האנשים שלנו

רבנו כבר אינו ילד הוא בן 66. "אוטוטו" בפנסיה. אבל זה לא מונע ממנו להמשיך ולעבוד במלוא המרץ כאילו רק אתמול נכנס לתפקיד. "כל הקפצה לגרירה או חילוץ מרגשת אותי כאילו אני יוצא עכשיו למשימה הראשונה שלי", הוא מספר לעידן.

פעילותו ארוכת השנים הפכה אותו לדמות מוכרת בקרב ותיקים וצעירים כאחד שאת האוטובוס שלהם הוא חילץ משקיעה בדיונות או בבוץ או שגרר אותו מאי שם באמצע "שום מקום" משום שנתקע או חלילה נפגע בתאונה.
לאשקלון הגעתי לשמחתי מבלי שאזדקק לשרותיו של רבנו. הוא קידם את פני עם כוס מים קרים- אבל לא בזבז אפילו רגע: עוד לפני נימוסי ה"שלום" ו"מה שלומך" "גרר" אותי לשתי משאיות הגרר "כדי להשוויץ" בצי הגררים שלו שכולל שתי משאיות גרר- האחת גרר כבד המורכב על שילדת מאן והשני קל יותר שמורכב על שילדת מרצדס.

כשהוא מציג בפני את שתי "נשותיו" שלו ניכר בו שמדובר בסיפור אהבה של ממש. הוא מלטף את הגררים ופותח לרווחה את כל התאים והדלתות ומראה לי מלא גאווה את כלי העבודה שמסודרים בקפדנות. הם הגררים – הם כל עולמו. הוא מכיר כל בורג ויודע בדיוק היכן ממוקם כל כלי עבודה. שותפיו המקצועיים במוסך יודעים שעם רבנו לא מתעסקים: אם נוטלים בהשאלה את אחד מכלי העבודה שלו- הוא חייב לחזור למקומו. ולא - כדאי שהאיש יחפש לעצמו מקלט אטומי כדי להמלט מזעמו של רבנו....

אחרי סיור הארונות והדלתות, מגיע החלק האמיתי של ההכרות ביני לבין הגרר והכל בזמן אמת: רבנו מפעיל את המנוף שמותקן על הגרר הגדול מדגם מאן, מותח את כבלי הפלדה הארוכים ועושה הכנות אחרונות לקראת גרירה מורכבת של אוטובוס עירוני מושבת לאחר תאונה של חברת "אגד תעבורה". את האוטובוס צריך לגרור ממוסך אשקלון למקום מנוחתנו האחרונה - מוסך אזור שם האוטובוס יפורק לחלקי חילוף. אנו נכנסים יחד למשרדו הממוזג של מנהל המוסך המיתולוגי, מוטי ויגדור, ורבנו שולף מאי שם ערימה של אלבומים מצהיבים עם תמונות וגזרי עיתון מכל התקופות והשנים שהוא באגד. אני מציע לו להעביר את האלבומים לצביקה וינשטוק מנהל הארכיון ההיסטורי של אגד שם הוא מקומם הטבעי. אבל לרבנו קשה להיפרד מהם. הוא מבקש זמן כדי לחשוב ולעכל את ההצעה.

מי זה בן אדרת רבנו?

כשאני שואל אותו מה המקור של שמו הוא משיב: "שמע, בוא נסכם שאתה קורא לי רבנו וזהו. כך כולם מכירים אותי. אני אדם פשוט, מסור מאוד לעבודה וחוץ מזה אוהב לבלות עם משפחתי וילדי בזמן הפנוי המועט שיש לי.
אגד זה בעצם כל חיי ומתוקף התפקיד אני חייב להיות זמין 24/7 לקריאות מהשטח ומאוד נהנה מהעבודה המאתגרת. בשבילי כל קריאה לצאת לגרירה או חילוץ עם הגרר ולא משנה היכן בארץ, זו כאילו הפעם הראשונה שאני יוצא למשימה" – הוא מצהיר..

