תעודת זהות
- מיכה ברנר
- גיל: 71, יליד קיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן
- מצב משפחתי: אלמן (רעייתו תמר נפטרה בשנת 2007 ), אב לשתי בנות אלינה (43) והילית (40), סב ל-5 נכדים (השישי בדרך..) בזוגיות עם אסתי דיין.
- מקום מגורים: פתח תקווה.
- שנת הצטרפות לאגד: 1967 לסניף חולון. דור שני באגד. אביו יששכר (זיגי) היה גם הוא חבר אגד בסניף חולון.
- פרישה (רשמית) מאגד: אוגוסט 2012.
- תפקידים באגד: נהג בסניף חולון, סדרן (ברציף ג') בתחנה המרכזית בתל אביב, רכז בתחנה המרכזית, בשנת 1988 נבחר כחבר הנהלה וממלא תפקיד מנהל תנועה דרום, ב- 9921 נבחר למזכירות וממלא תפקיד מנהל אגף מו"פ, ב-1994 מתמנה לתפקיד מנהל אגף התנועה ובמקביל מנהל את אגף התיירות, בשנת 2000 – עובר לנהל את חברת אגד הסעים ושיגורים, בשנת 2004 מושאל למרכז הקואופרציה בתפקיד יו"ר, בשנת 2008 מושאל לקרן הפנסיה “מגן” בתפקיד יו"ר הקרן - תפקיד שהוא ממלא עד למיזוג הקרן בבית ההשקעות הלמן אלדובי. הוא פורש מאגד בשנת 2012 .
- תפקיד נוכחי: נהג בחברת "אגד הסעים".
דוגמה אישית
אם יש משמעות למושג "לתת דוגמה אישית" ואם מישהו מוכן ללמוד איך עושים את זה - מיכה ברנר, מי שהיה בזמנו אחד המנהלים הדומיננטיים באגד והטביע את חותמו על הפעילות של אגד במחצית השנייה של שנות ה-90 כמנהל אגף התנועה - הוא הכתובת שאליה מומלץ לפנות.
רבים מעובדי התעשייה האווירית, שנוסעים מידי יום בבוקר באוטובוס של אגד הסעים למקום עבודתם וחוזרים אתו בשעות אחר הצהרים - אינם יודעים שהנהג גבה הקומה והאדיב שלהם היה לפני 20 שנה - אחד המנהלים החזקים באגד ניהל ביד רמה את אגף התנועה, ואחר כך שימש במשך 4 שנים כיו"ר מרכז הקואופרציה ו-4 שנים נוספות כיו"ר קרן הפנסיה "מגן" והיה אחד מאדריכלי המיזוג של הקרן בבית ההשקעות הלמן אלדובי. בשבילם הוא נהג פשוט נחמד ואדיב שמסיע אותם מידי יום, וכך הוא רוצה שיתייחסו אליו.
לאחר שפרש רשמית מאגד בשנת 2012 - החליט מיכה שיש לו עדיין מה לתרום כנהג אוטובוס, עיסוק שהוא מודה שמאוד אהוב עליו, ובכך סגר מעגל: הוא הצטרף כנהג לחברת אגד הסעים...תפקיד שמילא כאשר הצטרף לאגד בשנת 1967 .
לא מתסכל אותך כמי שכיהן בתפקידי ניהול כה בכירים לחזור במנהרת הזמן לימים בהם התחלת לעבוד באגד - כנהג מן המניין - אנו שואלים את מיכה? והוא בתגובה מחייך בנועם ומשיב: ממש לא. ראשית אני אוהב לנהוג באוטובוס. גם כשמילאתי תפקידי ניהול בכירים - לא ויתרתי על הנהיגה. זה אפשר לי לשמור על קשר עם הלקוחות שלנו- הנוסעים ולהבין את הנהגים. מעולם לא ראיתי בעבודה על ההגה משהו שהוא נחות או פחות מתפקידי הניהול שבהם כיהנתי באגד. ולכן, כשפרשתי רשמית מאגד והרגשתי שאני עדיין יכול וכשיר לנהוג אוטובוס - לא היססתי לרגע והצטרפתי לאגד הסעים כנהג מן השורה. אז נכון שאני לא עובד במלוא הקיטור- אבל מידי יום מסיע את עובדי התעשייה האווירית למקום עבודתם ואחרי הצהרים מחזיר אותם הביתה, ומאוד נהנה מהעיסוק הזה.
