תעודת זהות:
- השם: אלחנן ארז
- גיל: 67
- מצב משפחתי: נשוי (לחיה), אב ל-4: רון (44), אבי (42), אפרת (38), יעל (32).
- מקום מגורים: רמת גן
- מועד הצטרפות לאגד: 15.11.70, מצטרף כחבר ב-1.4.71.
- תפקיד באגד: מנהל משרד אגף יו"ר מזכירות אגד ומזכיר ההנהלה.
- תפקידים קודמים באגד: נהג במחלקת החבילות, נהג ברציף א' בתחנה המרכזית בתל אביב במשך 5 שנים, פקיד בכח אדם דרום; אחרי בחירות 1976 ומינוי מנהל משה קרקו כמנהל כ"א- מתפטר וחוזר לעבוד כנהג, לאחר תקופה קצרה מוזעק שוב למחלקת כח אדם, נשלח למבדקי תי"ל ומתמנה לתפקיד מנהל כח אדם דרום במקומו של משה קרקו, אחרי 4 שנים ("שוחקות" לדבריו), בפברואר 1979 מבקש שוב להשתחרר ולחזור לקו- שוב לרציף א', לאחר תקופה קצרה יחסית באוגוסט אותה שנה - הוא שוב נקרא לדגל ומוטל עליו להקים מחלקת כח אדם ארצית. בשנת 1980 לאחר המהפך באגד ובחירתו של שלמה עמר לתפקיד היו"ר- מחליט עמר להעביר את מחלקת כח האדם הארצית לאגף היו"ר וארז מתמנה בנוסף לתפקידו כמנהל כח אדם ארצי גם לתפקיד מנהל משרד היו"ר. את שני התפקידים האלה הוא ממלא משנת 1981 ועד מאי 2000 . עם בחירתו של אריק פלדמן לתפקיד היו"ר מוטל עליו תפקיד נוסף: מזכיר ההנהלה (במקומו של אורי זליגמן). בתפקיד האחרון הוא מוגדר כמנהל משרד אגף היו"ר מזכירות אגד ומזכיר ההנהלה.
בתחילת החודש נפרדה אגד מאחד מעמודי התווך שלה, אלחנן ארז שפורש לגמלאות אחרי 46 שנים באגד מהן קרוב ל-36 שנים בתפקיד מנהל משרד היו"ר, כאשר באותן שנים הוא לובש גם שני כובעים נוספים: מנהל כח אדם ארצי ומאז שנת 1994 גם בכובע של מזכיר ההנהלה. במהלך שנות כהונתו הארוכות בתפקיד "עברו תחת ידו" 6 יושבי ראש מזכירות מסיעות שונות ומי שמכיר את הדינמיקה של חילופי מנהלים בארגונים גדולים ומשמעותם לגבי נושאי התפקידים הבכירים בסביבתם- יבין בוודאי שצריך תכונות וכישורים יוצאי דופן- כדי להמשיך בתפקיד כזה שהוא "משרת אמון" של כל מנהל חדש, תחת כל כך הרבה יושבי ראש מזכירות. ולאלחנן ארז יש את זה.
הוא מונה לתפקיד מנהל משרד היו"ר על ידי שלמה עמר בשנת 1981, והמשיך לבצע את התפקיד גם אצל שלמה לוין. כשאריק פלדמן נכנס לתפקיד היו"ר לאחר הדחתו של שלמה לוין- הוא ממנה את אלחנן בנוסף לתפקיד מנהל כח אדם ומנהל משרד היו"ר- גם לתפקיד מזכיר ההנהלה, תפקיד שבו הוא ממשיך גם אצל גדעון מזרחי, נועם בן אור ואבי פרידמן.
הוא תולה עכשיו את הנעליים רק משום שהגיע לגיל פרישה ונמצא לו לדבריו מחליף ראוי- ניר נוביק (55). "ניר מגיע לתפקיד מתוך הארגון ומכיר אותו היטב. הוא מכיר גם את העבודה מתוקף התפקיד שמילא באגד עד כה- מנהל משרד אגף תפעול דרום. הכניסה שלו לתפקיד החדש תהיה חלקה ומהירה. כבר במהלך החפיפה חשתי שבחרנו באיש הנכון והראוי לתפקיד ואני משוכנע שהוא יתרום לאגד הרבה מכישוריו וכשרונו", מחמיא אלחנן ארז למחליפו, שכבר ניראה טרוד ועסוק במשימות החדשות, בעוד אלחנן ואני מסבים לשולחן הישיבות בחדרו של ארז ש"נכבש" אט אט על ידי ניר...
