל עלי. היא רצתה להזמין לי משטרה בטענה שכמעט, רק כמעט פגעתי ברגל של בעלה עם הדלת מה שלא היה ולא נברא. זה לא נעים אבל אופטימיים וממשיכים".
כתב וצילם: עידן יגודה