אבל, אנחנו מנסים ללחוץ - עם ניסיון כמו שלך, בטח כמנהל אגף התנועה באגד עוד בימי הזוהר שלך, בוודאי "מדגדג" לך לתת פה ושם עצה טובה למנהלים הצעירים של החברה. הם בוודאי פונים אליך לקבל עצות... מיכה שוב מחייך. תתפלא אבל התשובה שלילית לשתי השאלות. אני מאוד גאה בזה שאני נהג-נטו. כשעמדתי לפרוש מאגד קיבלתי פניות משתי חברות תחבורה ציבורית שביקשו ממני להצטרף אליהן בתפקידי ניהול. אבל השבתי בשלילה. כל תפקיד שמילאתי בין אם באגד ובין אם בתפקידי הניהול האחרים- לקחתי ברצינות מלאה והקדשתי את עצמי לתפקיד. כשהחלטתי לפרוש מאגד- חשתי שמיציתי את עצמי בניהול. אם אתה לוקח ברצינות את תפקידי הניהול זה דורש ממך להיות 24 שעות בתפקיד. העדפתי להיות "חייל פשוט" ולהנות מנהיגה, ואני מאוד שלם עם עצמי על ההחלטה הזו. אין לי יומרות לתת עצות ולשמחתי הרבה גם לא פונים אלי בבקשה לייעץ. אז טוב לי היכן שאני נמצא.
משדה אליהו ל"רציף הכרישים"
מיכה ברנר נולד בקיבוץ שדה אליהו- קיבוץ דתי בעמק בית שאן בחודש יולי 1945. כשהיה בן 14 עזבה משפחתו עם קבוצה נוספת של חברים את הקיבוץ והקבוצה השתכנה בבני ברק. אביו יששכר (באגד הכירו אותו בשם זיגי) הצטרף כחבר לסניף חולון אגד. היה לו "סמל מסחרי" – תמיד היה חבוש בכובע: בשנים הראשונות בכובע המפורסם של נהגי אגד ואחר כך המיר אותו בקסקט.
בעוד שהאבא נשאר אדם דתי, מיכה "התפקר" במהלך השרות הצבאי. אמנם לאחר שהשתחרר הלך ללמוד בבר אילן, אבל לאחר שנה וחצי – החליט שמקומו באגד. בשנת 1967 הוא מצטרף כנהג לסניף חולון שם עבד גם אביו. מאחר שהוא ספורטאי מצטיין- עובר מיכה לתחנה המרכזית בתל אביב לרציף ג' שנקרא אז "רציף הכרישים". ברציף הזה עבדו כל מיני ספורטאים מפורסמים ביניהם שייע גלזר האגדי, הכדורסלן דוד קמינסקי, עמיחי כרמלי כדורגלן מכבי פתח תקווה ואחרים. "הרציף" נקרא כך, נזכר מיכה משום שהחבר'ה שם היו עושים טור אחד לירושלים - ובזה סיימו את יום העבודה והלכו לעיסוקיהם הספורטיביים... זו היתה תקופה שלהיות חבר באגד היה כמעט שיא המאוויים של כל אמא יהודייה, שרצתה שהבת שלה תינשא לחבר אגד..".
כדורסלן מצטיין באליצור תל אביב
אוהדי הכדורסל של אותם ימים זוכרים בוודאי את מיכה ברנר – אחד הכוכבים של קבוצת אליצור תל אביב באמצע שנות ה-70. עוד קודם לכן בשרותו הצבאי זכה בשנת 1966 עם נבחרת הנח"ל בגביע הרמטכ"ל. רבים ניבאו לו אז קריירה מזהירה ככדורסלן- אבל פציעה ברגל- קטעה לו את הקריירה. עם ישראל הפסיד אולי כוכב כדורסל- אבל אגד הרוויחה מנהל מוכשר...