למרות שנותיו הרבות באגד והתפקידים הבכירים שהוא ממלא שנים רבות באגודה- רק מעטים יודעים אם שמו הפרטי הוא אלחנן או ארז. "רבים קוראים לי ארז ומשוכנעים שזה שמי הפרטי ואלחנן הוא שם המשפחה שלי. אז לא: לכל מי שלא למד עד כה, וזה מעניין אותו- אלחנן הוא השם הפרטי וארז שם המשפחה. לא אחת כשאשתי משיבה לצלצול הטלפון בבית- מברך אותה הדובר מצידו השני של הקו ב"שלום גברת אלחנן...". היא כבר התרגלה לכך. גם אני".
הנהיגה בקו היא האהבה האמיתית שלי
אם תשאלו את אלחנן מה היא אהבתו האמיתית באגד: הוא בוודאי ישיב לכם ללא היסוס: הנהיגה. במהלך הקריירה המפוארת שלו באגד, בתפקידי ניהול הוא מעולם לא ויתר על נהיגת אוטובוסים ועד לסיום תפקידו באגד הוא המשיך לעשות מדי יום שישי בבוקר את קו 921- מאסף לחיפה וחזרה, מה שנקרא עונג שבת. "בעבר הרחוק יותר הייתי נוהג באוטובוס גם באמצע השבוע לקרית שמונה וגם במוצאי שבת, אבל אחרי שנולד נכדי הבכור לפני 13 שנה- צמצמתי את הנהיגה לימי שישי, כדי שיהיה לי זמן לראות את הנכד", הוא אומר.
אהבתו להגה גרמה לו יותר מפעם אחת "להבריז" מתפקידי ניהול שמילא, במיוחד אם לא חש שהוא לא יכול ממש להשפיע או שחש שמיצה את עצמו בתפקיד הוא לא היסס לשוב ולעבוד בקו "ואפילו נהניתי מכך מאוד", אומר אלחנן ארז.
את דרכו באגד התחיל ממש ביום שחרורו מהצבא ב-15 בנובמבר 1970, בתום שנה של שרות בקבע. כמפקד מחלקת חשמל של טירנים (טנקי השלל הרוסיים ממלחמת ששת הימים).
הוא החל את לימודי התיכון בבית ספר הולץ, אבל נמשך יותר לכלי רכב שנוסעים על הכבישים מאשר למטוסים של בית הספר הולץ. בגיל 15 הוא עובר לפנימייה הצבאית של חיל חימוש, שם מגלים מהר מאוד את כישורי המנהיגות שלו- ועוד בטרם הבין מה קורה סביבו הוא מתמנה לחניך תורן של השכבה שלו. "זו היתה מסגרת נוקשה, נזכר אלחנן, ואולי היא זו שעיצבה אותי והכינה אותי לעתיד", הוא אומר.
מכאן היה המסלול די ברור: עם גיוסו לצבא הוא מצטרף לחיל החימוש וכבר אחרי 6 חודשים הוא נשלח ללמוד את רזי מערכות החשמל והאלקטרוניקה של טנקי השלל שנפלו בידי צה"ל במלחמת ששת הימים ה-54T ו-55T או בשמם המעוברת: ה"טיראנים". תוך שזמן קצר הוא מתמנה למפקד המחלקה שמטפלת בחשמל ובאלקטרוניקה של הטנקים הללו.
נהג חבילות
עם תום שירותו הצבאי כולל שנת קבע הוא מצטרף כאמור לאגד. "חברי סיימו את השרות ויצאו לטייל בחו"ל. אני הצטרפתי לאגד כנהג במחלקת החבילות בתל אביב. לא אשכח את הנסיעה הראשונה שלי: נשלחתי מאגד תל אביב עם משאית חבילות ליילנד סופר ביבר, למחסן של משרד הביטחון ביפו כדי להוביל משם בדים לתפירת מדים במתפרה בצפת שעמה עבד צה"ל. החניתי את המשאית ליד הרמפה פתחתי את הדלת האחורית של ארגז המשאית ומלגזה החלה להעמיס את המדים. אני עזבתי את המקום במטרה לשוב למחרת בבוקר ולהעביר את המטען ליעדו. אבל כשהגעתי, התברר שלא ניתן לסגור את ארגז המשאית: בגלל משקל הבדים שהועמסו עליה- היא שקעה אל מתחת למפלס הרמפה. הזזתי את המשאית כדי שאפשר יהיה לסגור את הדלת, אבל זה היה השיעור הראשון שקיבלתי בהטענת משאיות... בסופו של דבר המטען הגיע בשלום ליעדו במתפרה בצפת..." נזכר אלחנן.