רבנו השתחרר מהצבא (שירת בחיל התותחנים) ומיד (בשנת 1972) הצטרף למשפחת אגד. "אלו היו שנים נפלאות. עוד במהלך השרות הצבאי הוצאתי רישיון לרכב כבד. "כך לנהוג אוטובוס היה קטן עלי" הוא אומר.
רבנו הצעיר שהיה בוגר בית ספר מקצועי נקלט במוסך אשקלון והחל לעבוד כמסגר. מאז נקשר גורלו במוסך הזה. מאחר שהיה בעל רישיון לרכב כבד, מעל 15 טון עוד מהצבא השתמשו בו כבר אז כדי לצאת לגרירות עם ה"טייגר" – "הדחפן" לחילוץ אוטובוסים של אגד שנתקעו באמצע הדרך.

"נהניתי מכל רגע והייתי המאושר באדם בכל יציאה כזו לגרירה" הוא מספר. "זו הייתה תקופת נהדרת. תור הזהב של אגד. הכל היה מאוד פשוט. האוטובוסים, הגרר וגם בני האדם. הגרר הראשון שעבדתי עליו היה מסוג GMC משאית. מי שרוצה לראות אותו יכול לעשות זאת במוזיאון אגד בחולון. הגרר הזה היה אטרקציה מדהימה. כמה שאני מתגעגע לתקופה הזו מה גם שאז הייתי צעיר בכמה שנים..." הוא נזכר בפרץ של נוסטלגיה...

"באמצע שנות ה-70 התקדמנו לדור חדש של משאיות גרר וקיבלנו את גרר הליילנד החדיש שהגיע עם מנוף מובנה מאחור, צבוע באדום. לקראת קליטתם בשל הגררים החדשים באגד החליטו להוציא את כל הגרריסטים באגד לקורס חילוץ מקצועי בבאר שבע. אני מאוד התבלטתי בקורס כי כבר היה לי ניסיון מהצבא וכשהגענו לשלב המבחן המסכם ל"טסט" כולם רצו להיות בצוות הגרר שלי. מאוד סמכו עלי וידעו שעם הידע והניסיון שלי- אין משימת גרירה או חילוץ שאני לא יכול לבצע. לא נולד עוד דבר כזה"- הוא אומר בלא מעט שחצנות, אבל כזו שיש לה כיסוי.. "אני זוכר שזרקו איזה אוטובוס גרוטאה לתוך תהום ואמרו לנו: עכשיו תוציאו אותו לפי הכללים שלמדנו. כולם הסתבכו באסטרטגיות ושרטוטים ולי זה היה מאוד טבעי לשים כפפות ולהתחיל בעבודת החילוץ. כמובן שחילצתי את הגרוטאה מהוואדי."

גרירות מכל הסוגים

לפתע הוא ניראה מהורהר. "לפעמים אני מנסה לחשב בכמה גרירות הייתי מעורב עד היום ואין לי מספר מדויק, אבל מדובר באלפים. הרבה גרירות פשוטות אבל גם הרבה מאוד מורכבות ומכל הסוגים. אני כמובן לא לוקח בחשבון אלפי תיקוני פנצ'רים, טיפול במנועים שהתחממו או גרירה של אוטובוסים של נהגים 'מצטיינים' שנתקעו ללא דלק במיכל. זה דבר שלעולם לא אבין איך זה יכול לקרות.

"האמן לי", הוא ממשיך בקו הנוסטלגי - בחיי כבר ראיתי הכל, גם זוועות והרבה מאוד דם במשימות הגרירה והחילוץ שביצעתי. ישנן הגרירות הקלאסיות של אוטובוסים שנתקעים באמצע הדרך או שוקעים ולעיתים מתדרדרים ונופלים לתהום בתנאי טבע קיצוניים שצריך לחלץ ולגרור. אבל ראיתי גם המון תאונות דרכים קשות ואוטובוסים של אגד שהותקפו בפיגועי טרור קשים. המראות האלה מאוד קשים ומעיקים. אפילו לדבר עליהם לא קל לי. תוכל לראות באלבומים באיזה מראות קשים מדובר.