כשהתפנה מיכה בעל כורחו מהכדורסל- הוא מתמסר לעבודה באגד. ובשנת 1988 הוא נבחר להנהלת אגד ומשמש כמנהל תנועה דרום. 4 שנים מאוחר יותר הוא נבחר גם למזכירות ומקבל את אגף המו"פ. שלמה לוין היו"ר דאז מקדם אותו לתפקיד מנהל אגף התנועה- זאת בנוסף לניהול אגף התיירות.
"זה התפקיד שהיה האהוב עלי ביותר מבין כל תפקידי בניהול שמילאתי באגד ומחוצה לה", אומר מיכה. "שלמה נתן לי אוטונומיה מלאה בניהול האגף והנהגתי בו הרבה רפורמות"- הוא נזכר. "בתקופתי הופעלו לראשונה קווי לילה באגד, שהראשון בהם היה הקו לקריית שמונה, הידקנו את הקשר עם המיגזר החרדי ופתחנו קווים יעודיים למגזר הזה. מיניתי גם יועץ מיוחד לענייני המגזר החרדי באגד- מה שהוכיח את עצמו בהפעלת הקווים היעודיים הללו מבני ברק לשכונות החרדיות בירושלים. בתקופתי נקראה אגד למלא מספר משימות לאומיות כמו הסעת עולי אתיופיה שהגיעו לארץ ב"מבצע שלמה" לאתרים שונים בארץ- מבצע שחייב הפעלת מאות אוטובוסים "מעכשיו לעכשיו" שכן הוא נוהל בסודיות רבה. אגד היה גם "המסיע הלאומי בביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השישי בישראל בשנת 2000. המבצע הגדול ביותר שנערך בתקופתי היה המצעד האחרון של האחד במאי בשנת 1988 – אז גוייסו 1,000 אוטובוסים שרוכזו בתל אביב לטובת הסעת משתתפי המצעד, וזאת מבלי לפגוע בשרות הסדיר. בתקופתי החל לפעול גם "ריכוז 100" שנועד לתת פתרון לבעיות שנוצרו בהפעלת התחבורה ואשר חרגו מהתכנון הרגיל.
"והיו גם שינויים שביצעתי שהחברים לא אהבו" מודה מיכה. "כמו למשל ההחלטה לבטל את התקן של שני נהגים לאוטובוס בקווים לאילת. זה הרגיז נהגים קבועים רבים – אבל הוכיח את עצמו. אגד חסך כספים רבים מביטול התקן הזה" אומר מיכה.
הוא היה גם שותף לפתיחתה של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב- עדיין בתפקידו כמנהל אגף מו"פ. כששואלים אותו, אם במבט לאחור, הקמת התחנה המרכזית היתה החלטה נכונה- הוא אינו מהסס להשיב בחיוב: "היינו חייבים לעבור מהתחנה הישנה שלא התאימה כבר לצרכים ולא לרמת השרות לאתר החדש. נכון שהיום היא נראית כמפלצת בלב תל אביב אבל לא היה לה תחליף. יש אמנם ויכוח אם צריך היה לבנות תחנה אחת גדולה בתל אביב או לפצל לשתי תחנות- צפונית ודרומית- אבל אני חושב שפתרנו את הבעיה בפתיחת מסוף ארלוזורוב. אני שומע שאגד מבקש כיום לצאת מהתחנה. איני מכיר את התוכניות הנוכחיות אבל נראה לי שהפעלת הרציפים במקום מחוייבת המציאות גם היום"- אומר ברנר.
עזבתי את תפקיד מנהל אגף התנועה בעל כורחי
ימי הזוהר שלו באגד מגיעים לסיומם כששלמה לוין מסיים את תפקידו כיו"ר אגד ואריק פלדמן מתמנה לתפקיד היו"ר. "לא אכחיש שרציתי להמשיך בתפקיד מנהל אגף התנועה גם אצל אריק. אבל הוא חשב אחרת, וזה לגיטימי. בעקבות כך עברתי בשנת 2000 לתפקיד אחר: הקמתי את חברת "אגד הסעים ושיגור" וניהלתי אותה במשך 4 שנים. את הפירות של ההשקעה שלי בהקמתה קוצרים היום", הוא אומר.