הוא ממשיך כנהג במחלקת החבילות עד שהוא מקבל רישיון נהיגה מלא שמתיר לו לנהוג באוטובוס עם נוסעים ואז מצטרף כחבר לאגד (אפריל 1971) הוא נחשב דור שני באגד שכן חותנו אמיר יחזקאל ז"ל, היה חבר אגד. עם קבלת הרישיון המלא הוא עובר לתחנה המרכזית בתל אביב ומשובץ כנהג ברציף א' שם הוא עובד על קווי חיפה והגליל ומאוד נהנה מהעבודה. במשך 5 שנים הוא מתמיד בנהיגה על הליילנד שלו "בלי מחשבות על פוליטיקה", הוא מבהיר.
אבל למרות זאת הוא צד את עיניו של זאביק קירשנר מנהל אגף המשק ש"מלשין" על הבחור המוכשר ש"מתבזבז" על ההגה, בפני אמל'ה בוגין שהיה אז מתאם עבודת המזכירות ומנהל אגף פנים דרום. אמל'ה מזמין את אלחנן למשרדו ומודיע לו שהחליט למנות אותו לתפקיד פקיד בכח אדם דרום. אלחנן מאוד לא מרוצה מהתפקיד החדש. "ראשית אהבתי מאוד את הנהיגה ולא רציתי להיות פקיד. חוץ מזה המשמעות היתה ירידה גדולה ברמת השכר שכן בנהיגה אפשר היה לעבוד שעות נוספות ולהגדיל בכך את ההכנסה. ניסיתי את כל הטריקים שהכרתי כדי להתחמק מהתפקיד אבל בלי לסרב ממש כדי לא ליצור תדמית של סרבן מול המערכת. זה לא הצליח ובלית ברירה נכנסתי לתפקיד. אבל מהר מאוד התחלתי להנות ממנו. ראיתי שיש הרבה מה לעשות ולשפר נהלים, ודי הופתעתי לגלות שהוותיקים הקשיבו וקיבלו את הדברים שהצעתי".
סידור עבודה ל"מתפרפרים"
התפקיד הזה של פקיד בכח האדם בדרום היה, כך מתברר בדיעבד, קרש הקפיצה שלו לעליה בסולם התפקידים באגד. "עד שנת 1973 קיבלו לאגד חברים רבים. בעיקר בני חברים והקואופרטיב התנפח בחברים. אבל אחרי מלחמת יום הכפורים נרשמה ירידה גדולה מאוד בנסיעות ואז התברר שיש עודף גדול בכח אדם. אגד החל לעודד פרישה של חברים בתנאים טובים. ורבים הרימו את הכפפה וביקשו לפרוש. אלא שהתברר כי הקופה מדוללת ואין כסף לשלם לכל מי שביקש לפרוש ולפדות את המניה שלו.
כדי לסנן את זרם המבקשים לפרוש החליטו ראשי אגד דאז, לתת עדיפות בפרישה לחברים שאינם יכולים לנהוג. התוצאה היתה שאגד הוצפה באישורים רפואיים של חברים שביקשו לפרוש המעידים על כך שהם אינם יכולים לנהוג. החברים האלה היו מגיעים בבוקר לבית אגד מחתימים את כרטיס העבודה- ומאחר שאי אפשר היה לשבץ אותם לנהיגה- הם היו הולכים הביתה וחוזרים למחרת שוב כדי להחתים את הכרטיס ושוב ללכת הביתה ובסוף החודש מגיעים שוב כדי לקבל את שכרם. הם זכו אפילו לכינוי "סיירת מפכ"א" ("מחלקת פנים וכח אדם").