ומנגד- לפעמים אתה מגיע לשטח ופוגש מקרים שאתה אומר לעצמך בלב שרק נהגים "אומנים" יכולים להגיע "לביצוע" כזה.... ואני לא מעוניין לפרט... אבל אתה מבין לבד שאוטובוס לא יכול סתם ככה ליפול לתהום או ממחלף או מגשר נכון? זהו, נעצור פה! המקרים הטראגיים אמנם מעטים אבל אני עדיין טוען שאגד זה בית הספר הכי טוב בעולם לנהיגה ולתחבורה ציבורית.

נכס גדול למשק של אגד

אני לא רוצה להעיד על עצמי אבל אני נחשב לאיש מקצוע מעולה ועל התדמית הזו שרכשתי בעבודה קשה - אני רוצה לשמור. הייתי שותף במשך השנים לכל הגרירות המסובכות באגד וכולם יודעים שאני תמיד תמיד זמין לכל קריאה. יודעים זאת בריכוז 100 ויודע זאת מנהל אגף המשק. אני תמיד אצא לקריאה בכל שעה ולכל מקום בארץ, אומר רבנו. ומוסיף: "לפני מספר שנים התקשר נח סלוצקי שהיה אז מנהל משק דרום וחבר הנהלה, למוטי ויגדור- מנהל מוסך אשקלון. הוא ביקש להעביר את הגרר הגדול שהיה שייך למוסך באר שבע לאשקלון אבל התנה זאת בכך שאני אקבל אחריות על הגרר הענק הזה. הוא ידע שיש על מי לסמוך.

מוטי קרא לי וסיפר שמבקשים להעביר את הגרר הענק לאשקלון ואתגר אותי בשאלה אם אהיה מוכן לקחת אחריות ולהיות זמין כל הזמן ביום ובלילה כיוון שיש רק שני גררים מסוג זה בכל אגד וזו אחריות כבדה. ברור שהסכמתי והייתי מאושר כמו ילד שקיבל צעצוע חדש. נשלחתי לבאר שבע להביא את הגרר ומיד נוצר ביננו חיבור. תאמין לי שעברתי אתו ימים ולילות עם המון סיפורים, תמונות וזיכרונות. במרוצת השנים גם הגרר הזה התיישן והיום גם הוא נמצא במוזיאון בחולון, אצל נח סלוצקי, כיום מנהל המוזיאון... במקומו קיבלנו את ה-MAN החיפאי והצפוניים קיבלו דגם חדש. ארגון ענק כמו אגד חייב שתהיה לו תשתית משקית חזקה ומקצועית", מצהיר הגרריסט מספר 1 מאשקלון ואני שמח שיצא לי להיות שותף במשפחת אגף המשק של אגד לדורותיה.

הגרר והמשפחה

אני שואל את רבנו איך מסתדרת משפחתו עם ראש משפחה שהגררים שלו הם "האשה הראשונה". האם האשה אינה מקנאה בגררים שגוזלים ממנה את רוב שעות הבעל גם בשעות מוזרות ומשונות באישון ליל?
ורבנו משיב: "למזלי זכיתי במשפחה מדהימה ותומכת. אחרת באמת שלא הייתי יכול למלא את המשימות בעבודה בדרך שבה אני עושה זאת. לאשתי בכלל מגיע "פרס ישראל" או פרס אגד מה שיוחלט.." המשפחה מבינה את צורכי העבודה שלי. והם גם יודעים שאני עושה את הכל באהבה ומאושר בעבודה. אז זה קצת מקל על ההעדרויות הרבות. וחוץ מזה הם כבר התרגלו לכך שבמשך שנים אבא יוצא וחוזר ולפעמים בשעות לא כל כך שגרתיות.