אחרי 4 השנים הללו, נאלץ מיכה לעבור לתחנה הבאה- הפעם מחוץ לאגד: הוא נבחר לתפקיד יו"ר מרכז הקואופרציה. פלדמן מבטיח לו שזו קדנציה ל-8 שנים, עד לפרישתו לגימלאות. מיכה נכנס לתפקיד כהרגלו, במלוא המרץ. בראיונות אתו מתקופת כהונתו בתפקיד הוא נשמע נלהב מהרעיון "להחזיר עטרה ליושנה" גם בתחום חידוש הפעילות של הקואופרטיבים. הוא בודק מה קורה בעולם ומגלה שבעוד שבארץ הקואופרטיבים הולכים וגוועים – בחו"ל הם דווקא פורחים ואפילו קבוצת הכדורגל המפורסמת ברצלונה- מנוהלת כאגודה שיתופית. אלא שהמודל שם שונה מזה הנהוג אצלנו. שם יש אמנם קואופרטיב- אבל יש גם שיתוף של גורם קפיטליסטי שמתנהל כבעל בית שרוצה להרוויח והוא משקיע ומושך את העסק קדימה ורותם אחריו את האחרים.
כך או כך מיכה מתחיל לעודד הקמת קואופרטיבים חדשים ואפילו מצליח בכך בשנים הראשונות לכהונתו. הוא אפילו יוזם ודואג לערוך בארץ ועידה בינלאומית של הארגון הבינלאומי של התנועה הקואופרטיבית בעולם- אירוע שנערך בחסות שר העבודה דאז אלי ישי כשאורח הכבוד בועידה הוא ברבריני יו"ר הארגון העולמי לקואופרציה. הוא מצליח גם לחסל את הגרעונות של מרכז הקואופרציה ונערך להמשך התנופה.
שוב נאלץ לפנות תפקיד בעל כורחו
אלא שאז נקטע הסיפור. "למרות ההבטחה שקיבלתי שהקדנציה שלי תהיה ל-8 שנים, וכך גם תיכננתי את הפעילות- נתבקשתי על ידי היו"ר החדש של אגד גדעון מזרחי לעבור לתפקיד אחר - יו"ר קרן הפנסיה "מגן". מאוד לא אהבתי את ההחלטה- אבל בעל כורחי עברתי לתפקיד החדש. כל התכניות שלי להחיות את הקואופרטיבים ולתת להם תנופה מחודשת- לא קרמו לצערי עור וגידים" הוא אומר.
אז כחסיד של הקואופרטיבים, אתה סבור שאגד יכול להמשיך ולהתנהל כקואופרטיב גם במציאות החדשה של שוק התחבורה הציבורית?התשובה של מיכה היא חד משמעית ומפתיעה כשהיא נשמעת מפיו של מי שהיה יו"ר מרכז הקואופרציה ועודד הקמת קואופרטיבים חדשים – לא. "לאגד אין כיום עתיד אם ימשיך להתנהל כקואופרטיב. חבל על הזמן שמתבזבז עד לקבלת ההחלטה שהיא מחוייבת המציאות: הפיכת אגד לחברה. אי אפשר להמשיך ולהתנהל שכל אחד הוא בעל מניה בעל קול שווה וכל אחד אומר ועושה מה שהוא רוצה. כולם שואפים להגיע לעמדות ניהול ואז כל העסק מתחיל להתגושש עם עצמו... המנהלים רוצים להיבחר מחדש וזה מונע מהם את האפשרות לקבל החלטות חיוניות אבל כואבות. כי את המחיר ישלמו בקלפי".
אבל ניסיונות קודמים לבצע שינויים כאלה נכשלו ומנהלים הלכו הביתה על רקע זה.נכון. אבל אני סבור שהדרך לבצע את השינוי הזה אינה באכיפה של החלטת מזכירות אלא בהסברה נכונה. צריך להסביר ולשכנע את החברים בנחיצות של השינוי הזה. להסביר להם שחלק מכך שהמו"מ עם הממשלה על סל התשומות החדש תקוע - כרוך בצורך בשינוי המבנה. ואם לא ייעשה השינוי הזה- אגד תתקשה לעמוד מול אתגרי התחבורה הציבורית בעתיד.