התופעה הזו שבה חברי קואופרטיב מקבלים שכר מבלי לתת תמורה בעבודה קוממה אותי. לא יכולתי לסבול את ההתנהגות הזו וביקשתי אישור לנסות ולמגר את התופעה. אישרו לי לנהל את המלחמה הזו שכולם חששו לגעת בה מחשש שידיהם יכוו. ערכתי סריקה של תפקידים שבהם ניתן לשבץ את "פסולי הנהיגה" והצלחתי להכין רשימה של עשרות תפקידי מבקרים בדרכים, קופאים, ועוד. כשפסולי הנהיגה הגיעו בבוקר כדי לחתום כהרגלם על כרטיס העבודה וללכת הביתה - הם הופתעו לגלות שהם שובצו לתפקידים אחרים שנראו בעיניהם נחותים מתפקידי נהגים.
היתה התמרמרות גדולה- אבל קיבלתי גיבוי. והתופעה פסקה. רבים משכו בחזרה את האישורים הרפואיים שהגדירו אותם כפסולי נהיגה וחזרו לנהוג". אלחנן נזכר שאלה היו ימים לא קלים. "איימו עלי, ברכו אותי" בכל מה שרק אפשר התלוננו איך "פישר" כזה מעז לפגוע בוותיקים, אבל התופעה של חתימות על כרטיס עבודה בלי לעבוד- מוגרה".
בחזרה להגה
ואז מגיע המהפך באגד: בבחירות בשנת 1976 אמל'ה בוגין ואבי גולדמן עם סיעת "לקידום" תופסים את השלטון באגד. הם ממנים מנהל כח אדם חדש לאזור הדרום- את משה קרקו ז"ל שהחליף את אברהם חסיד ז"ל. אלחנן מגלה מהר מאוד שאין כימיה גדולה לבין המנהל החדש. הוא פונה לאמל'ה בוגין ומבקש לשחררו מהתפקיד במחלקת כח האדם כדי שיוכל לחזור לאהבתו הישנה- להגה. בוגין כמובן מסרב לוותר עליו ומחייב אותו להמשיך בתפקידו. אלחנו מבצע "תרגיל עוקף בוגין": הוא פונה למנהל התחנה המרכזית בתל אביב, יגאל ביטון, חברו הטוב, ומבקש ממנו לעשות ראש בוקר. ביטון שסובל ממחסור בנהגים מקבל את הפנייה בברכה.
"קיבלתי אוטובוס ליילנד שאני זוכר עד היום את מספרו: 37-866", נזכר אלחנן ארז. אבל אחרי שסיימתי את ראש הבוקר- לא חזרתי למשרד אלא המשכתי לנהוג בהתאם לדרישות סדרני התנועה. באחד הימים שובצתי לנסיעה בויזה צבאית לסיני. כשחזרתי מהנסיעה סיפרה לי רעייתי שישראל ארנון מנהל אגף פנים דרום חיפש אותי בבית אחרי שלא מצא אותי במשרד... הוא ביקש שאתייצב אצלו למחרת בשעה 6 בבוקר. בפגישתנו למחרת בבוקר ישראל ביקש שאחזור למחלקת כח אדם כי אין שם כרגע אף בעל תפקיד שכן משה קרקו חלה ומישהו צריך להשתלט שם על העניינים. בלית ברירה הסכמתי בתנאי שזה יהיה זמני עד שימצא מחליף".
כשקרקו החלים וחזר למשרד- ביקשתי לחזור לקו. ואז הציעו לי ללכת למבדקים למכון תי"ל כדי לעבור מבחני התאמה לתפקיד אחר שמייעדים לי. אחרי שעברתי את המבחנים קרא לי ישראל והודיע לי שמשחררים את קרקו מתפקיד מנהל מחלקת כח אדם דרום וממנים אותי לתפקיד. זה נשמע לי משונה שכן בדרך מנהל כח אדם אזורי היה גם חבר הנהלה, אבל אני לא עסקתי בפוליטיקה. למרות זאת מינו אותי לתפקיד מנהל כח אדם אזורי, מבלי שהייתי חבר הנהלה- מה שהיה תקדים באגד".
לספסל הלימודים
עם קבלת התפקיד- החלטתי שאני צריך ללמוד ניהול כח אדם. נרשמתי למגמת ניהול כח אדם בשלוחה של הטכניון בתל אביב. זו היתה תקופה קשה אבל מאתגרת. נרשמתי ללימודי ערב שנמשכו שנתיים, 3 ערבים בשבוע. בבקרים עבדתי באגד ובערב למדתי. בקושי ראיתי את המשפחה ואני חייב להם הרבה על התמיכה שקיבלתי מהם. בתקופה הזו נעזרתי הרבה בעוזר שקיבלתי למחלקה- משה גבעון שהגיע מסניף חולון.