הדבקות שלי במילוי המשימות בעבודה גרמו לכך בשתי לידות של הבנות שלי לא הייתי נוכח. זה נשמע לא אמיתי אבל תשאל את אשתי. בלידה של אורית ב-1978 הייתי במבצע גרירות בסיני ותוך כדי העבודה הודיעו לי בדרך לא דרך שמגיע לי מזל טוב ונולדה לי בת. המשכתי לעבוד וחזרתי הביתה רק אחרי יומיים, זה מה יש...

וכאילו שלא היה בכך די- גם בלידת בתי שרית ב-1983 יצא שהייתי בגרירה מאוד מורכבת בדרום הארץ וכשהגעתי כבר לביה"ח ברזילי הסתבר שאיחרתי את המועד. הלידה כבר הסתיימה ואשתי כבר במחלקה. זה המזל שלי מה לעשות??"

ואם בפספוסים עסקינן - יש לרבנו סיפור נוסף: לפני כמה שנים הייתי באירוע של קרוב משפחה שאליו הוזמן גם נועם בן אור שלרבות הימים היה יו"ר אגד. אז באירוע הזה של המשפחה שלי קיבלתי טלפון דחוף לצאת לגרירה ולא חשבתי פעמיים, ביקשתי מנועם שיחזיר את אשתי הביתה, נכנסתי לאוטו ונסעתי למוסך לקחת את הגרר, מיותר לציין שחזרתי בשעה מאוחרת בלילה ואת האירוע המשפחתי ראיתי אח"כ בווידאו. גם את ליל הסדר של שנת 2015 עשיתי על הגרר והגעתי לארוחת החג לקראת סיומה... את הקושיות שמעתי שנה לאחר מכן.

תנו לצה"ל לנצח (עם אגד כמובן)

כאיש משק הגרר שלי ואני היינו שותפים ברוב המלחמות והמבצעים של צה"ל. מרגע שגוייסו אוטובוסים ונרתמו למשימות שהצריכו כניסה לשטחים שלא תוכננו מראש לנסיעת אוטובוסים - אנחנו היינו שם כדי לסייע ולחלץ.
תקופת סיני – הייתה מעניינת במיוחד, מספר רבנו. צי ענק של אוטובוסים של אגד הסתובב שם עד הפינוי המוחלט בשנת 1982 ואני עם הגרר ליילנד הייתי מעביר שם ימים, לילות ושבתות בחילוץ וסיוע לאוטובוסים של אגד שהגיעו מכל חלקי הארץ. הרבה חול אכלנו שם.

בתקופת פינוי גוש קטיף – קיבלנו קונטיינר מלא צמיגים מאגד והמשימה הייתה להחליף במהירות גלגלים מפונצ'רים לכל האוטובוסים של אגד וגם לאוטובוסים של מובילים פרטיים שהגלגלים שלהם נוקבו או נחתכו ע"י התושבים המפונים. הם פיזרו מסמרי "נינגה" על הכבישים וגרמו לאינסוף תקלות. עבדנו "מסביב לשעון" במשך 24 שעות ביממה במשך שבוע שלם. אני זוכר שאיציק כהן מהמדור הרפואי היה שם בניהול התנועה ועבדנו יחד.
מבצע צוק איתן – אגד כולה הייתה מגויסת עם מאות אוטובוסים שלנו ושל "אגד הסעים". אוטובוסים רבים נתקעו עם פנצ'רים או בעיות של חום מנוע. עבדנו גם שם מסביב לשעון ותוך כדי הפגזות. באחד הימים נקלענו עם הגרר לקיבוץ נחל עוז שהיה תחת הפגזה כבדה. נאלצנו לקפוץ מהגרר ולחפש מחסה.

חילוץ ללא מכנסיים...