האם המודל של דן נראה לך מתאים גם לאגד?במידה רבה כן. נכון שהאוצר הלך לקראת דן וסייע להם בביצוע המהפך- וספק אם אגד יקבל כיום סיוע דומה – אבל ללא השינוי הזה - תהיה לאגד בעיה לעמוד מול הרגולטור. העידן של "יש אגד ויש עוד X חברות תחבורה ציבורית" עבר מהעולם. אגד תהיה בעתיד מפעיל תחבורה ציבורית כמו כל חברה אחרת. בשונה מכמה מחברי שכבר התבטאו בנושא - אני לא סבור שהרפורמה תביא לקריסתן של חברות תחבורה ציבורית שלא יצליחו להתקיים. הרפורמה התחילה בפועל לפני כ-20 שנה וזה הכיוון שבו הולך הרגולטור. הפריבילגיה של הסכם שונה לאגד עובר מהעולם. העוגה תחולק שווה בשווה בין כולם.
האם אגד צריכה לפתח מקורות רווח חדשים מלבד הפעלת תחבורה ציבורית בישראל? האם יש יתרון ביציאה לחו"ל?מקורות רווח חדשים - כן. פעילות בחו"ל - לא במתכונת הנוכחית. אני יודע שאבי פרידמן קיבל ירושה לא קלה בדמות הפעילות בחו"ל. הרעיון לפעול בחו"ל עלה בעבר עוד בתקופה שהייתי חבר מזכירות - אבל דחינו אותו. פעילות בחו"ל לא יוצרת מקומות עבודה חדשים אבל דורשת השקעה ובינתיים לא רואים שההשקעה הזו מניבה פירות. לכל מדינה יש חוקים ונהלים משלה - וקשה לגורם חיצוני להתמודד מול זה. אם רוצים לפעול בחו"ל - צריך לעשות זאת במתן יעוץ. אנחנו עשינו את זה בזמנו בדרום אמריקה ובאלבניה. אבל לדעתי אסור להיכנס להשקעות. כך גם בתחומי התיירות והמלונאות - גם בארץ וגם בחו"ל. העדיפות צריכה להיות באספקת אוטובוסים לאותם גורמים..
בשנת 2008 עברת לנהל את קרן הפנסיה "מגן". אבל אתה היית גם זה שהביא לחיסול פעילותה העצמאית - מדוע?"מגן" היתה קרן פנסיה ותיקה אבל לא גרעונית ולכן לא הולאמה. חבריה היו בעיקר חברי קיבוצים וקואופרטיבים ובהם לא מעט חברי אגד (ותיקי "המקשר"). בסך הכל היו בה כ-3,000 חברים והיא ניהלה כ-600 מיליון שקל. ברגע שנעשה הסדר קרנות הפנסיה ונאסר עליה לקלוט עמיתים חדשים - נגזר גורלה. לא היתה כל הצדקה כלכלית להמשך קיומה העצמאי. כשנכנסתי לנהל את הקרן תמונת המצב היתה שהתנהל כבר מו"מ שנמשך זמן רב למזג אותה לתוך גוף גדול יותר שיוכל לתת לה תנופה ובכך להבטיח את עתיד העמיתים והגימלאים. מה שעשיתי היה לממש ולקדם את המגעים עם בית ההשקעות הלמן אלדובי ולממש את העברת הקרן לחוף מבטחים, לניהול של גוף יציב ומקצועי. כשסיימתי את ההסדר בהצלחה - הודעתי על פרישה. סיימתי בזה את תפקידיי באגד ובשליחות אגד - והיום אני נהג פשוט ונהנה מכל רגע. עוסק קצת בספורט - במכון כושר אבל לצערי לא בכדורסל בגלל מצב הרגל, נהנה מהנכדים והבנות (נכדתי הבכורה מתגייסת בקרוב) ואני מאושר בחיי.
מאת: בני ברק