כשנכנסתי לתפקיד - מאוד הפריע לי שההתנהלות של אגד בתחום ניהול כח האדם לא היתה אחידה. כל אזור התנהל לפי שיטות עבודה שונות שהתאימו למנהלי האזור. התחלתי לפעול למען הנהגת שיטות עבודה אחידות בכל שלושת האזורים. לשמחתי אזורי הצפון וירושלים אימצו את השיטות שהנהגתי באזור הדרום והפכתי למעין אוטוריטה בתחום". אבל אחרי 4 שנים בתפקיד- בשנת 1979 אלחנן חש כי מיצה את עצמו בתפקיד. הוא מבקש להשתחרר ו... לחזור לאהבתו הישנה ל..הגה.
"בהנהלת האזור היו בטוחים שדעתי השתבשה", נזכר אלחנן. "ישראל ארנון זימן אותו אליו לשיחה שבה שאל אותי אם השתגעתי. הפעילו עלי מכבש לחצים- אבל אחרי כמה חודשים- הם נשברו וקיבלו את בקשתי לחזור לקו. ערכו לי מסיבת פרידה מכובדת, ושוב מצאתי את עצמי ברציף א' נהנה מכל רגע"- מספר אלחנן ארז בלא מעט ערגה. "מעת לעת קראו לי לסייע בפתרון בעיות – אבל אלא היו "גיוסים אד הוק". בסך הכל המשכתי להיות נהג מן השורה".
אבל תקופת ההתנזרות לא ארכה זמן רב. בחודש אוגוסט 1979, כחצי שנה לאחר שפרש מתפקיד מנהל כח אדם של אזור הדרום- הוא נקרא שוב לדגל. "ישראל ארנון, מנהל אגף מינהל וכח אדם זימן אותי לשיחה שבה סיפר לי שהוחלט להקים באגד מחלקת כח אדם ארצית וכי את המשימה ואת התפקיד להקים את המחלקה ולתפעל אותה- מטילים עלי. זה היה אתגר שלא יכולתי לסרב לו, במיוחד לאחר מה שעשיתי בתפקיד הקודם להכניס נהלי עבודה אחידים בתחום כח האדם בכל שלושת האזורים של אגד. התחלתי לארגן את הקמת המחלקה- שהיתה אורגן חדש באגד. התחלתי מאפס תוך שאני נעזר באנשי תו"פ מאיר בן נתן ושמואל פסטרנק ובאנשי יחידת המחשב אברהם פרוט ועוזי שיפרין"- נזכר אלחנן. "בניתי את המחלקה וניהלתי אותה עד שנת 1980. באותה שנה נערכו בחירות באגד וסיעת "למיפנה" בראשותו של שלמה עמר איש אזור הצפון זכתה בהנהגת אגד.
מתמנה למנהל אגף היו"ר
זמן קצר לאחר הבחירות קרא לי שלמה עמר והודיע לי שהחליט להכפיף את מחלקת כח האדם שהקמתי לאגף היו"ר והוא מציע לי את תפקיד מנהל כח האדם הארצי ובנוסף את תפקיד מנהל אגף היו"ר. זו היתה שוב הצעה שאי אפשר לסרב לה. קיבלתי על עצמי את שני התפקידים ומאז 1981 ועד שנת 2000 מילאתי את שני התפקידים הללו. בין לבין – שלמה עמר נבחר לכנסת ובמקומו התמנה לתפקיד יו"ר המזכירות שלמה לוין, שהיה בנוסף גם מנהל אגף הכספים. כך בפועל הפכתי גם למנהל משרד אגף הכספים. כשלוין הודח ואריק פלדמן מונה לתפקיד היו"ר, הוא קרא לי והציע לי גם את תפקיד מזכיר ההנהלה במקומו של אורי זליגמן שפרש...
בסך הכל, בתפקידים של מנהל משרד היו"ר ומזכיר ההנהלה לגלגוליהם השונים, "עברו תחתיו" 6 יו"ר מסיעות שונות: שלמה עמר, שלמה לוין, אריק פלדמן, גדעון מזרחי, נועם בן אור ואבי פרידמן. ואם מוסיפים לכך גם את פעילות בתחום ניהול כח האדם באגד- אפשר להוסיף לרשימה גם את אמל'ה בוגין שהיה האיש "שגילה" אותו ועמד על כישוריו.