בשנת 2013 ירדו גשמים חזקים באזור השרון. העיר חדרה והיישוב בת חפר הוצפו וטבעו במים. אוטובוס של אגד שחנה בסמוך לבית הנהג בבת חפר טבע בתוך מגרש כדורסל שהוצף והפך לבריכה וכל הבוץ שהצטבר במהלך הלילה חדר לתוך האוטובוס.  הגעתי למקום עם הגרר כדי לחלץ את האוטובוס אבל לא הייתה גישה שאפשרה לקשור לאוטובוס את כבל הגרירה. נאלצתי להוריד את המכנסיים והנעלים ולשחות בתוך הבוץ ע"מ לקשור אותו... הקשירה במים העכורים היתה מוצלחת. האוטובוס חולץ וגררנו אותו למוסך נתניה כדי לייבשו ולתקן את כל החלקים שניזוקו.

מהטייגרים למרצדסים החדשים

האוטובוסים החדשים (מרצדסים חדשים, מאן והיוטונג הסיני) שהחליפו את הטיייגרים והמרצדסים של שנות ה-80 וה-90 שסיימו את דרכם באגד- הם אוטובוסים הרבה יותר מסובכים לטיפול. הם עתירי מחשבים ובניגוד לאוטובוסים הפשוטים של פעם- קשה מאוד לתקן אותם בשטח. כדי להשמישם כשהם נתקעים- צריך לגרור אותם למוסך שכן רק במוסך יש ציוד שמאפשר לאתר את התקלה ולטפל בה. סביר להניח לפיכך שיהיו לנו יותר גרירות על חשבון ירידה בתיקוני הדרך. אבל אנחנו נמשיך להעניק לנהגים שרות כפי שעשינו עד כה. רק שידעו הנהגים שסבלנות לא תזיק לפעמים...

אני שמח על כך שסביבת הנהג והנוסעים השתנתה לטובה ואני מדבר בעיקר על מיזוג האויר, תיבות ההילוכים האוטומטיות ומערכות הבלמים, וההיגוי וכמובן האינטרנט האלחוטי שהפך לסטנדרט בכל אוטובוס. כל השאר זה נוסטלגיה.

מה תעשה כשתצא לגמלאות בקרוב?
קודם כל מסגר הייתי ותמיד מסגר אשאר. זה מה שלמדתי בתיכון וככזה התקבלתי לאגד. הגרירה זו התוספת, זה הדובדבן בקצפת. כשאני פה – מוטי, מנהל המוסך, מאוד רגוע.
כשאצא לגמלה אשאר גרריסט לכל חיי. זה בטוח. אולי אעבוד במשרה חלקית באגד או במקום אחר אבל אני חייב להיות ליד הריח של הגרר והמנוף. אני לא יכול לקלקל לאשתי את ההרגלים שלה: היא יודעת שבבוקר אני יוצא לעבודה ואף פעם לא יודעת מתי אני חוזר. אז אני לא מתכוון לשנות לה את סדר היום גם אחרי הפרישה...

האם יש דור המשך באגד שיוכל למלא את התפקיד שאתה ממלא כיום?
כ"זקן השבט" אני מודיע שבאגד יש דור של צעירים שאפשר לסמוך עליו. אני עושה הכל כדי להעביר לצעירים את הידע והניסיון הרב שצברתי. אני בטוח שהם יעמדו בכבוד ובהצלחה בנטל. מקסימום שיתקשרו כדי להתייעץ. אמשיך לעמוד לרשותם 24/7 ..

יש לך זמן לתחביבים? אני לא מתאפק מלשאול.
ורבנו משיב: התחביב שלי זה הפועל אשקלון בכדורגל. במשך שנים רבות שימשתי כנהג של הקבוצה.

ועוד בטרם הספקנו לומר תודה ושלום - רבנו מקבל טלפון: גרירה של אוטובוס שהיה מעורב בתאונה קשה בדרום וצריך לגרור אותו במשמרת הערב לחניון אגד באחיסמך. הפרידה שלנו מתקצרת. רבנו מזעיק את תורן הערב שעובד לצדו ומורה לו להתכונן ליציאה. הוא עצמו עושה בדיקה אחרונה לגרר הענק והירוק והשניים עולים לגרר ומפליגים לעוד גרירה אחת.

מאת: עידן יגודה