אז זהו? תולים את הנעליים?- אני שואל את אלחנן.והוא משיב כמעט ללא היסוס: "כן. הגיע הזמן אחרי 46 שנים אינטנסיביות מאוד באגד לנוח מעט ולהקדיש גם זמן למשפחה. רשמית אני פורש מאגד ב-1 בדצמבר (הראיון עמו נערך מספר שבועות לפני מועד זה) לאחר שהשלמתי חפיפה עם המחליף שלי ניר נוביק- שהוא הבחירה האולטימטיבית לתפקיד. אני מוסר את התפקיד לניר בתקופה מאוד קשה לאגד, ומשוכנע שהוא ידע לתרום מניסיונו כמנהל משרד אגף תפעול דרום לסייע ליו"ר אגד ולמזכירות לעבור את התקופה הקשה הזו ולצאת ממנה מחוזקים, יעילים וטובים יותר.
אני מתכוון להנות מהפנסיה בחוג המשפחה. לקרוא ספרים ולהקדיש זמן לגידול הנכדים, מה שלא ממש הצלחתי לעשות עם ילדי. אז יש לי חוב אליהם שאותו אני מתכוון לפרוע באמצעות הנכדים.
הוא אינו מתכוון להמשיך בנהיגה – אבל אנחנו לא היינו מהמרים על כך. כשאנו שואלים אותו אם באמת לא יתפתה לחזור מידי פעם להגה- הוא מרכך מעט את הגירסה על פרישה מלאה מאגד ואומר "בשלב זה – מדובר בפרישה מלאה"....
וכשאנו שואלים אותו איזה מבין האוטובוסים שבהם נהג אהב ביותר: הוא אינו מסס להשיב: המרצדס 303. "זה היה האוטובוס שהקפיץ את אגד כמה דורות קדימה. הוא סימן את הדור החדש של האוטובוסים שעשו את השינוי מכלי תחבורה (ליילנד וסקניה) שמעביר נוסעים ממקום למקום- לעידן שבו הנסיעה והנהיגה הם גם חוויה הן לנהג והן לנוסעים. ממשיך דרכו הוא המרצדס OC500- שכנראה יהיה האוטובוס שבו ינהג אלחנן ארז כשיחליט לעשות "קאם-בק" לאהבתו הישנה – נהיגה.
אלחנן אינו שוכח גם להודות למי שאפשרה לו להגיע לאן שהגיע: לרעייתו חיה. "בלי העזרה והתמיכה שקיבלתי ממנה לא הייתי מצליח לעמוד במשימות שנטלתי על עצמי. היא לקחה על עצמה את כל הנטל של גידול הילדים מיום שנולדו ועד שיצאו לעצמאות. היא היתה זו שדאגה שילכו לגני הילידים ולבית הספר, שיכינו שעורים ויתחנכו להיות אזרחים טובים. אני מקווה שעכשיו, אחרי הפרישה לגמלאות- אוכל להחזיר לה, ולו חלק קטן ממה שהיא עשתה למעני בכל השנים הללו".
להפריד בין פוליטיקה לניהול
אלחנן אמנם פורש לגמלאות. אבל אגד ממשיכה להיות חלק ממנו. והוא צופה בלא מעט דאגה למצבה ערב פרישתו. "אגד חייבת לעבור שינוי"- אומר אלחנן ארז. "אנחנו חייבים לבצע הפרדה מלאה בין הפוליטיקה של הארגון לבין הניהול. זה אומר שצריך לשבץ בתפקידי הניהול בכל הדרגים אנשים מקצועיים. אבל זה לא אומר שצריך תמיד לחפש אותם מחוץ לאגד. יש לנו באגד אנשים מקצועיים שיכולים למלא בהצלחה רבה תפקידי ניהול, אבל חשוב שההחלטה על מינויים לתפקיד תהיה על בסיס מקצועי, ולא בגלל קשרים או מחוייבות פוליטית. צוות ניהול מקצועי הוא הערובה לכך שאד תוכל לקדם את האינטרסים הכלכליים שלה. אי אפשר לנהל במציאות החדשה בשוק התחבורה הציבורית גוף שאינו מנוהל בידי אנשים מקצוענים זה לא יכול לעבוד", אומר אלחנן ארז.
מאת בני ברק